המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 16

מירי

יומיים קשיים היו לי העברתי את יומיים האלו בצילומים לפרסומת כשדנה הייתה לצידי ועזרה לי בהכל.
סטפן ‏אפילו לא ‏העז להופיע הוא לא דיבר איתי בכלל כבר יומיים.  ניסיתי ‏להתקשר אליו אתמול בערב אבל הוא לא ענה לי,כנראה שכבר נמאס לו ממני או שהוא פשוט רצה לזיין אותי ולזרוק אותי אחריי זה.
‏ואני כמו מטומטמת ויתרתי על נקמה שלי בשבילו.
הייתי צריכה להקשיב לדנה ולא ‏לפתח אליו רגשות.
"היי,את בסדר?"  שאלה דנה בלחישה.
כשאנחנו מסתכלות על מייקל ‏מצטלם עם הבושם החדש של החברה.
"כן ברור" קולי רעד טיפה אך הצלחתי להשתלט עליו.
"מותק את בוכה,את גם נראית גמורה לגמרי" היא סימנה עם ידיים לכיוון הפרצוף שלי.
אני בוכה? הרמתי את ידי אל עיניי והן באמת היו רטובות.
פאק, עכשיו אני גם בוכה בגללו.
"זה כלום" סיננתי לעברה.
דנה אחזה במפרק ידי ומשכה אותי אל החדר האיפור.
"דברי עכשיו"  היא דרשה.
"לא קרה כלום,רק סטפן ואני רבנו זה הכל" דנה ניערה את ראשה בעצבנות.
"אל תספרי לי שטויות! אני מכירה אותך מספיק טוב. מה הוא עשה לך?!" היא שאלה בעצבים.
"הוא מסתיר ממני משהו דנה אני מרגישה את זה. אני לא יודעת מה לעשות. הוא אפילו לא דבר איתי כבר יומיים" נהמתי.
"בן זונה" מלמלה דנה.
התיישבתי על הכיסא שהיה שם וניגבתי את פניי מהדמעות שעכשיו כבר זלגו מעצמן.
"עשיתי טעות שנתתי לו את הבתולים שלי ואת הלב שלי. אני כזאת מפגרת" ניסיתי לעצור את הדמעות אבל כבר היה מאוחר מידי .
דנה תפסה במהירות בידיי והרימה אותי מהכיסא.
"את ממש לא מפגרת וזה טוב ‏שנתת לו את הבתולים שלך, ככה סוף סוף תוכלי לשכב עם גברים אחרים ואולי ‏תכירי גבר יותר מושלם מסטפן" היא מנסה לנחם אותי אבל זה לא כל כך מצליח לה.
אני יותר מדי אוהבת את סטפן,למה הוא לא מדבר איתי?
מה עשיתי לא נכון?
"אני צריכה לחשוב על זה" לחשתי.
"טוב. ‏בואי נדבר על משהו אחר" היא המשיכה "את באה היום ‏למוזיאון למכירה הפומבית נכון?"  שאלה דנה.
לא רציתי ללכת לשם כל כך,רציתי שהיום הזה ייגמר כבר ושאני הגיע  הביתה ואל ה‏אמבטיה חמה שלי ולהתכרבל ביחד עם קירה במיטה.
"לא נראה ל—"
"את כן הולכת! ושלא ‏תתחילי איתי עכשיו! את שומעת?!" דנה קוטעת אותי ואוחזת חזק בכתפיי.
הסתכלתי עליה וראיתי כמה היא רוצה שאלך איתה .
"טוב,בסדר ‏רק אל תהרגי אותי,אלוהים" צחקקתי מפרצוף ה‏מאיים שלה.
"יופי. עכשיו. איזו שמלה את הולכת ללבוש הערב?" היא שואלת ברגוע.
"את השמלה הארוכה אדומה ‏עם מחשוף עמוק" אמרתי בציניות וגלגלתי עיניים.
"‏מצוין ילדה טובה! ואל ‏תשכחי למרוח את השפתון האדום" היא ציוותה.
עמדתי דום והצדעתי לה.
"כן,המפקדת" צחקנו ביחד כל כך חזק עד שאחד העובדים נכנס לחדר בשביל לבדוק מה בדיוק קורה פה.

........................

‏שטפתי את שערי המתולתל ומרחתי מסכה מיוחדת לשיער שלי בשביל שהתלתלים יצאו מבריקים יותר.
שטפתי ממני הכל ויצאתי מהמקלחת.
מרחתי על גופי קרם גוף בריח ‏דובדבן וגם קרם לחות לפנים.
לבשתי את ‏ההלבשה ‏התחתונה הסקסית שדנה המליצה לי לקנות בצבע אדום עם תחרה.
לקחתי את השמלה ‏מקולב שהייתה ‏תלויה מאחורי הדלת,לבשתי אותה וסגרתי את הריצ'רץ מהצד.
השמלה חיבקה את גופי בשלמות,חשפה את שדייה והייתה צמודה בשלמות .
פתחתי את דלת ‏אמבטיה עוד לא הספקתי לצאת מחדר האמבטיה  הרגשתי שמישהו מסתכל עליי,הרמתי את מבטי וגופי קפא במקום.
"‏פאקינג שיט! ‏הורדת לי את הלב!" צעקתי על סטפן,שנשאר קופא ליד דלת חדרי.
עיניו עברו על גופי וחקרו אותי.
ליבי פעם רק מלראות אותו לובש חליפה ‏בת שלושה חלקים בצבע שחור בלי ‏עניבה.
פאק,הוא נראה כל כך סקסי בה.
אבל מה הוא עושה פה פתאום?
‏איך לעזאזל הוא נכנס בכלל?! ואיך זה שקירה לא נבחה ??
גם מה קרה פתאום שהוא נזכר בי?!
"מה אתה עושה פה,סטפן? ואיך ‏נכנסת לכאן?" שאלתי באדישות חלפתי על פניו בשביל להיכנס אל חדרי.
הלכתי ישר אל הפינה האיפור שלי והתחלתי ‏להתאפר.
סטפן נעמד מאחורי,סידר במהירות את הזקפה שלו דרך המכנסיים אך עיניו ‏ננעלנו על עיניי דרך המראה.
"באתי לקחת את חברה שלי לנשף! ודנה נתנה לי מפתח ‏אחרי שהתחננתי אליה זה לא היה קל"  הוא אמר בקול צרוד
"חברה שלי?" חזרתי אחריו והמשכתי למרוח ‏מסקרה על ריסים ‏פאק.
דנה באמת גרמת לו להתחנן אלייך,‏פאקינג אלופה.
סטפן רכן אלי מאחור עד שפתיו נגעו בכתפי החשופה,הוא נשק לה נשיקה עדינה וגרם לעורי עור ברווז.
‏לעזאזל איתו! למה הוא מצליח להשפיע עליי ככה?!
"אני מצטער,טיילור. לא ‏התכוונתי לפגוע בך ככה. ‏הייתי פשוט צריך לחשוב קצת." הוא מלמל על כתפי אך עיניו עדיין הסתכלו על עיניי דרך המראה.
הוא נראה כל כך עצוב ומבטו שבר אותי לגמרי לא יכולתי לכעוס עליו יותר.
"יש לך טלפון סטפן" אפשר לתת אות חיים, רטנתי בעצב.
"אני יודע, ראיתי את כמות הפעמים שהתקשרת" הוא המשיך לעמוד מאחורי .
"אני מתנצל הייתי חייב לחשוב" הוא חזר על דבריו .
"מצטערת" אמרתי "אני לא בנויה לחבר שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו".המשכתי בכעס.
"אני יודע שאת כועסת מאוד,תני לי הזדמנות נוספת" הוא ממש התחנן .
פאק,עם האהבה הזאת מה היא עושה לאנשים.
הפניתי את ראשי אליו,נישקתי את הרקה שלו ועיניו של סטפן נפערו.
"מירי..." הוא לחש בקול אוהב.
"אני סולחת לך,אבל אל תעשה את זה שוב" סטפן הנהן וחיוך נמרח על שפתיו.
"אני מבטיח" הוא חפן את פניי ביד אחת ונישק את שפתיי.
"פאק,כמה ‏התגעגעתי לשפתיים האלה" מלמל על שפתיי.
"טוב. בסדר,תן לי לסיים ‏להתאפר עכשיו" חייכתי אליו ודחפתי אותו בחזה בקטנה בשביל ‏שהיא תן לי קצת מרחב אך סטפן תפס את השפתון האדום שהיה בידי ואז אחז בסנטרי.
הוא הטה את הראשי אליו שכך שפתיי היו מולו.
"אני יעשה את זה" הוא הסתכל עליי ‏וחיכה לאישור.
לא הצלחתי לדבר אז רק הנהנתי אליו,סטפן התחיל למרוח על שפתיי את ‏השפתון האדום,"מה הייתי עושה עכשיו לשפתיים האלה" הוא חייך חיוך זדוני ונשך את שפתיו.
עיניי ירדו אל אליהם, "מה ‏היית עושה להן?" שאלתי בלחש כשהוא סיים למרוח לי את השפתון.
"לא כדאי לך לדעת מה עובר לי בראש עכשיו,טיילור" קולו צרוד וסקסי כשהוא אומר את זה.
בלעתי רוק וניסיתי מאוד לא לנשוך את שפתיי.
"ואם הייתי רוצה לדעת?" ‏התגריתי בו. טיפת זיעה ‏הציצה על מצחו כשהוא בולע רוק בחוזקה ומסתכל לתוך עיניי.
"פאק. את תהרגי אותי" הוא רכן קדימה בשביל לנשק אותי אך אני לקחתי צעד אחורה וחייכתי אליו חיוך ממזרי.
"‏מצטערת אדוני ‏אבל אתה לא הולך להרוס לי את האודם עכשיו" ‏קרצתי אליו.
סטפן צחק וניסה לתפוס אותי שוב אך אני ‏התחמקתי ממנו.
"בואי הנה מיד,טיילור" הוא צווה.
רצתי אל מחוץ לחדר כשאני צוחקת ונהנת מכל רגע.
סטפן רץ אחרי ונראה משועשע מאוד.
רצתי אל מאחורי הספה כשהוא היה מקדימה,"‏אם אני תפוס אותך את תצטערי על זה" הוא מאיים עלי אך מחייך חיוך גדול.
"בוא נראה אותך,בחור גדול" הזזתי את ישבני בצורה ‏מפתה והוא נהם בקול.
"אני הולך ‏להעניש אותך על זה" הוא אצביע אלי בשובבות.
סטפן עלה על הספה וקפץ מעליה ישר אלי צרחה נפלטה מפי כשהוא תפס אותי במהירות כשלא הייתי מוכנה אליה. "‏איך הצלחת לעשות את זה עם החליפה הזאת?!" הרמתי את מבטי עליו והגבות שלי התרוממו.
"‏שום דבר לא יעמוד בדרכי כשהבחורה שלי נמצאת מולי"  הוא אומר את זה בצורה סקסית ונושך את צווארי.
"עכשיו,אני ‏צריך להעניש אותך על זה" הנחה נפלטה מפי כשהוא ממשיך לנשוך אותי עד שהוא מגיע לכתפי.
"סטפן... אנחנו צרי-כים ללכת" גמגמתי בין הנשימות הכבדות שלי.
אוו,זה מרגיש כל כך טוב.
"שיט,מה השעה?!" הוא מרים את ראשו במהירות ומסתכל על השעון שמעל ‏הטלוויזיה.
‏ השעה כבר שמונה וחצי והיינו צריכים להיות שם כבר בשמונה.
"שיט,אנחנו מאחרים" אמרתי ‏השתחררתי מאחיזה של סטפן.
"‏ניצלת הפעם" הוא צוחק.
"כשאנחנו חוזרים את מקבלת את העונש שלך"  הוא ממשיך וצוחק גלגלתי לעברו עיניים ולקחתי את התיק הקטן שלי מהשולחן שליד הכניסה.
"‏מה שתגיד,בחור גדול" פתחתי את הדלת הדירה וסטפן הפליק בישבני,מה שגרם לי לקפוץ המקום מבהלה.
"סטפן! ‏מה לעזאזל זה היה עכשיו?!" צעקתי עליו ‏וחייכתי בו-זמנית כשאני משפשפת את פלח ישבני הכואב.
"אוי ‏תפסיקי להתבכיי, אני יודע שאהבת את זה" הוא קרץ לעברי וחלף על פניי בדרך החוצה.

.........................

המקום פשוט יפהפה, ‏כל כך הרבה אומנות היה מסביב לא יכולתי להוריד את העיניים שלי מהציורים ‏המדהימים האלה. איזה נפלא זה להיות אמן.
התמקדתי באחד הפסלים שהיו שם עד שצלצול של הטלפון קטע את הריכוז שלי,הרמתי את מבטי אל סטפן ופניו היו קודרות כשהוא הביט על  מסך הטלפון שלו.
התקדמתי אליו,הנחתי את ידי על זרועו,הוא הרים את מבטו אליי וחייך אליי חיוך קלוש.
"הכל בסדר?" שאלתי בדאגה.
"כן. אני רק יענה לזה,כבר אני חוזר." הוא רכן אל שפתיי והצמיד נשיקה עדינה עליהן והלך משם.
משהו כאן לא מרגיש לי טוב בכלל,זאת פעם שנייה שהוא מקבל טלפון ‏והוא נהיה עצבני.
לא נינוח.
זה לא מתאים לו.
"היי,את בסדר?" יד עדינה נגעה בידי,סובבתי את הראשי אל דנה שחייכה אלי חיוך קטן.
"כן" עיניתי בעצב . דנה הרימה לעברי גבה ואז הציצה אל מעבר לכתפי.
"סטפן נראה לא נינוח. קרה משהו?" היא שאלה בדאגה.
משכתי את כתפיי,"‏אני לא יודעת מה קורה הוא לא מספר לי" אמרתי וניסיתי לשמור על רוגע.
‏זה בדיוק על מה שרבנו לפני יומיים, הוא עדיין מסתיר ממני משהו והוא לא מספר.
"הגעת לפה עם מארק? ‏מה בדיוק קורה בין שניכם?" שאלתי בכדי  לשנות את הנושא ,לא רציתי כל כך לדבר יותר על סטפן,זה עושה לי רע.
"כלום לא קורה שכבנו פעם אחת ומאז הוא כל הזמן ‏עוקב אחרי זה קצת מלחיץ,חייבת לומר" היא מושכת בכתפיה ונראית רגועה לגמרי.
"באמת שמתי לב לזה שהוא לא מפסיק להסתכל עלייך כל הזמן" אני צוחקת.
"‏מהאומר אני יותר מדי מושלמת אי אפשר שלא להסתכל עלי" היא כאילו לועגת לעצמה וצוחקת .
הרגשתי יד גדולה אוחזת במותני ומושכת אותי לחזה רחב.
"מה מצחיק כל כך?" שאל סטפן.
הבטתי מעבר לכתפי וראיתי שהוא פחות לחוץ עכשיו ומחייך.
"סתם שטיות של דנה. אתה בסדר?" הסתובבתי אליו והנחתי את ידיי על כתפיו
סטפן רכן אליי ונישק את מצחי.
"הכל בסדר,טיילור. ‏תפסיקי לדאוג כל הזמן"
"אוקיי" לחשתי.
‏אבל ממש לא הפסקתי לדאוג. משהו בלב שלי אומר לי שמשהו כאן לא בסדר בכלל.

......
סטפן

"אחי,מה קורה איתך? אתה לא נראה כל כך טוב" מארק מניח את ידו על כתפי .
אני נאנח ומעבר את ידי בשערי.
"אמא שלי לא ‏משתפרת,מארק. ואני לא יודע מה לעשות" עיניו של מארק נפערו בשאלה.
"‏המצב עד כדי כך גרוע?!"
ביום הצילומים קיבלתי שיחה לא מזוהה,עניתי וגבר עם קול עמוק נשמע מעבר לקו.
הוא הסביר שהוא רופא המטפל שלה  הבדיקות שהיא ביצעה לאחרונה יצאו חיוביות והיא חייבת להתחיל טיפול במיידית .
הוא אמר שהוא לא מצליח להשיג את אמא שלי,היא הייתה אמורה לחזור לטיפולים נוספים אך היא לא הופיעה.
כששאלתי אותו מה במה מדובר: אמר שנמצא גוש סרטני בשד והוא ממהיר היא חייבת להתחיל טיפול לפני שהמצב יחמיר והידרדר.
אני כל כך מצטער שאני לא יכולי לעשות כלום,רציתי להרוג את עצמי על זה שצעקתי עליה ואמרתי לה לעוף מבית שלי.
אני מנסה להשיג אותה כבר כמה ימים בטלפון,הלכתי אליה הביתה והיא אמרה שהיא צריכה זמן ‏לעצמה.
אני בדיכאון.
לא סיפרתי כלום למירי ‏כי ידעתי שהיא תדאג מאוד ואז תאשים את עצמה על זה שהעפתי את אמא שלי באותו יום בגללה.
פאק אני כזה אידיוט!
"אני לא יודע מה להגיד. אני ‏מצטער מאוד,גבר" אמר מארק,
"אני רק לא מבין למה היא לא רוצה לראות אותי. ‏אני משתגע מדאגה" אמרתי בכעס.
"אני בטוח שהיא ‏תיתן לך לראות אותה בקרוב" הנהנתי.
הרמתי את מבטי וראיתי את מירי כל כך שמחה וצוחקת כשהיא דיברה עם דנה בצעד השני של החדר.
משהו בלב שלי נרגע קצת רק מלראות אותה שמחה כל כך.
אני כל כך מאוהב בבחורה הזאת, ‏אם יקרה לה משהו אני לא יודע מה אני עושה ‏‏בלעדיה.