המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 15

סטפן

אם היא חושב שאני הולך לוותר לה בכזאת קלות היא טועה ובגדול.
דחפתי את דלת השירותים,ראיתי שהיא כבר חזרה לשבת מול האידיוט הזה מה שגרם ‏לעצבים שלי ‏להשתולל שוב.
הקדמתי אליהם כשאני סוגר את כפתור החליפה שלי ונעמד מולם.
תום מרים את מבטו ועיניו נפערות מרוב פחד. "מ-ר קוו-ין? מה את-ה עושה פה?" הוא קם מהכיסא והתחיל לגמגם.
"באתי לקחת את המזכירה שלי" אמרתי באדישות כשאני עדיין מסתכל על מרי והיא נראתה כועסת.
"אני בדייט,מר קווין. נתראה מחר בבוקר" היא אומרת בטון קר.
מבטי עובר אל תום שנראה המום ומפוחד.
"סיימתם את הדייט שלכם" צוותי.
הוא הנהן במהירות,קם מהכיסא שלו ולקח את הג'קט שלו.
"מה?! מה אתה עושה ,תום?!" שאלה מרי וקמה מהכיסא בשביל לעצור אותו.
מה היא עושה לעזאזל? ‏למה היא עדיין רוצה להמשיך את הדייט המשעמם הזה?
היא יכולה יותר ‏להנות איתי ואני יודע את זה טוב מאוד בגלל איך שהיא ‏נהנתה מהנשיקה שלנו.
"אני מצטער,מיס טיילור. אבל אני חייב ללכת" אומר תום בפחד ויוצא במהירות מהמסעדה.
"הוא ‏פאקינג השאיר אותי כאן לשלם לבד את החשבון! איזה אידיוט פחדן" חיוך נמרח על שפתיי,פאק זה כל כך מחרמן שהיא מקללת.
מרי הרמה לעברי גבה והיא בהחלט היתה מעוצבנת מאוד.
"על מה אתה מחייך?" תפסתי בידה והתחלתי למשוך אותה לכיוון היציאה. "מה אתה עושה,סטפן? אני צריכה לשלם את החשבון!" היא צעקה מאחוריי וניסתה להשתחרר מאחיזה שלי.
"שילמתי אותו כבר. עכשיו את באה איתי" נהמתי.
יצאנו אל האוויר הקר שבחוץ וראיתי בזווית העין שמרי רועדת מקור.
"אני לא באה איתך לשום מקום" קולה רעד והיא חיבקה את גופה הקטן.
הורדתי את ‏ג'קט החליפה שלי והנחתי אותו על כתפיה.
היא הביטה בי במבט מוזר כאילו היא מנסה להבין אותי.
תאמיני לי גם אני מנסה להבין מה עובר עלי.
"ממתי אתה נותן למישהי את ‏ג'קט שלך?" היא לחשה.
היא צודקת אף פעם לא הבאתי את ‏ג'קט שלי לאיזו בחורה רגילה או לסתם איזו זיון.
מרי מכירה אותי הכי טוב והיא יודעת איך אני מתנהג לבחורות אחרות,אך עכשיו אני מרגיש הרגשה משונה איתה. היא לא כמו כל הבחורות ‏שיצאתי איתם בעבר.
היא מיוחדת יותר ורק עכשיו התחלתי להשים לב לזה.
"את שונה" הסדרן שמחכה בחוץ הביא לי את המפתחות של המכונית.
‏פתחתי עבורה את דלת אך היא פשוט עמדה שם יפה יותר מתמיד ונראית ‏תמימה כל כך. "מה שונה בי? הדבר היחיד שנהיה שונה בי זה שהתחלתי ‏להתלבש אחרת ולהתאפר!" היא צועקת לפתע ועל פניה מבט עצבני.
היא זורקת עלי את ‏ג'קט שלי ומתחילה לתרחק ממני.
"מה את עושה?! מרי,תחזרי לפה!"
היא הרימה את ידה ומונית נעצרה מולה.
סגרתי את דלת המכונית ורצתי לעברה בשביל לעצור אותה.
"מרי תקשיבי. לא לזה ‏התכוונתי שאמרתי שאת שונה" מרי באה לפתוח את הדלת אך תפסתי בידה ומשכתי אותה אלי.
"שחרר אותי! אני נשבעת לך שאני יתחיל לצרוח פה אם לא תשחרר אותי עכשיו!" בלי לחשוב בכלל, התכופפתי והרמתי אותה על כתפי ונשאתי אותה אל המכונית שלי.
"סטפן!!" היא צעקה.
"את לא מבינה מה את עושה לי שאת צועקת ככה את השם שלי" היא התחילה להכות את גבי והזיזה את רגליה באוויר.
"סטפן! מה נסגר?! למה אתה עושה את זה?" הורדתי אותה מול המכונית שלי וחפנתי את פניה.
"תקשיבי. אני יודע שהכל נראה לך מוזר פתאום אבל אני יכול להסביר את זה" אני באמת יכול? אין לי פאקינג מושג.
"בסדר. אז תסביר" היא משלבת את זרועותיה ומחכה שאני המשיך לדבר.
בסדר,מה אני אומר עכשיו לעזאזל?!
לא חשבתי על זה עד הסוף.
"אולי נלך לבית שלי ואני אסביר הכל שם?" שאלתי.
מרי הנענה בראשה. "אני לא הולכת לבית שלך. תגיד עכשיו מה יש לך להגיד. אם לא,אני עפה מפה."
"כמו שאמרתי לך קודם אני מצטער על הבוקר ואני רוצה לפתוח איתך דף חדש." מרי מרימה גבה לעברי ומביטה בי במבט חשוד.
"אני צריכה לחשוב על זה" ענתה לבסוף.
הנהנתי.
זה מקובל לגמרי כל מה שהיא תחליט היה מצויין ‏העיקר שנפתח דף חדש.