המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 10

מרי

לא כיף לי.
למה כואב לי כל כך הראש?
גנחתי,ואפילו זה גרם לראשי להלום.
הכאב הזה לא היה חלק מתוכנית.
אני הולכת להרוג את דנה,היא ‏והשטויות שלה.
‏לא הייתי צריכה להקשיב לה וללכת למועדון זה.
אני לא מסוגלת אפילו לפקוח את העיניים,למה לעזאזל יש כל כך הרבה אור בחדר שלי.
אני שונאת אור!!!
אני מושיטה את ידי בשביל לחפש את החלון ולמשוך ‏בווילון, ‏
אבל לפתע אני נוגעת במשהו חם ונושם...?
מה לעזאזל....
פקחתי את עיניי וראיתי לפניי חזה מאוד אבל מאוד שרירי והעירום לגמרי.
למה יש פה כל כך הרבה עור חושף!!
"אההה...." צרחה נפלטת מפי,התרחקתי במהירות ממי שזה לא יהיה,עד שמצאתי את עצמי מחוץ למיטה.
"פאק,התחת שלי" מלמלתי.
שפשפתי את ישבני הכואב.
"בוקר טוב גם לך,טיילור" קול צרוד ומוכר מאוד דיבר וגרם לי לשנייה לקפוא.
הרמתי את מבטי שוב אל המיטה.
פאקינג סטפן קווין שוכב על הבטן והביט בי בעיניים רעבות.
"מה אתה עושה בחדר של..." קטעתי את עצמי כשקלטתי שזה לא החדר שלי.
לא אל ‏תגידו לי ששכבתי עם סטפן קווין?!
אני רוצה למות!
סטפן מחייך אלי חיוך זדוני וקרץ לעברי.
"אל תגיד לי ש... שאנחנו...?" התחלתי לגמגם מרוב לחץ.
אני ממש לא רוצה לדעת את התשובה האמיתי להשאלה שלי.
אני בולעת רוק ונושמת עמוק.
למה אני לא זוכרת מה קרה אתמול?
"אם שכבנו? לא. אבל היית רוצה" הוא אומר וחיוך זדוני מרוח על שפתיו.
חייכתי חיוך גדול כשלו נמחק החיוך תוך שנייה.
"איזה מזל!" הנחתי יד על חזי והרגשתי הקלה גדולה.
"את לא צריכה ‏להראות כל כך שמחה בקשר לזה" התרוממתי מהרצפה ונעמדתי מולו.
"אבל אני כן שמחה" סטפן יצא מהמיטה,נעמד מולי כשהוא רק לובש ‏בתחתוני בוקסר.
תהרגו אותי עכשיו!
למה הוא צריך להיות חתיך על הבוקר.
שערו הבלונדיני פרוע משינה,עיניו ירוקות מבריקות ויפיפיות.
עיניי עוברות על גופו השרירי מאוד ורגע.... מה?
ממתי יש לו שרוול של קעקוע על כל הזרוע השמאלית שלו?
ולמה זה כל כך גברי!!
הוא מושיט פתאום את ידו אל פניי ומצמיד את אגודלו אל צד שפתיי.
"‏יש לך פה קצת ריר" הוא נראה מאוד מרוצה ‏מהתגובה שלי לגופו.
אני מעיפה את ידו משפתיי והוא צוחק.
סטפן צוחק? זה חדש.
"מה אני עושה פה בכלל?" הוא משלב את זרועותיו,מה שמבליט יותר את שרירי החזה שלו.
"את לא זוכרת,אהה" הוא ניער את ראשו ושפשף את עורפו.
מה יש לו?
"אני לא זוכרת"
"את ‏התקשרת אליי אתמול והיית נורא שיכורה. הגעתי אחרי ‏רבע שעה למועדון שהיית ולקחתי אותך משם. ‏לא ידעתי איפה את גרה אז הבאתי אותך לפה"
הוא עשה מה?!
למה שהוא יעזור לי בכלל?
הוא חולף על פניי ונכנס אל חדר הרחצה.
לפני שהיה לי ‏הזדמנות לשאול אותו עוד משהו.
אבל זה היה לטובה,אני חייבת לעוף מפה.
הרמתי את העקבים מרצפה,יצאתי מחדר וירדתי במדרגות אל המבואה.
איזה מזל שלא שכבתי איתו,הייתי ממש שונאת את עצמי על זה.
אני ממש לא הולכת ‏להפוך לאחד מזונות שלו.
אין פאקינג מצב.
כשאני סוף סוף רואה את דלת הכניסה,אני מרגישה את עצמי לפתע באוויר.
"לאיפה את חושבת שאת הולכת,טיילור?" סטפן מניח אותי על כתפו ונושא אותי לעבר המטבח.
אפילו לא שמעתי אותו בא מאחורי.
"תוריד אותי מיד!" אני נותנת לו מכות על הגב אך הוא רק צוחק מזה.
"סטפן! תוריד אותי!" צעקתי חזק יותר.
הוא ‏סטר פתאום על פלח ישבני ואני קפאתי מיד.
"פאק. את צריכה לצעוק יותר חזק את השם שלי" אמר בקול עמוק וסקסי.
זה העביר בי זרמים מוזרים בגוף.
"ת-וריד אותי" גמגמתי.
הוא סוף סוף הוריד אותי בחזרה אל הרצפה והביט בי מלמעלה.
סטפן בהחלט היה גבוה ממני,ראשי רק יגע ‏לאמצע חזהו.
"מה זה היה עכשיו?!" ‏הצבעתי על התחת שלי.
סטפן נראה משועשע ומרוצה מעצמו.
"‏אל תעשי את עצמך כאילו לא נהנית מזה" הוא קרץ לעברי ופתח את המקרר.
"אני לא! ואל תעשה את זה שוב לעולם!" באתי לצאת מהמטבח אך הוא אחז בזרועי ועצר אותי.
"מה?!" שאלתי בכעס.
"אולי ‏תישארי לאכול איתי ארוחת בוקר ואז ‏אני אקפיץ אותך הביתה" הרמתי גבה ונראיתי מבולבלת.
למה הוא פתאום נחמד עלי כל כך?
מה הסיפור שלו.
לקח לי כמה שניות עד שבסוף הנהנתי בתגובה.
הסכמתי לזה רק בגלל שאני מורעבת.
תמשיכי לספר לעצמך סיפורים,מרי....
הוא סימן לי עם הראש לשבת ליד האי במטבח וזה מה עשיתי.
סטפן הוציא שלושה ‏ביצים מהמקרר,מחבט מהמגירה שמתחת ‏לכיריים והתחיל לבשל מה שזה לא יהיה שם.
"אתה צריך עזרה שם?" שאלתי כי ראיתי שהוא מתחיל ‏להסתבך שמה.
הוא לא ענה,אבל רואים שהוא לא יודע מה לעשות.
איך רואים שעשו כל בשבילו.
קמתי מהכיסא,הלכתי אליו והזזתי אותו אם האגן שלי.
"לך שב,נסיך. אני אכין משהו" סטפן חייך אלי חיוך משועשע והלך לשבת ליד האי.
"נסיך?" הוא מרים גבה משועשע.
לא עניתי אך כן משכתי את הכתף כתגובה.
ניערתי את ראשי והתחלתי לבשל לנו ארוחת בוקר.
אחרי רבע שעה, ‏הכנתי ‏חביתה עם בצל,סלט ירקות בצד וסחטתי מיץ תפוזים טרי.
סטפן טרף הכל כאילו הוא לא אכל המון זמן אוכל כזה.
"זה ממש טעים" הוא מלמל והמשיך לאכול את החביתה שלו.
"זאת רק חביתה" צחקתי בשקט כשראיתי את מבטו העצבני.
"אל תצחקי עלי! אני לא יודע לבשל, אז מה?!" הוא ‏התעצבן מה שיותר גרם לי עוד יותר לצחוק בקול.
"אם אתה רוצה אני יכולה ‏ללמד אותך כמה דברים" הוא הסתכל לתוך עיניי ‏וחיוך קטן נמרח על שפתיו.
"אני אשמח,תודה" הנהנתי ‏והמשכתי לאכול את ארוחת הבוקר שלי.