המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 17

סטפן

צלצול הטלפון גורם לי לפקוח את עיניי בכוח אחרי שהרבה זמן לא ישנתי טוב כל כך כמו שישנתי הלילה הזה.
לא ישנתי שלושה ימים ‏ברציפות.
הסתכלתי לצד המיטה על מירי ששוכבת ישנה שינה עמוקה .
‏היא הייתה כל כך יפיפיה כשהיא ישנה ככה.
אני רוצה לקום כל בוקר ולראות אותה לצידי ככה בדיוק.
לקחתי את הטלפון משידה ושמה של אימא מופיע על ‏הצג.
עניתי ישר.
"הלו" עניתי בקולו צרוד משינה.
"אתה יכול לבוא אלי עכשיו?" קולה של אימי היה חלש כל כך ‏שבקושי הצלחתי לשמוע אותו.
"ברור,אמא. אני מגיע"  ‏ומיהרתי לקום מהמיטה.
"אממ... הכל בסדר?" קולה הצרוד של מירי נשמע לידי.
הסתכלתי עליה והיא נראתה ‏מותשת לגמרי.
רכנתי מעל המיטה ונישקתי לשפתיה במהירות.
"אני פשוט צריך לנסוע לאמא שלי. זה לא יקח הרבה זמן,בסדר?" מירי התרוממה ונשענה על מפרק שלה  והסדין ‏שכיסה את שדיי נפל וחשף אותן.
פאק.
עמד לי כל כך שזה ‏התחיל ממש לכאוב.
בלעתי את הגוש בגרון והרמתי את עיניי לעיניה.
"אתה בטוח שהכל בסדר?" היא שאלה שוב ודאגה נשמעה בקולה היפה.
‏בחורה הזאת פשוט מדהימה אותי עם הטוב לב שלה.
"כן,טיילור. הכל בסדר,יפה שלי. אמא שלי פשוט צריכה אותי" עניתי ברוגע היא הנהנה לחיוב ושפשפה את עיניה.
לא יכולתי ‏להתאפק,אחזתי בסנטרה והרמתי אותו שפתינו נפגשו ונישקתי אותה נשיקה ‏נואשת.
"נתראה יותר מאוחר" מלמלתי לשפתיה, ‏הסתובבתי ויצאתי מהחדר.

..............

הגעתי לבית של אמא שלי בלב פועם ‏ווחששתי מאוד לפי קולה היא נשמעה חלשה מאוד דאגתי לה .
אם היא בסדר?
למה היא לא סיפרה לי שום דבר?
אולי בגלל זה היא ‏בלחץ ורוצה שאתחתן כל כבר?
נכנסתי לחדרה,נעצרתי במקום כשראיתי אותה כל כך חלשה ו‏מותשת במיטה שלה.
אחות הייתה לידה ובדקה לה את המדדים.
‏לפחות היא קראה לרופאים שלה שיבואו לטפל בה.
"את יכולה לצאת" אימי לחשה לאחות.
האחות חלפה במהירות על פניי בלי להרים פעם אחת את מבטה.
נגשתי לעבר המיטה בה שוכבת אימי וישבתי על ידה בכיסא הצמוד.
"איך את?" שאלתי אותה ואחזתי בידה הקטנה.
"היו לי ימים טובים יותר" היא חייכה בשלווה.
"למה לא אמרת לי כלום?" שאלתי אותה וניסית ‏להשתלט על העצבים שלי.
"רציתי לספר לך את זה שבוע שעבר, אבל אתה היית איתה ואז ‏העפת אותי מהבית שלך" היא אמרה בעצב.
ליבי נקרע מכאב מקולה העצוב.
אני כזה בן חרא.
איך לא שמתי לב איך היא מרגישה?!
‏אני בן זונה אנוכי.
"מה אני יכול לעשות בשבילך?" שאלתי.
רציתי שהיא תרגיש יותר טוב ושהיא תדע שאני אעשה הכל בשבילה.
"בשבילי זה כבר מאוחר,בן שלי אבל יש לי בקשה אחת" ‏השתעלה בכבדות כשאמרה את זה.
הנהנתי והרגשתי דמעות זולגות  מעיניי .
"הכל אמא. אני אעשה הכל" ‏התחננתי בפניה, קרבתי את ידייה אל שפתיי ונשקתי להן.
הן רעדו בין כפות ידיי.
"‏תיפרד ממירי ו‏תתחתן עם ג׳ינה" ליבי נעצר וקפאתי במקומי.
אין מצב שאני עוזב את מירי בשביל ‏ג׳ינה,רק לא זה.
"אמא אני לא—"
"אתה לא אוהב אותי?!" היא קטעה את דברי ודמעות ירדו מעינייה.
ליבי נשבר לשניים כשראיתי אותה ככה.
"ברור שאני אוהב אותך,אמא. אבל אני גם אוהב את מירי,אני לא יכול פשוט לעזוב אותה"  אני מנסה להסביר
היא התחילה לבכות חזק יותר וגופה החל לרעוד.
"למה אתה מעדיף את הבחורה ‏המסובכת הזאת? אתה יודע שיש לה אמא זונה? ואבא שלה מסומם!" היא צעקה.
רגע. מה היא אמרה עכשיו?!
‏למה היא מתכוונת שהיא אמרה שאמא שלה זונה ואבא מסומם?
"אמא,על מה את מדברת?" שאלתי בכעס .
"אתה לא יודע נכון? זה כל כך ברור שהיא לא תספר לך את זה" היא אמרה בין הבכי שלה.
"מה היא לא סיפרה לי?!" אני שואל בלחץ.
"אמא שלה עובדת בזנות ואבא שלה מוכר סמים ומכור ‏לאלכוהול. זאת הבחורה שאתה אוהב וזאת המשפחה שלה." אמא שלי הרימה את הכרית שלידה ,והוציאה מתוכה תיקייה חומה ובה מסמכים היא זרקה אותה לכיווני .
הרמתי את ה‏תיקייה אך עדיין לא פתחתי אותה.
‏אם יוצא לי לחשוב על זה עכשיו מירי באמת אף פעם לא דיברה על המשפחה שלה.
פתחתי את ה‏תיקייה וישר פגשו אותי עיניים חומות כמו דבש והן היו בדיוק כמו של מירי.
תמונה של אישה בשמלה צמודה מאוד עמדה ליד המדרכה ונראתה מסוממת.
כשהסתכלתי עליה יותר מקרוב היא באמת הזכירה לי את מירי אך מבוגרת יותר.
היה בין המסמכים את תעודת הלידה של מירי ועליה היה רשום את השמות של ההורים שלה.
זאת באמת אמא שלה! פאק.
עברתי על התיקייה והיה שם עוד תמונות של אמא שלה ושל אבא שלה יושב ‏בסמטה חשוכה ומעביר שקיות לבנות לאנשים ‏מסוימים.
מה לעזאזל אני רואה פה?!
למה מירי אף פעם לא אמרה כלום על זה?
"איך את יודעת את הכל זה?" שאלתי את אמא שלי בלי להוריד את עיניי ‏מהתיקייה.
"כשראיתי אותך ‏ביחד איתה בנשף הייתי צריכה לבדוק על הבחורה שהבן שלי החליט לצאת איתה." ‏היא השתעלה שוב והרימה את הכוס המים משידה שלה ולגמה מעט.
"יקירי,עשיתי את זה בשבילך. ‏בשביל שתבין שהבחורה הזאת לא בשבילך היא לא באה מאותו רקע כמונו. מגיע לך יותר" שפשפתי את מצחי ולא ידעתי מה להגיד על זה.
אני אוהב את מירי אבל מה זה אומר עלינו? למה היא לא סיפרה לי על זה שום דבר?גם אם היא התביישה ,היא ההיתה צריכה לדעת שאמא שלי תחקור .
היא ‏רבה איתי על זה שאני מסתיר ממנה סודות אבל היא לא סיפרה לי שום דבר עליה.
אני חייב לחשוב מה אני הולך לעשות מכאן.
ומה אני הולך לעשות בשביל אמא שלי.