פרק 22

5K 136 1
                                    



מרי

עמדתי על המדרכה בברכיים קופאות מקור, רועדת בשל הרוח הקרה וגם בשל הפניקה הקלה שתקפה אותי לנוכח המחשבות על מה סטפן מתכנן עכשיו ואני מקווה מאוד שהוא לא שוב ישנה את דעתו.
לימוזינה ארוכה ומפוארת עצרה מולי.
וואו.
עיניי התרחבו לפחות כמו הגלגלים שלה.
זו הייתה פעם ראשונה עבורי שראיתי לימוזינה ‏במציאות.
הוא קצת הגזים בקשר לזה.
הדלת הנוסע נפתחה וצפיתי לראות את סטפן אך בחור צעיר בחליפה אפורה ואופנתית יצא מהלימוזינה וניגש אליי.
"מיס טיילור?"
"זו אני" פתחתי את הדלת בלהיטותי לראות מה יש בפנים אך לפתע קפאתי.
"אוי. אני מצטערת. אני אמורה לתת לך לפתוח עבורי את הדלת, הא?"
"זה בסדר" אמר.
הנהנתי ואמרתי שוב סליחה.
החלקתי פנימה והוא סגר אחריי את הדלת.
החצאית עלתה עד ברכיי אך בהתחשב בגודלה של המכונית הזאת לא הייתה כל דרך מעודנת יותר להיכנס אליה.
עור מבריק וכלי בדולח נוצצים קיבלו את פניי.
פנים הלימוזינה צעק מותרות ופינוקים.
נהג הלימוזינה עצר מול מסעדת סינית יוקרתי מאוד בכל ‏ניו-יורק.
היא הייתה ‏יפיפיה מבחוץ,מעניין איך היא בפנים.
הנהג פתח עבורי את הדלת ועזר לי לצאת.
מעולם לא יצאתי למסעדה הזאת קודם לכן, אבל שמעתי עליה כבר הרבה סיפורים טובים.
המקום הצחין מאכלים סינים עם תאי הישיבה המרופדים בעור אדום ועם התאורה העמומה.
זה היה ממש בסגנון סין הקטנה ‏והמפוארת.
אמרתי את שמו של סטפן לבחורה שעמדה בכניסה.
היא בחנה אותי עם מבט מתנשא מכף רגל עד ראש וזו הייתה פשוט גסות רוח.
"אני מוכנה כשאת מוכנה" סיננתי מבין שיניי, לא טורחת להיות ידידותית כלפיה.
סטפן ישב בגבו אל חלל המסעדה ושיערו הבלונדיני היה מסודר בצדדים אך קצת למעלה מבולגן.
הוא לבש חולצת כפתורים שחורה וכנסי חליפה שחורים,הוא ממש נראה כמו מאפיונר חתיך וסקסי במיוחד.
התאפקתי מאוד שלא לקפוץ עליו עכשיו ולקרוע ממנו את כל הבגדים.
"הנה את" סטפן קם מהכיסא והתקדם אליי אך מיד עצר וחקר את גופי עם עיניו.
חייכתי בביישנות וסומק עלה על פניי.
"את...." הוא בלע את הרוק בחוזקה.
"זה מוגזם מדי?" שאלתי ופאניקה תקפה אותי.
"את מושלמת" סטפן כרך סביב מותני את זרועו וקרב אותי קרוב אליו.
"הכי יפה שראיתי בחיי" הוא אמר בצרידות.
מה שהעביר בגופי צמרמורת נעימה.
"תודה" לחשתי.
"פאק. אני מת על זה שאת מסמיקה בגללי" הוא מחייך אליי חיוך זדוני.
"די תפסיק. אני ‏אהיה אדומה בגללך" נתתי לו מכה קטנה על חזה.
"זאת התוכנית שלי" הוא לחש באוזני והוביל אותי אל השולחן שלנו.
הוא אזיז בשבילי את הכיסא,התיישבתי והוא התיישב מולי.
שיחקתי עם ‏האצבע שלי בקצות שערי מרוב מתח.
מה אני אמורה להגיד עכשיו?
"את בסדר?" שאל סטפן.
חייכתי אליו חיוך מומלץ.
"כן ברור" הוא צחק.
"זה לא נראה ככה"
"קצת לחוצה,זה הכל" הוא הרים גבה לעברי.
"למה?"
"לא יצאתי לדייט כבר הרבה מאוד זמן. אז אני לא יודעת מה צריך לעשות. ואני ממש לא מתכוונת אל הדייט שהיה לי עם תום. זה היה נורא" אמרתי בכנות.
"את לא צריכה לעשות כלום,טיילור. פשוט ‏תזרמי עם זה" הנהנתי.
הרמתי את ‏התפריט אך עיניי מיד נפערו.
פאק.
יקר פה בטירוף!!
"תפסיקי לדאוג כל כך. אני משלם גם ככה" הורדתי את התפריט.
"אין מצב שאני נותנת לך לשלם עליי מחירים כאלו" הוא נער את ראשו ונראה משועשע.
מה מצחיק פה בדיוק?
"‏ידעתי שתגידי דברים כאלה, אז כבר הזמנתי בשבילנו את האוכל"
רגע מה?!
"אתה לא רציני?!"
"אני רציני מאוד" הוא חייך.
פאק,הוא כל כך יפה שהוא מחייך ככה.
קשה מאוד ‏להתווכח איתו.
המלצר אניח מולי כוס יין וגם לסטפן.
היין הזה בטח עלה יותר מחיים שלי.
רק בהיתי בהיין בזמן שסטפן שתה מכוס שלו.
"למה את לא שותה?" הרמתי את מבטי אליו.
"אמממ." לא ידעתי מה להגיד לו.
"טיילור?"
"זה עולה יותר מחיים שלי" לחשתי.
סטפן בהה בי כמה שניות ואז מתחיל לצחוק.
כמה ראשים עפו לכיוון שלנו בשביל לראות מה כל המהומה.
"סטפן,תפסיק לצחוק" לחשתי לעברו.
"פאק,את כזאת מתוקה" הוא צחק עוד יותר חזק.
"סטפן!" כבר התחלתי ‏להתעצבן.
"רק תני לי שנייה..." הוא מפסיק סוף סוף לצחוק כשהוא מנסה לנשום עמוק תוך כדי.
"מרי,את חייבת להשתחרר קצת אנחנו בדייט"
הוא צודק אנחנו באמת בדייט,אז מה אם אני פעם אחת ישתה יין יותר יקר ‏מהמשכורת שלי.
כן זה קשה מדי.
"טוב..." מלמלתי.
הרמתי את הכוס ולגמתי ממנה בקטנה.
וואו זה היא הייתה ממש טעימה.
פאק, לא פלאה שהיא יקרה כל כך.
"איך?" הוא שאל.
"טעים מאוד"
"את רואה ולא קרה לך כולם. עכשיו בואי נהנה מהאוכל" בדיוק כשהוא אמר את זה המלצר חזר והניח לפניי ‏מגש שלם של סושי בכל מיני סוגים.
פאק.
למה זה כל כך יפה?
ריר ירק מזווית שפתיי.
בחרתי את הסושי המטוגן,קרבתי אותו לשפתיים ולקחתי ביס גדול.
"מממ" גנחתי.
עצמתי את העיניים והתענגתי על הטעם הטעים.
פאק.
זה ממש טעים.
"אני רואה שטעים לך" פקחתי את עיניי וראיתי את סטפן מחייך אליי חיוך קורן.
"מאוד"
"אני שמח לשמוע" הוא גם לקח סושי ‏והתענג על כל ביס שאכל.

המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרהWhere stories live. Discover now