המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 38

מרי

"מרי,תוכלי לעזור לי שנייה?" שאלה רות.
"בטח. מה קרה?" התקדמתי אליה וראיתי שהיא שוב ‏מסתבכת עם המכונת קפה.
"‏המכונה מטומטמת הזאת שוב עושה בעיות" היא אומרת בעצבים.
"טוב. טוב. תני לי לראות שנייה" הזזתי אותה עם המותן,רות צחקה ונשענה על הדלפק מאחור.
"‏את בטוחה שאת יודעת מה את עושה?" היא שאלה.
"לא. אבל אני מנסה את מזלי" חייכתי אליה.
‏כשהתחלתי לצאת עם ג׳סטין לא זכרתי איפה ‏עבדתי לפני זה והתחלתי ‏להשתעמם מאוד מלהיות כל היום בבית שלו.
הייתי חייבת לעשות משהו, ‏ג׳סטין לא אהב את זה שהתחלתי לעבוד במלצרות,אבל אני ‏דווקא אוהבת את זה מאוד זה מעביר לי את הזמן ואני תמיד שמחה להכיר אנשים חדשים.
הוא רצה שאני אעבוד בשבילו,אבל משהו בזה הרגיש לי לא נכון.
"נראה לי יש שוב בעיה בצינור. כן ידעתי. יש דליפה" ניגבתי את מצחי עם גב כף ידי והתרוממתי שוב לעמידה.
"שיט. צריך להגיד את זה לריק" הנהנתי.
רות הלכה להתקשר לבוס שלנו בזמן שאני ‏מלצרתי לקוחות.
"איך אני יכולה לעזור לך?" חייכתי במתיקות לאישה המבוגרת שמלצרתי עכשיו.
"אפשר בבקשה הפוך?" ענתה.
"ברור. עוד משהו?"
"לא,תודה." הנהנתי והלכתי לדלפק להכין לה את הקפה.
פעמון הדלת צלצל,משגרם לי להרים את המבט לשם אך ברגע שעיניי נחתו על הבנאדם שעמד שם,הפסקתי מיד את מה שאני עושה ורק עמדתי שם קפואה.
סטפן קווין,התקדם לדלפק שעל פניו חיוך ועיניו ננעצות בעיניי.
"היי" הוא אמר בקול עמוק וסקסי.
רגע, חשבתי עכשיו שיש לו קול עמוק וסקסי?
מה נסגר איתי? יש לי חבר ועוד ארוס.
"היי,מר קווין. איך אני יכולה לעזור לך?" שאלתי בנימוס.
"בזה שתזכרי אותי" הוא ענה.
עיניי נפערו ופי נפתח ונסגר כמו דג.
מה אני אמורה להגיד במצב כזה?
"אמממ... אני מצטערת,מר קווי—"
"סטפן. תקראי לי סטפן,בבקשה" כשהוא אמר את זה ככה זה הרגיש כאילו הוא נואש שאני אקרא לו בשמו.
"בסדר." מלמלתי.
"אז מה אני יכולה להביא לך,סטפן?" לכמה דקות הוא לא דיבר רק נעץ בי מבט,בלי למצמץ פעם אחת.
זה אמור להרגיש לי מוזר אבל איך שהוא זה לא,כאילו אני אוהבת את זה שהוא מביט בי ככה.
כחכתי בגרוני,מה שגרם לו סוף סוף למצמץ.
"כן. סליחה. קפה שחור ‏יהיה טוב" הוא חייך חצי חיוך.
הנהנתי והלכתי להכין לו את הקפה ידני כי ‏המכונה מטומטמת לא עובדת.
בזווית העין ראיתי אותו מתיישב בצד השני של המסעדה ומסתכל על כל תנועה שאני עושה.
כשסיימתי להכין את הקפה,יצאתי מאחורי הדלפק והתקדמתי לשולחנו.
"בבקשה,מ... סטפן." הנחתי את הקפה על השולחן ובאתי להסתובב ולחזור אל הדלפק אך ברגע שעשיתי את זה,סטפן אחז במפרק ידי וליטף עם אגודלו את האזור שם.
עיניי הסתכלו על ידו,‏הרמתי גבה והרגשתי קצת מבולבלת.
למה הוא ככה?
"הכל בסדר?" שאלתי.
סטפן הרים את מבטו אליי,"נפרדתי מג׳ינה" הוא לחש.
למה הוא אומר לי את זה?
"למה? מה קרה?" שאלתי.
לא בגלל שזה באמת מעניין אותי רק בתור נימוס.
בידו הפנויה הוא עבר בשערו הבלונדיני ופרוע מאוד שלו.
כשאני חושבת על זה ‏זאת פעם ראשונה שאני רואה את שערו פרוע ולא מסודר.
"היא שיקרה לי. כולם שיקרו לי" הוא אמר את זה כאילו יצא לו רעל מהפה.
"סליחה שאני שואלת,אבל על מה היא שיקרה לך?" האחיזה שלו במפרק ידי ‏הדתקה.
"בואי נגיד שבגללה ובגלל אמא שלי, ‏הפסדתי שנה שלמה בלי להיות עם האישה שבאמת אהבתי" עיניו ננעצו בעיניי כשהוא אמר את זה.
צמרמורת קטנה עברה בגופי.
היה לו אישה שהוא אוהב והיא לא הייתה ג׳ינה? אז למה הוא רצה להתחתן איתה בכלל?
הנהנתי,כי לא ידעתי מה להגיד לו על זה.
"אני צריכה לחזור לעבוד" לחשתי.
‏אכזבה עברה על פניו היפות,לבסוף הוא הנהן ושחרר את ידי.
חזרתי לדלפק,ניסיתי לעסיק את עצמי כמה שאני יכולה רק בשביל לא להסתכל לכיוון שלו.
"היי,הכל בסדר?" שאלה רות.
הרמתי את מבטי אליה,היא הרימה לעברי גבה.
"למה את נועצת עיניים בגבר החתיך שיושב בפינה של הבית קפה?" היא צחקקה.
"אני לא נועצת בו עיניים!" לחשתי לה בעצבים.
היא גלגלה עיניים לעברי.
"כן,בטח. ולי לא קוראים רות מרייס אלה ‏ג׳ניפר לופז" לא יכול להיות שבאמת נעצתי מבט בסטפן,נכון?
טוב הוא באמת מאוד חתיך ומושך מאוד.
"יש לך קצת ריר בזווית הפה" רות נותנת לי מכה בכתף עם כתפה והיא המשיכה לצחוק.
"זה לא מצחיק. תפסיקי כבר"
"אם כבר את חייבת להפסיק. ‏את ממשיכה להסתכל עליו. מי זה בכלל?" משכתי כתפיים כי לא באמת ידעתי עליו משהו,חוץ מזה שהוא מנכ"ל של חברת פרסום בשם,קווין. ‏שמתברר שאני הייתי המזכירה שלו פעם.
"‏ג׳סטין סיפר לי שהייתי פעם המזכירה שלו או משהו כזה" עיניה של רות נפערו.
"מה?! אז מה לעזאזל את עושה פה?! ממקום לעבוד בשביל החתיך הזה!"
"רות ‏אם שכחת איבדתי את הזיכרון שלי,אני לא זוכרת אותו בכלל" רות נתנת לעצמה מכה על המצח עם כף ידה.
"פאק,נכון. שכחתי מזה לגמרי"

.......

אחרי היום הראשון שסטפן נכנס לבית הקפה שעבדתי בו,הוא המשיך להגיע גם ‏בימים שאחרי זה.
הוא רק המשיך להזמין קפה שחור ולנעוץ בי מבטים.
הוא לא הלך הביתה עד שאני לא סיימתי משמרת,זה מוזר שהוא היה שם כל היום במקום להיות בעבודה שלו או במקום אחר.
אבל למה הוא ממשיך לנעוץ בי מבטים מוזרים כאלה? ‏כאילו הוא מנסה לקרוא אותי או משהו.
לפעמים יוצא לי לחשוב על זה שהיה בינינו יותר מעובדת ובוס.
יכול להיות ששכבתי איתו?!
חום עולה לפניי,הנחתי את שתי כפות ידיי על לחיי וניסיתי להסתיר את הסומק על לחיי.
הו אלוהים רק מלחשוב על זה נהיה לי חם.

..........
סטפן

אני מת ללכת אליה עכשיו ושאול אותה על מה היא חושבת כשהיא מסמיקה ככה.
אני מקווה מאוד שזה לא על ‏ג׳סטין קינג.
אני עד עכשיו לא קולט את זה שהיא יוצאת עם האויב שלי ועוד עומדת להתחתן איתו.
הוא לא נכון לה,אני זה שצריך להיות בעלה.
אני באמת חשבתי על זה עכשיו?!
כן! אני רוצה שמרי טיילור תהיה אישתי ואחת ויחידה שלי ולא אף אחת אחרת.
"פאק! לא שוב" הרמתי את מבטי אל העובדת השניה של הבית הקפה,זה נראה ‏שנשפך לה קנקן מים שלם על הרצפה.
"אני לא מאמינה. למה זה תמיד קורה לי?!"
"מה קרה?" מרי ‏מהירה אל המלצרית בלי לשים לב שיש שלולית גדולה על הרצפה.
"מרי! תעצרי מיד!" צעקתי אבל זה היה מאוחר מיד,מרי החליקה על המים ונפלה על הראש לפני שהספקתי לתפוס אותה.
‏התכופפתי אליה במהירות,הרמתי אותה חצי גוף וניסיתי ‏להעיר אותה.
"מרי! מרי קומי! פאק,מרי! את שומעת אותי?!" נערתי אותה נתתי לה סטירות קטנות על הלחי שלה אך כלום.
"שיט היא אבדה לגמרי את הכרה" אומרת ‏המלצרית בפאניקה.
"תזמיני ‏פאקינג אמבולנס במקום לעמוד פה!" שאגתי.
היא הנהנה במהירות ונעלמה אל מאחורי הדלפק.
"אמממ..." מביט חזר אל מרי כשהיא התחילה להזיז את ראשה.
"מרי? את בסדר?" היא פקחה את עיניה ונראתה מבולבלת לרגע.
"איפה אני?! ולמה ‏לעזאזל אתה נוגע בי?!" היא דחפה אותי ממנה ואני עפתי ישר על הישבן ומרגיש מאוד מבולבל עכשיו.
"מרי את נפל—"
"‏תסתום סטפן. אני לא רוצה לשמוע מילה אחת ממך! אתה עושה לי כאב ראש,חתיכת בוגד!!"
היא זוכרת אותי?
‏היא פאקינג זוכרת אותי!
תפסתי את זרועה,משכתי אותה קרוב אליי וחיבקתי אותה הכי חזק שאני יכול.
"פאק. אני לא מאמין שאת זוכרת אותי" לחשתי באוזנה ‏וחשתי הקלה גדולה.
האישה שלי זוכרת אותי! אני לא מאמין.
"תשחרר אותי! מה ‏פאקינג הבעיה שלך?! אמרתי לך לא לגעת בי,חרא אחד" היא נלחמה בשביל להשתחרר מאחיזה שלי אך לא הייתי מוכן לשחרר אותה,עוד לא.
"בבקשה,מרי. רק תקשיבי לי. ‏עבדו עליי,רימו אותו, שיקרו לי. בחיים שלי לא רציתי לפגוע בך" מרי הניחה את ידייה על כתפיי והצליחה להשתחרר ממני.
"אין מצב שאני המאמין לחרא הזה שוב. אני מתחתנת עם מישהו אחר. מישהו שבאמת אוהב אותי ולא ‏כמוך משחק עם הלב שלי. אנחנו גמרנו,סטפן" הלב שלי קפא,אני קפאתי.
אנחנו גמרנו?
אין פאקינג מצב!!
אני לא מוותר אליה,שנה שלמה נלקח ממני ואני לא הולך לוותר עכשיו.
קמתי מרצפה מיד אחריה ותפסתי שוב בידה.
"אני לא הולך לוותר עלייך,טיילור. את ‏תהיי אישתי ולא של ‏ג׳סטין קינג." שחררתי את ידה ויצאתי מבית הקפה.