המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 17

מרי

בסוף לא היה לנו זמן בכלל ללכת אתמול ‏לשופינג אז נאלצנו לעשות את זה היום.
אך עדיין לא מצאתי את השמלה המושלמת.
הגעתי מאוחר מאוד הביתה ושעה הייתה כבר שבע וחצי בערב ועוד חצי שעה סטפן אמור לבוא לאסוף אותי!
נכנסתי בזריזות אל המקלחת, חפפתי את שערי המסובך וניסיתי לפתוח את כל הקשרים ממנו.
זה סיוט שיש לך שיער מתולתל ומסובך כל כך.
אחרי סיימתי את המקלחת,כרכתי סביבי את המגבת ויצאתי מהחדר הרחצה,בדיוק קירה התחילה לנבוח על הדלת ונשמע דפיקה עליה.
שיט,לא.
אין מצב שהוא כבר פה!!
עדיין לא מצאתי מה ללבוש!
אין לי ברירה נכון אני חייבת לפתוח לו.
הידקתי את המגבת לגופי,התקדמתי אל הדלת. "זה בסדר,נסיכה. זה רק חבר של אמא" אמרתי במתיקות לקירה כשפתחתי את הדלת. "לא ידעתי שאת אמ..." סטפן עצר באמצע המשפט כשהקלט מה אני לובשת.
חיבקתי את המגבת לגופי ובלעתי רוק.
עיניי עבור על גופו של סטפן הוא היה לבוש בחליפה בעלת שלושה חלקים. ממתי וסט נראה כל-כך לוהט על גבר? הריאות שלי התכווצו בכאב. או שכל החמצן בחדר פשוט נגמר לפתע. הוא נראה נפלא, עם שיערו הבלונדיני מסורק לאחור והלסת שלו מגולחת למשעי. בקושי הצלחתי להתרגל לזה שהוא נהיה פתאום בן אדם אחר לגמרי ועכשיו הוא זרק לי בפנים חליפה של ארמני. לא היה לי שום סיכוי.   
נערתי את ראשי וחזרתי ‏למציאות.
"תן לי 10 דקות ואני כבר היה מוכנה. ‏תיכנס בינתיים" סטפן הנהנן בקושי ולא הוריד את עיניו מגופי.
הסתובבתי במהירות והלכתי לכיוון החדר שלי.
סגרתי את דלת חדר השינה והסרתי את המגבת ממני,היא נחתה על הרצפה.
הבטתי על השמלה שהייתה מונחת ליד מכונת תפירה שלי.
התחלתי לעבוד עליה לפני שבוע ואתמול בערב סיימתי אותה סוף סוף.
אין ‏לי כל כך הרבה ברירה ,זה או ללבוש אותה או לקחת מארון שמלה שהיא לא כל כך ראויה להערב.
הרמתי את השמלה,היא הייתה שחורה עם פס תחרה באזור החזה,השמלה שיגיע עד אזור הברכיים.  
לא לבשתי תחתונים. השמלה היה רחב. אף פעם לא חשתי בנוח עם חזיות סטרפלס כיוון שהן נהגו להכאיב לי מתחת לזרועות. היו עוד כמה אביזרי עינויים, נוראיים יותר מחזיית סטרפלס.
זה לא כאילו היו לי שדיים גדולים. הנערה במראה נראתה טוב ולמרבה שמחתי השמלה השחורה נראית עלי שלמות. ניסיתי לסגור את הרוכסן מאוחר אבל לא היה שום סיכוי שאצליח לסגור אותו לבדי.
החלקתי את רגליי לתוך נעליים בעלות עקבים גבוהים במיוחד, שאותן שמרתי לאירועים מיוחדים, ופניתי לצאת, מצמידה את בד השמלה אל גופי.
"אממ... סטפן,תוכל בבקשה לעזור לי עם הרוכסן מאחור?" שאלתי, והפנית אליו את הגב. "בטח" הוא מלמל.
"שמלה יפה. קלאסית." התרגשתי מאוד מזה שהוא אהב את השמלה ‏שעצבתי,אפילו שהוא לא ידע על כך.
"תודה." סטפן רכן אליי מאחור. הרגשתי את נשימתו מחממת את צווארי כשהוא החליק באיטיות את הרוכסן כלפי מעלה. תוך שניות קיבלתי עור ברווז. "לא הבחנתי קודם לכן עד כמה הצוואר שלך ארוך. הוא יפה מאוד."
"מממ"
"בלי חזייה?" קולו היה שווה נפש. "לא. עם השמלה הזאת אני לא יכולה... אנחנו לא ממש צריכים לדבר על זה." זה כל כך מוזר לדבר איתו על נושאים כאלה אך גם מרגיש בנוח.
קצות אצבעותיו החליקו על עמוד השדרה שלי,מתוות את המסלול לרוכסן. הצטמררתי, רציתי לומר משהו אבל שכחתי איך מדברים בכלל. "זו הולכת להיות חתיכת הסחת דעת, טיילור" הוא התנשם, "כי אני הולך לנסות להציץ בחזית השמלה שלך כל הלילה." הוא הביט בי באופן שגרם לי לרעוד בכל מיני מקומות מוזרים בגוף.
זו הייתה הבעיה, בדיוק. חוסר היכולת שלי להבחין אם הוא היה רציני או לא.
כל הסיטואציה הזאת הרגישה לי מוזרה מאוד,אבל אני חייבת לנשום עמוק ולא לתת ללב שלי ‏להתאהב בו.
הוא גרם לי לקדוח מחום בלי להתאמץ בכלל. הייתי חייבת לנסות לשלוט בתגובות שלי ולהישאר ממוקדת. זה הדבר היחיד שיעבוד.
"תודה" אמרתי ברגע שהשמלה ישבה הדוקה סביב גופי והחזה שלי התמקם כראוי בתוך הבד המלטף.
"העונג כולו שלי" ציפיתי שהוא ייסוג לאחור, אבל הוא לא. להיפך - נדמה היה לי שהוא נע קרוב יותר אליי. יכולתי להריח אותו, ריח גברי וחם, יכולתי להרגיש את גופו הקשה בגבי. ניסיתי לנוע קדימה כדי להתרחק ממנו מעט, בעיקר כדי שאוכל לשמור על שפיותי אבל הוא פשוט התקדם איתי. סחף של רגשות הציף אותי.
פאק, למה זה קורה לי?
"מוכנה ללכת?" שאל כשהוא מנסה מאוד לא להסתכל למחשוף שלי.
"כן" חייכתי אליו חיוך קטן.
זרועו של סטפן חיבקה את מותניי מאחור והצמידה אותי אליו.
לא יכולתי לטעות בלחץ שחשתי נגד הישבן שלי כשאיברו החל להתקשות.
בלעתי רוק כשהוא הוביל אותנו אל מחוץ לדירה שלי.
זה הולך להיות לילה ארוך מאוד.

...........

סטפן לחץ על איזה כפתור באזור ההגה שלו והשערים הגדולים ‏שלפנינו נפתחו.
כשהוא נסע ‏בשביל הגשה אל האחוזה המפוארת והגדולה ביותר שראיתי בחיי.
פי נפער.
כן,לסטפן גם יש האחוזה אבל ממש לא כזאת.
שלו הייתה יותר ‏מודרנית,אך זאת הייתה ‏בסגנון שנות 60.
זה היה כמו טירה יפיפיה.
"וואו..." לחשתי כשהגענו לכניסה וסטפן עצר את המכונית.
"אהבת?" הוא שאל לפתע.
החזרתי את מבטי עליו וחייכתי.
"כן היא יפה מאוד וגדולה כל כך" הוא צחק.
"כן אמא שלי אוהבת להגזים. בואי נכנס" הנהנתי.
בדיוק אחד העובדים פתח עבורי את הדלת והושיט לי את ידו.
"זה בסדר.אני יעזור לה" סטפן אמר לאיש.
"ברור,מר קווין"
סטפן עזר לי לצאת,כשהייתי בחוץ זרועו שוב חיבקה את מותניי והוא ‏הצמיד אותי אליו.
זה היה כל כך מוזר כי כל פעם שהוא היה צריך ללכת עם הדייט שלו לאחד ‏האירועים האלו,אני תמיד הייתה זאת שהייתה מאוחרים ועוזרת לאורחת שלו עם השמלה מאחור או משהו אחר.
והפעם אני אחת מה אורחות האלה.
אני לא יודעת אם לשמוח או להיות עצובה בגלל זה.
"הכל בסדר?" הוא שאל כשהוא עזר לי להוריד את המעיל שלי.
"כן,ברור. רק קצת לחוצה" סטפן שלב את זרועותינו ביחד,רכן לעברי ולחש, "אין לך ממה להיות לחוצה. אני פה איתך" זה מה שמלחיץ אותי.
אבל אני לא הולכת להגיד לו את זה.
אנחנו נכנסים לתוך האולם הגדול,עיניים שלי מתרוצצות בין האנשים,יש פה כל כך הרבה והם נראים עשירים ומכובדים.
הצלחתי למצוא כמה עובדים בחברה אך הם היו באזור אחר של  אולם.
זה מוזר. למה הם צריכים להיות ממש מאחור? ולא הם כולם מקדימה.
הסתכלתי על סטפן שאומר שלום לכל מיני אנשים כשאנחנו חולפים ‏על פניהם.
"מרי!" מישהו קרא בשמי וגרם לי לנתק את המבט מסטפן.
דנה ממהרת אלי,וואו שמלת הזהב שהיא לובשת מושלמת עליה.
"וואו איזה יפה את!" אמרתי לה והיא חיבקה אותי חזק.
"ואת נראית סקסית בטירוף,כלבה אחת" צחקנו.
"היא שלך נכון? את ‏עיצבת אותה?" היא לחשה לי.
"שש.... את יודעת שאני לא רוצה שידעו" לחשתי חזרה.
"את לא נורמלית! היא מושלמת" היא לוחשת בכעס ונראת מאוכזבת ממני אך לפני שהיא הספיקה להגיד עוד משהו,מארק קטע אותה.
"מיס סנדר,אמרתי לך ‏להישאר לצידי" מארק מופיע מאחורי דנה ומושך אותה פתאום אליו.
למה הוא קורא לפה,מיס סנדר ולא פשוט דנה?
פניה של דנה נפלו והיא נראתה עצובה פתאום.
מה הולך פה?
אני לא אוהבת את זה.
"סליחה,מר בריאן" היא מלמלת.
אתם בטח צוחקים עלי?!
מה לעזאזל קורה פה?!
באתי לפתוח את הפה ולהגיד משהו למארק אך דנה שלח לעברי מבט,שכדאי לי לסתום את הפה.
בסדר.
אבל אני אחר כך מבררת את זה, שיהיה לה ברור.
"יקירי,כמה טוב שהגעת" אימו של סטפן חיבקה אותו ונישקה לחו.
כשהיא שחררה אותו סוף סוף,מבטה נחת עלי והחיוך שלה נמחק ישר ‏מפניה.
כן תמיד ידעתי שהיא לא אוהבת אותי במיוחד,רק בגלל שאני עובדת אצל הבן שלה וגם בגלל שאני לא ממשפחה עשירה מאוד כמו היא ובן שלה.
"יש לך בית ממש יפה,גברת קווין" חייכתי עליה חיוך מנומס.
היא החזירה לי מבט אדיש וחקרה את גופי בזילזול.
היא בהחלט שונאת אותי.
"אמא, על מה רצית לדבר איתי קודם?" שאל אותה סטפן. 
"כן נכון. אנחנו צריכים לדבר" אמרה דליה אמא של סטפן.
היא הסתובבה לא לפני שהיא שלחה לעברי מבט חודר.
סטפן רכן אל אוזני ולחש, "אני כבר חוזר. תשארי עם מארק ודנה" הנהנתי.
הוא נשק ללחי והלך אחרי דליה.
מה זה היה עכשיו?
הנחתי את ידי על המקום שהוא נשק אותי והרגשתי הרגשה מאוד מוזר בבטן אבל זה הרגיש טוב.
הרגשתי שאני עומדת שם נצח ורק מביט על גבו המתרחק.
עד שהסתובבתי אל דנה שנראתה מאוד צמודה אל מארק.
"אני לא מאמינה למה שקורה כאן." אמרתי לה בשביל למשוך את תשומת ליבה אך היא עדיין הביטה במארק,כאילו היא ‏מהופנטממנו.
מה קורה פה?