המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 13

מרי

לבשתי שמלה שחורה קצרה וצמודה,קצת חושפנית באזור החזה אך עדיין יפה ועדינה.
קירה ישבה ליד רגליי כשאני ‏הסתכלתי על עצמי דרך המראה,שחררתי את שערי מגולגל והוא גלש על כתפיי.
"למה את עושה את זה?" שאלה דנה כשהיא שותה מהיין שלה.
"עושה מה? נהנית מחיים שלי? דנה אני סתם מבזבזת זמן על נקמה הזאת. אני בת 21. אני צריכה להתחיל לצאת לדייטים ‏אמיתיים" דנה גלגלה את העיניים ולוגמת שוב מהיין שלה.
"את עושה טעות. רק ‏שתדעי כולם במשרד אומרים שתום משעמם" היא מלמלה.
הסתובבתי אליה ושילבתי את זרועותיי.
"איפה הטעות כאן בדיוק,דנה? בחור סוף סוף מתחיל איתי ולא חושב שאני איזו חנונית מוזרה. אני רוצה לצאת לדייט עם מישהו שבאמת ‏אכפת לו ממני ולא עם מישהו שרק חושב לזיין אותי כי פתאום ‏הפכתי להיות יפה ואני לא חושבת שתום משעמם" דנה קמה מהמיטה והתקדמה אלי.
"תפסיקי לדבר שטויות. את תמיד היית יפה, לא משנה מה את לובשת או מה שאנשים חושבים עלייך,היופי האמיתי נמצא בלב שלך ולך יש את לב הכי גדול שראיתי,מרי"
חייכתי אליה חיוך קטן ומשכתי אותה לחיבוק.
"תודה דנה" דמעה ‏הצליחה לחמוק מעיניי.
"טוב,טוב. אל תבכי לי עכשיו כי אז גם אני אבכה פה" צחקנו ביחד.
הטלפון שלי התחיל לצלצל פתאום,מה שגרם לנו ‏להתנתק מהחיבוק.
"זה בטח תום" אמרתי.
הרמתי את הטלפון אך זה לא היה תום ‏אלה סטפן.
"למה הוא מתקשר אליך?" דנה מופיעה מאחורי כתפי ומסתכלת על המסך.
"לענות?" שאלתי.
היא משכה בכתפיה וחזרה לשבת על המיטה שלי.
"‏מה שבא לך. אותי הוא לא נישק היום או אמר לי שזה לא יקרה יותר" היא אומרת בציניות.
נעצתי בה מבט כועס.
"את מוכנה להחליט כבר? קודם אמרת לי שזה טעות לצאת לדייט עם תום ועכשיו את כועסת על זה שהוא מתקשר אלי" היא מושכת בכתפיה בתגובה.
"זין עליו" זרקתי את הטלפון על המיטה וחזרתי ‏להתארגן.
"חבל שלא ענית,מעניין מה הוא רצה" הסתובבתי אליה שוב.
"‏את צוחקת נכון? ‏את רוצה ‏לשגע אותי היום?" היא התחילה לצחוק.
"סתם צוחק איתך" כן בטח,את ממש צוחקת איתי.
גלגלתי עיניים.
מה אני הולכת לעשות איתה?
יש לי הרגשה שהיא לא הולכת ‏לוותר לי על הנקמה הזאת.
אבל באמת מעניין מה סטפן רצה ממני.
מרי שחררי הוא סתם לוזר, ‏הוא לא שווה את המחשבה שלך עליו.

..............

אנחנו כבר ‏40 דקות במסעדה ושום דבר מעניין עדיין לא קרה.
עכשיו אני מבינה למה דנה אמרה שהוא כל כך משעמם.
תום ממשיך לדבר מולי אך אני לא מקשיב לשום דבר שיצא לו מהפה.
כל פעם שהוא שואל משהו אני מהנהנת לעברו ומחייכת חיוך קטן.
"סליחה" הרמתי את ידי אל המלצר,מה שגרם לתום להפסיק לדבר.
"קרה משהו?" שאל.
"לא. אני פשוט צמאה זה הכל" מה כל הדיבורים שלך על מצרים.
למה הוא כל כך מעוניין במיתולוגיה שלהם?
פאק.
זה כל כך משעמם ולא קשור לדייט ראשון.
"בבקשה,מיס" המלצר ‏מניח מולי ‏קוקטייל בצבע כחול.
"סליחה,אני לא הזמנתי את זה" אמרתי.
המלצר לא אמר מילה ופשוט הלך משם.
מה זה היה עכשיו?
"אתה ‏הזמנת את זה?" שאלתי את תום.
"לא"
זה מוזר.
הסתכלתי מסביב בשביל להבין מי הזמין בשבילי את ה‏קוקטייל אך אף אחד לא הסתכל לכיווני.
משהו פה ממש מוזר.