המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 23

סטפן

היא הדבר הכי מתוק שראיתי בחיים שלי.
בכל פעם שהיא טועמת סושי אחר היא עושה פרצוף חמוד כזה שבא לי לאחוז בו ולנשק אותו בלי סוף.
בא לי לעשות לה כל כך הרבה דברים עכשיו,אבל אני מנסה להיות הייתה הכי אמיתי שאני יכול.
גם חשבתי איך צריך להיות הפעם הראשונה שלה והיא צריכה להיות מושלמת ולא סתם ככה.
"הכל טוב?" מרי שואלת ומחזירה אותי למציאות.
"כן. למה?"
"אתה מסתכל עליי מוזר"
"פשוט כיף לי לראות אותך שמחה" היא מחייכת אלי בביישנות ולחייה שוב ‏הפכו להיות אדומות.
אני מת על זה.
"סטפן?" מרי אזיזה את ראשה אל הקול הנשי ואני עושה את אותו דבר מיד אחריה.
ברונטית ארוכת רגליים מתקדמת אל השולחן שלנו,כשחיוך מרוח על שפתייה.
אני לא יודע מי זאת אבל יש לי הרגשה רעה בקשר לזה.
"עדיין מושך כמו תמיד" אומרת הברונטית.
אני מרים לעברה גבה ומרגיש ממש מבולבל עכשיו.
"מי את?" שאלתי בקול אדיש כמובן.
מרי קרבה את היין שלה לשפתייה והסתירה חיוך מאחוריו.
מה היא יודעת שאני לא?
"אתה לא זוכר אותי?" שואלת הברונטית.
אני מענען את הראש.
לפני שאני מספיק לקלוט מה קורה, כל מה שנשאר מ‏כוס היין שלי עף על החולצה שלי ועל פניי.
קמתי במהירות והסתכלתי המום על הברונטית.
"‏מה את חושבת שאת עושה,לעזאזל?!" נהמתי לעברה.
מה ‏פאקינג זה היה עכשיו?!
"חתיכת בן זונה! מתוקה,אני ממליצה לך מעכשיו לעזוב אותו" אומרת הברונטית למרי לפני שהיא הולכת משם.
מרי התחילה לצחוק כל כך חזק עד שהיא עפה כמעט מכיסא שלה.
"על מה את צוחקת?! פאק. כולי ‏דביק" אמרתי בכעס.
מרי הוציאה מהתיק שלה חבילת מגבונים קטנים וקמה לעברי.
"אתה משהו,אתה יודע את זה?" היא מנגבת את פניי ואז משם ממשיכה אל עורפי.
אני מת על זה שהיא נוגעת בי ככה או שהיא כל כך קרובה אלי.
אני מביט בעיני הדבש שלה ומנסה להבין מה היא אומרת פה.
"אתה באמת לא זוכר אותה,אה?" היא מנענעת את ראשה ומצחקקת.
"למה? מי זאת?"
"זאת הייתה,מיילי.‏יצאת הייתה ‏בהמשך שלושה שבועות. לא סליחה, ‏תן לי לנסח את זה שוב פעם. אתה זיינת אותה בהמשך שלושה שבועות ולפני שלושה חודשים אמרת לי לזרוק אותה כי היא הייתה גרועה מדי בשבילך" פאק. הייתי עד כדי כך אכזרי?
"אני מרגיש כמו חרא עכשיו" מלמלתי.
"כן,אתה צריך להרגיש ככה" היא הרימה את מבטה אלי.
ניסיתי להבין מה המבט שלה אומר אבל לא ‏הצלחתי לפענח אותו.
"הכל בסדר?" הנחתי את יד על הלחי שלה והיא נשענה עליו בקטנה.
פאק, זה הרגיש מדהים וכל כך נכון.
"כן. כן, הכל טוב. פשוט קצת עייפה" היא לחשה.
מרי התרחקה ממני וחזרה למושב שלה.
"בואי,יש עוד מקום שאני רוצה לקחת אותך" הושטתי לה את ידי,היא הביטה בו כמה שניות עד שלבסוף היא הניחה את ידה בידי.
"אבל לפני זה אני צריך להחליף חולצה. יש לי אחת באוטו." היא הנהנה ונתנה לי להוביל אותה אל מחוץ ‏למסעדה.

................
מרי

"מה אנחנו עושים בבית שלך?" שאלתי את סטפן כשהוא פתח את דלת הכניסה.
"כבר תראי" נכנסנו למבואה,הוא עזר לי להוריד את המעיל ואחז בידי.
"‏תעצמי את העיניים" הוא לחש.
עצמתי את עיניי ונתתי לו להוביל אותי.
הוא עזר לי לעלות במדרגות בכך שהוא תפס בשתי ידיי והיה לפניי.
לאיפה הוא לוקח אותי? זה קצת מלחיץ אותי כל מה שקורה פה.
אחרי כמה דקות הרגשתי רוח קרה פוגעת בי וישר גופי רעד.
"תתפסי במעקה" עשיתי את מה שהוא אמר לי.
אחזתי במעקה הקר וחיכיתי לצעד הבא שלו.
אחרי דקה הרגשתי את חום גופו מאחורי ואת זרועותיו כרוכות סביבי.
בלעתי רוק ונשמתי עמוק.
"תפקחי עיניים" לחש באוזני ושלח זרמים ישר לעמוד השדרה שלי.
פקחתי לאט את העיניים וראיתי לפני את כל ‏ניו-יורק זוהרת ויפה כל כך. "וואו... זה כל כך.... ‏יפהפה" לחשתי.
הייתי כל כך הרבה פעמיים בבית שלו אבל אף פעם לא ראיתי דבר כזה.
סטפן הצמיד נשיקה ‏בשקע צווארי ומשם המשיך אל כתפי החשופה.
"יְפֵיפִייה ‏בדיוק כמוך" אמר בקול צרוד וסקסי.
"למה אתה עושה את זה?" שאלתי בחשש.
דמעה הצליחה לחמוק מעיניי ולרדת במורד לחי.
אני לא רוצה להיות רגישה עכשיו,אבל אני מפחדת ממה שיכול לקרות אחר כך.
והוא עושה דברים ללב שלי שאף אחד לפניו לא עשה ‏ואני מפחדת מזה ממש.
סטפן תפס בסנטרי,מהטה את ראשי אליו כך ששפתיו נמצאות מול שפתיי.
הסתכלתי לתוך עיניו הירוקות ויפות כל כך.
"את משגעת אותי,מרי. אף בחורה לא גרמה לי להרגיש, כמו שאני מרגיש עלייך. אני חושב שאני..." שפתיו התקרבו לשפתיי ושפשפו אותן.
"אני..." הוא מלמל.
"אתה מה?" לחשתי.
"אני אוה—"
"מותק,למה לא הייתה הבית קודם?!" קול נשי גורם לנו בתוך  שנייה ‏להתרחק אחד מהשני.
הכל הרגע שלנו נהרס ‏תוך רגע.