המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 8

סטפן

למה היא לא מקנאה?! ‏פאקינג קראתי שוב לזונה הזאת וזיינתי לה את הצורה על השולחן שלי רק בשביל לגרום למרי לקנאות,אבל היא בכלל לא ‏הגיב לזה!!
מה לעזאזל?!
יד נגע בחזהי,מה שגרם לי לנתק את מבטי מדלתות המעלית.
"זה היה מדהים,בייבי" הורדתי את ידה של ‏הג׳ינג׳ית ממני.
לא היא פשוט משהו.
‏לא משנה איך נהגתי אליה אתמול וכמה הייתי אכזרי,היא עדיין חזרה אלי על ארבע.
רק ‏הרמתי ‏אליה טלפון לפני שעתיים והיא רצה לפה ישר.
"הגיע הזמן ללכת" הזזתי אותה ממני בגועל ונכנסתי חזרה למשרדי.
"למה אתה עוד פעם ככה?! זה בגלל המזכירה הזאת שלך?" עצרתי במקום,סובבתי את ראשי אליה ‏וחיכיתי שהיא תמשיך לדבר.
"רואים עליך שאתה מת לזיין אותה. אבל היא לא נראית מעוניינת בך כל כך" מה בכלל אכפת לה?! ‏שתסתום את הפה שלה מייד.
"עופי מכאן עכשיו!" שאגתי.
היא נבהלה מהתגובה שלי,הסתובבה ורצה מהר אל מחוץ למשרד.
בת זונה.
מה היא מבינה בכלל.
אם הייתי רוצה לזיין את מרי,הייתי עושה את זה כבר מזמן.

..........

דנה ומרי יצאו מהמשרד כבר לפני שעתיים ועדיין לא חזרו.
הבטתי לעבר השעון וראיתי שכבר שמונה בערב.
בדרך כלל בהשעה הזאת מרי הולכת הביתה ,כמובן האישור שלי.
אבל אני מבין שהיא הלכה בלי אישור היום וזה מעל לי את העצבים.
אולי אני יעשה לה ביקור קטן בבית,רק בשביל לעצבן אותה עוד קצת.
לא די.
סטפן מה נסגר איתך?!
למה הבחורה הזאת לא יוצאת לך מהראש?
הבחורה הזאת ‏שנתיים עובדת בשבילך ואף פעם לא עברה לך מחשבה ללכת אליה הביתה או לזיין אותה בכלל.
פאק.
מה נסגר איתי?
אני הולך לכיוון הבר הקטן שיש לי במשרד ומוזג לעצמי משקה חריף.
אני לוגם את כולו עד ‏ששורף לי ממש הגרון.
אבל זה היה שווה את זה.

אחרי שלוש שעות.

השעה כבר 11 בלילה ואני עדיין במשרד,אחרי ארבע כוסות של וויסקי נקי עם קרח,שוכב על הספה ומנסה לעצום את העיניים.
אם אני ‏אצא מהבניין הזה עכשיו אני אסע ישר למרי ממקום הביתה.
היא פאקינג לא יוצאת לי מהראש.
זין על החיים שלי.
זה היה כל כך מחרמן איך שהיא ראתה אותי מזיין את ‏הג׳ינג׳ית אבל יותר חרמן אותי התגובה האדישה שלה.
אף אישה החיים שלי לא הייתה אדישה אלי כל כך.
אבל מרי.... פאק, היא שונה כל כך.
צלצול של טלפון קוטע את מחשבותיי,אני מתרומם טיפה בשביל לראות מי זה, "טיילור" שמה מופיע על הצג.
למה היא מתקשרת אלי בשעה ולמה אני לא עונה כבר?!
אני מרים את הטלפון ועונה.
"הלו"
"אתה חתיכת חרא!" היא צועקת בצד השני של הקו.
היא בטח שיכורה אם היא מתקשרת אלי עכשיו ועוד אומרת לי משהו כזה.
נשמעת מוזיקה חזקה ברקע כאילו היא במועדון עכשיו וזה רק ‏אמצע שבוע.
"איפה את?!" שאלתי בכעס והתרוממתי מהר מהספה.
"מה זה ‏אכפת לך,דאדי" היא עונה בזילזלו.
פאק,מרי קראה לי עכשיו דאדי.
את אפילו לא מבינה מה זה עושה לי!
הזין שלי עומד והוא קשה יותר ממה שהוא היה מקודם.
שיט.
"מרי,אני לא צוחק איתך עכשיו. איפה את נמצאת?!" שאלתי שוב.
"מממ... דנה! באיזה מועדון אנחנו בכלל?" היא יותר שיכורה ממה שחשבתי.
"באותו מועדון שהיינו שפגשנו את הבן זונ..."
"שקט ,סתומה.הוא איתי על בקו!"
היא עוצרת את דנה מלהשלים את המשפט.
אם לא הייתי קצת שיכור,הייתי ממש מתעצבן עכשיו על דנה,אבל אני לא יודע למה אך זה מצחיק אותי טיפה.
"למה את מדברת איתו?!" אני שומע את דנה צועקת עליה.
אני תופס את המפתחות של המכונית שלי ויוצא מהמשרד כשהטלפון עדיין צמוד לאוזני.
"לא יודעת,רציתי לשמוע את הקול שלו" לוחשת מרי.
הלב שלי לפתע הלם חזק,רק ממה שהיא אמרה.
למה זה הרגיש כל כך טוב?
"תשתקי! הוא שומע אותך" אומרת לה דנה.
בא לי להרוג את דנה עכשיו.
"אוי שיט,נכון" השיחה נותקה.
זה כבר לא משנה כי אני כבר יודע איפה הן עכשיו.

..............

כשאני נכנס למועדון,עיניי סורקות את כל המקום הענק,עד שהן נופלות על גב חשוף עם שמלת מיני ירוקה כהה.
פאק,אפילו הגוף שלה מושלם מאחור.
איך אף פעם לא שמתי לב לזה ממקודם?
כשאני מתכוון לתקדם לעברה,מישהו לפתע נצמד אל מרי מאחור ומסתיר לי אותה.
הוא כל כך מת.
אני עובר בין אנשים,יותר נכון דוחף אותם עד שאני מגיע עליהם.
מרי עוצמת את עיניה,מזיזה את האגן שלה בצורה סקסית והבחור מאחוריה מצמיד את התחת שלה אל הזקפה שלו.
אני רואה שחור בעיניים! הוא כל כך מת!
אני תופס בכתפו,מזיז אותו לאחור ומטיח אגרוף לתוך העין שלו.
הבחור עף אל הרצפה ושם את ידו על העין הפצוע שלו.
"‏מה לעזאזל בן אדם?!" הוא נוהם לעברי.
"תעיף את הידיים שלך,מהבחורה שלי!" שאגתי.
חתיכת חרא.
איך הוא מעז לגעת בה?!
מרי מסתובבת אלינו כשעיניי הדבש שלה נפערות.
"סטפן?!" זאת פעם ראשונה שאני שומע את שמי יוצא מפיה ואני מת על זה.
אני תופס בזרועותיה,עובר עם עיניים על גופה בשביל לראות שהוא לא פגע בה ‏איפשהו.
"את בסדר?" היא מרימה לעברי גבה וישר הדפה אותי ממנה אך כמעט היא מעדה לאחור בגלל הדחיפה.
אני מספיק לאחוז בידה,למשוך אותה אלי עד שחזה שלה פוגע בחזהי.
למשך כמה שניות היא רק בוהה בי בהלם,כשעיניה לא זזות משלי.
אני כורך את זרועיי סביב מותנה,כי היא לא ‏יציבה בכלל.
"מה אתה עושה פה?" לחשה לי.
"התקשרת אלי. את לא זוכרת?" היא מנענעת את הראש. "אני בחיים לא הייתי מתקש... אוי שיט!" היא התרחקה ממני שוב ושמה את ידייה על ראשה.
"אוי לא! למה לעזאזל התקשרתי אלייך?!" היא עדיין נראית מאוד שיכורה,כי היא התחילה ‏פתאום להתנדנד לצדדים.
תפסתי שוב במותנייה ועזרתי לה  להיות יציבה.
"את חייבת לחזור הביתה. את שיכורה לגמרי" היא דחפה אותי שוב אך הפעם לא נתתי לה להיחלץ מאחיזה שלי.
"אתה לא אבא שלי שאתה יכול להחליט עלי. תשחרר אותי עכשיו!" ברור שאני לא ‏פאקינג אבא שלה,אך זה עדיין לא מאפשר לתת ‏לגברים זרים לימרח עליה ככה.
פאק.
כמה שזה לא בסדר.
לבסוף אני מרים אותה בין זרועותיי ונושא אותה אל מחוץ למועדון.
"סטפן! תוריד אותי מיד! מה אתה חושב שאתה עושה?!" היא נותנת לי מכות על החזה ומנסה לרדת ממני אך אני מהדק את האחיזה.
"אני באמת לא יודע" אני לוחש וזה מה שגורם לה להפסיק לזוז.