המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 37

סטפן

אחרי שאמא של מירי עוזבת,אנחנו ממשיכים לחגוג את החתונה שלנו.

למזלנו חלק מהאורחים שלנו שיכורים מדי לשים לב לבלגן הקטן שהיה לנו ברחבת הריקודים לפני כמה דקות.

כולם חזרו לרקוד במיוחד מירי.

דנה גנבה ‏מהמגש שתי שותים מהמלצר שעבר לידה והורידה את ‏שתיהם במהירות.

היא אמרה למירי שהיא מרימה גם בשבילה על ‏האומץ שלה על זה שהיא עמדה מול אמא שלה.

אני גאה במירי על זה שהיא עמדה על שלה אך אני עדיין רוצה לדעת מה באמת קרה לה בעבר.

היא הבטיחה שנדבר על זה אחרי ערב כי עכשיו זה לא הזמן מתאים.

היא רוצה להנות מהיום המאושר ‏בחיינו.

היא צודקת. ואני לגמרי איתה.

ברגע שהיא ‏תחליט לספר לי אני אהיה מוכן להקשיב.

עכשיו אני מעדיף לחגוג עם אשתי.

................

ברגע שאני ומירי נכנסים אל המעלית,אני לא מסוגל יותר להחזיק בעצמי.

אני מושך אותה אליי, עוטף אותה בזרועותיי. אני לא נותן לה זמן להגיד משהו. פי נצמד לפיה,ואני מנשק אותה. זאת נשיקה קשוחה, תובענית, שמבטיחה נצח. ואז אני מנשק את מצחה, אפה, לחייה,טועם את המתיקות על עורה.

אני מצמיד אותה אל הקיר של המעלית בחוזקה.

ידיים משוטטות, עולות ויורדות לאורך הגב של האחר. אנחנו מתחככים זה בזה עד שהיא מרימה רגל אחד סביב מותני. היא רוצה שאני אזיין אותה. כאן

ועכשיו. הזין שלי עומד לפרוץ החוצה מהחליפה . לא משנה לנו בכלל שאנחנו פאקינג המעלית ושמישהו יכול ‏להיכנס בכל רגע. אנחנו מתנהגים כאילו סוף העולם כבר כאן. הדופק מואץ. הנשימות מקוטעות. רק כשהמעלית נעצרת בקומה שלנו, הפיות שלנו מתנתקים זה מזה.

אנחנו מתפרצים החוצה מהמעלית, ממש רצים במסדרון, מנסים לפתוח את הדלת תוך כדי נשיקה, מפילים את כרטיס המפתח, מפילים אותו שוב, עד שבסוף אנחנו מצליחים לפתוח את

הדלת וטורקים אותה מאחורינו.

הכול בינינו שונה עכשיו.

בעוצמות גבוהות יותר. רגשי יותר.

אני מנשק אותה עם כל העוצמות שיש בתוכי.

הלהט הגופני שלי גדל, מועצם. שום דבר לא יספיק לי. אני חייב לזלול אותה.

להכריז עליה בעלות מחדש.

מירי מרימה ראש,כף ידה פרוסה על החזה ההולם שלי. היא לוחשת את שמי בעיניים מוצעפות אהבה ותשוקה שערה החום התלתלי משתחרר מהתסרוקת שלה וגולש על גבה.