פרק 36

5.7K 172 46
                                        

סטפן

אחרי שראיתי את חיוכה של מרי על פניה שוב לא יכולתי לעצור את עצמי והתקדמתי לעברה לנשיקה עמוקה.

נישקתי את שפתייה האדומות ונשכתי אותן טיפה עד שנאלצתי להיפרד ממנה בגלל דנה.

אמרתי להן שאנחנו הולכים לחדר העובדה אך מירי אחזה בזרועי ועצרה אותי.

"דיימון חזר שכל פניו חבולות לגמרי. תבדוק מה איתו אבל תהיה עדיין,בסדר? ומה קרה בדיוק למארק? למה האף שלו ככה?" היא שאלה בדאגה.

חיוכי נמחק מיד. דיימון נעלם ליומיים שלמים מאז הוא יצא בסערה מהבית.

לא שמעתי ממנו אפילו לא פעם אחד.

וזה מדאיג אותי נורא.

"בסדר. אני אדבר איתו. ועל מארק נדבר אחר כך" לחשתי לה.

הסתובבתי לעבר המדרגות כשמארק מאחורי .

הלכנו במסדרון הארוך לעבר חדרו של דיימון עד שעמדנו מולו,הרמתי את ידי בשביל לדפוק על הדלת אך נעצרתי.

"הכל טוב,אחי?" מארק שאל.

"כן... פשוט.., אני לא יודע איך להתמודד איתו,מארק. הוא שונא אותי" הסברתי.

"אתה רוצה שאולי אני אנסה לדבר איתו?" בלי לענות,זזתי אחורה ונתתי לו לדפוק על הדלת.

אחרי מספר שניות היא נפתחה ודיימון עומד מולנו כשפניו חבולות לגמרי.

כעס מתפשט בי תוך שנייה.

מי הבן זונה שעשה לו את זה?!

כפות ידיי הפכו לאגרופים ורציתי לדעת מיד מי זה שיעז לגעת באחי הקטן.

"מה אתם רוצים?" הוא שאל באדישות אך לא הביט בי.

"אפשר לדבר איתך שנייה,גבר?" מארק שאל אותו.

דיימון הרים לעברו גבה חושדת אך לבסוף הנהנן ונתן למארק להיכנס.

"אתה תישאר פה" אמר דיימון וסגר את הדלת בפני.

הרגשתי באותו שנייה שמישהו הכניס לי אגרוף לתוך הבטן.

פאק.

עברתי את ידי בשערי בעצבנות.

למה הילד הזה שונא אותי כל כך?!

אני באמת לא מבין.

.........................

מירי

יום החתונה הגיע. סטפן ואני לא נפגשנו יומיים דנה החליטה שזה יהיה רעיון טוב לעשות הפסקה קטנה כדי להתגעגע זה לזה. דנה ואני נמצאות בסוויטה של האולם, בהכנות. דנה לא זזה ממני לשנייה אחת קטנה. היא בודקת כל רגע את הדופק שלי, אם אני צמאה או רעבה.

שאנון מאפרת אותי ומסדרת את שערי, ודנה יושבת לידי, מתלוננת ומתבכיינת למייקל,על זה שהיא מפחדת שמשהו יקרה בחתונה,כי היא מרגישה הרגשה לא טובה. "שאנון, זה נראה כואב," היא צועקת על אחותה.

המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרהWhere stories live. Discover now