Soulmates 2✨

פרק שני

נקודת מבט גוגנקוק:

טאהיונג טס מחר.
בכנות, זה קצת מעצבן אותי אבל אני לא אומר לו כלום.
מרגיש לי שהקשר שלנו השתנה קצת בזמן האחרון.
אולי זה כי התבגרנו,
אולי זה כי התרגלנו אחד לשני,
אבל זה ממש לא כמו בהתחלה.

כשסיימתי את בית הספר התיכון שלי המשכתי לעבוד במסעדה של ג'ין במשך כחצי שנה נוספת לפני שעברתי לעיר שטאהיונג לומר בה.
חשבנו שיהיה לנו הרבה יותר נוח אם נגור יחד והחלטנו לעשות את זה.
אנחנו גרים מרחק של שעתיים נסיעה מבית הוריו של טאהיונג ומבקרים שם בערך פעם בשבוע.
בהתחלה הכל היה רומנטי ביננו.
אבל עכשיו הכל משתנה.
הנחתי בעייפות את סלסילת הכביסה על הספה בסלון.
אני לא יודע מה יש לי.
אני ממש מסוחרר ועייף היום.
התיישבתי והושטתי יד אל חולצה שחורה.
טאהיונג ואני לא ממש הגדרנו את התפקידים ביננו בעבודות הבית אבל הם סוג של התקבעו מעצמם.
טאהיונג אחראי על קניות לבית ואני סוג של כל השאר.
אני לא מתלונן.
יש לי הרבה יותר זמן פנוי ממנו ואני שמח לנצל אותו לטובת שנינו.
אני לומד באונברסיטה ארבע פעמים בשבוע ויום נוסף אני עובד באותה חברה עם טאהיונג בתור סטאז.
זה קצת הרבה מתיש אבל אני נמצא כל יום בארבע בבית בעוד טאהיונג מגיע רק באזור שבע ולפעמים מאוחר יותר.
אז אני מטפל בעבודות הבית, עושה את השיעורים שלי ויוצא קצת עם גימין, יונגי , הוסוק , ג'ין ונאמגון.
איכשהו כולנו הפכנו לחבורה אחת גדולה.
כל אחד הביא את החבר שלו וביחד נהפכנו לחבורה מגובשת.
אז מה חדש?
ג'ין ונאמגון יוצאים כבר שנה וחצי.
גימין מחליף בני זוג כמו גרביים.
הוסוק לא סגור על המשיכה שלו ומתנהג כמו פלייבוי,
יונגי מצא חברה אבל לא מוכן לגלות לנו את שמה.
טאהיונג מתקדם להיות מנהל החברה ואני ...
אני לומד את המקצוע שתמיד רציתי.
אני אוהב את החיים החדשים שלי מאןד.
יש לי בן זוג שתמיד יודע להיות שם כשאני צריך אותו ,ותודה לאלוהים, מאז הקיץ לפני שנתיים אני נקי לחלוטין מפגיעה עצמית ואני אוכל מסודר.
בעיקר בגלל שטאהיונג התעקש איתי בהתחלה וזה גרם לנו להרבה מריבות, אבל גם בזכות ההתמדה שלי.

יש לי את ג'ין שתמיד שולח לנו אוכל טעים,
את נאמגון שאני תמיד נעזר בו כשאני מתקשה עם הלימודים שלי.
את גימין האדיוט שעושה לי שמח בלב.
אני אוהב את החיים שלי, אין ספק.

אז למה יש לי אבן קטנה כזאת שיושבת על הלב?
כל החיים שלי תמיד יש קאץ בדברים טובים שקורים לי.
אז איפה הקאץ פה?
מתי יקרה משהו רע שיהפוך את הצלחת ויגרום לי לאבד את הכל כולל את עצמי כמו שקורה כל הזמן?
פתאןם שמתי לב שסיימתי לקפל את כל הערימה של הכביסה.
קמתי וסידרתי אותה בארונות.
אין לי ממש מה לעשות עכשיו.
חוץ מלחכות לטאהיונג שיחזור ונאכל ארוחת ערב יחד.

הלב שלי התחיל לדפוק פתאום.
חזק.
ניסיתי לנשום כרגיל.
אלוהים.
מאיפה זה באלי עכשיו.
התיישבתי עם הספה שוב ותפסתי את הלב שלי.
הרגשתי דמעות מתקבצות לי בעיניים.
מאיפה זה הגיע??
שמעתי את הדלת של הבית נפתחת ואת ברכת השלום של טאהיונג.
מיהרתי לנגב את הדמעות שלי ולנסות לעמוד רגיל.
״היי בייב״ טאהיונג נכנס לסלון והניח את התיק שלו על כסא סמוך.
״היי איך היה היום?״ הקול שלי רעדו וקיוויתי מאוד שהוא לא שם לב.
״בסדר״ הוא התקרב אליי וראיתי מבט מוטרד על פניו.
״אתה בסדר?״ הוא שאל והניח יד על מצחי ״אתה ממש חיוור״.
״סתם עייפות״.
הרגשתי צורך אדיר לחיבוק ממנו, אז השענתי את הראש שלי על החזה שלו.
הוא ליטף את ראשי.
״הכל טוב?״ הוא שאל.
״כן״ אמרתי.
״הלב שלך דופק חזק״ הוא הרחיק אותי ממנו והביט בפניי.
הרבה זמן הוא לא הסתכל עליי ככה, כאילו אני הדבר הכי חשוב לו בעולם.
הלב שלי צבט קצת.
הרגשתי שאני לא נושם כמו שצריך.
מה לעזזאל קורה לי?
טאהיונג משך אותי אליו שוב.
הרגשתי את הלמות ליבו כנגד שלי, ווואו, הדפיקות לב שלי נשמעו כמו תופים.
״מה קרה?״ הוא שאל בשקט.
״אני לא יודע״ לחשתי ״כל היום הרגשתי מוזר״.
הוא המשיך לחבק אותי עוד דקה ארוכה וכששחרר אותי, הוא הדביק נשיקה רכה על שפתיי.
״תשב על הספה , תנוח קצת״ הוא אמר ״אני אלך להתקלח״.
הנהנתי.
הוא התחיל ללכת לכיוןן האמבטיה אבל אז הוא הסתובב.
״אולי תצטרף אליי?״
חייכתי אליו והנהנתי.
אני לא ממש רוצה להתקלח עכשיו אבל  הרבה זמן לא היה לנו רגע אינטימי כזה וממש רציתי.
טאהיונג מילא אמבטיה במים חמימים ונכנסנו יחד.
הוא הביא גם שתי כוסות ובקבוק יין.
הוא מזג לשתיהם והושיט לי אחת.
״תודה״ מלמלתי.
הוא התיישב מולי, קצף מכסה את גופו עד חזהו וראשו שעון לאחור על הקיר.
״אז מה זה היה?״ הוא שאל ״התקף חרדה?״
״אני לא חושב״ אמרתי בשקט ״לא היו לי כבר מלא זמן, בטח זה סתם הצטברות של לחץ בתקופה האחרונה״.
הוא נד בראשו לספק ״מה מלחיץ אותך?״ הוא שאל ברוך.
משכתי בכתפיי ״הלימודים בעיקר״.
כאילו שאני באמת אגיד לו שאני לא מסוגל נפשית כרגע עם זה שהוא ילך לשבוע וחצי.
״ולא בעיקר?״
מה עונים על דבר כזה.
״אני לא יודע״ הרגשתי חוסר נוחות ״פשוט סתם ימים עמוסים״.
הוא נד בראשו שוב.
״מתי הטיסה שלך?״ אזרתי אומץ ושאלתי.
״מחר בתשע בבוקר״ הוא אמר.
שיט.
״אתה בסדר?״ היא התקרב אליי והניח יש על הלחי שלי, בוחן אותי בדאגה.
הנהנתי במרץ והוא נאנח.

״אני צריך ללכת לישון עוד מעט״ הוא אמר ״כי אם הטיסה בתשע אז צריך להיות בשדה התעופה בערך בשלוש לפנות בוקר״.

״אבל בכלל לא הכנת מזוודה״ תהיתי.
״אויש שיט נכון״ הוא דפק על מצחו.

אחרי כעשר דקות יצאנו מהאמבטיה והתלבשנו בבגדי בית נוחים.
טאהיונג הוציא את המזוודה מהמחסן והתחיל לארוז אותה במהירות.
שמתי בקופסא עוגיות שהכנתי היום אחר הצהריים שיהיה לו לטיסה.
באזור תשע הוא סיים הכל.
אני ישבתי על הספה בסלון, מנסה להרגיע את הלב הדופק שלי בלי הצלחה.
הוא התיישב לידי והעביר יד סביב צווארי.
ישבנו ככה בשתיקה.
״אני הולך לישון״ הוא אמר אחרי כמה רגעים.
״בסדר״ סובבתי את פניי אליו להביט בו.
הוא ליטף את הלחי שלי ואז רכן אליי.
הוא נישק אותי בעדינות שהפכה מהר מאוד לתשוקתית ורטובה.
כשהתנתקנו זה מזה לאחר כמה דקות, התנשפנו.
״עכשיו אני באמת אלך לישון״ הוא אמר.
הוא הלך אל חדר השינה ואני נשארתי לשבת.
אוף, למה כואב לי הלב כל כך?
הדפיקות החזקות לא נרגעו, הרגשתי כאילו מישהו קצת חונק אותי והגוף שלי התחיל לרעוד.
נשענתי על הספה אחורנית ועצמתי את עיניי.
לאחר דקה של התלבטות, קמתי והלכתי אל חדר השינה שלנו.
הוא היה חשוך ונשימותיו השקטות של טאהיונג נשמעו.
הוא כבר הספיק להירדם?
נכנסתי למיטה והוא הרים את ראשו.
״סליחה״ התנצלתי והוא רק פרס את זרועותיו כלפיי.
נכנסתי ביניהם, מניח את הראש שלי צמוד לשלו.

״כיוונת שעון לשתיים?״ שאלתי בשקט.
״כן״ קולו היה ישנוני ״יבואו לאסוף אותי לשדה״.
חיבקתי אותו חזק יותר מקודם.
בדיוק כשחשבתי שהוא כבר נרדם הוא התחיל ללטף את הגב שלי ומשך אותי אליו קרוב יותר.
״אני ממש אתגעגע אליך״ הוא אמר בשקט.
״גם אני מאוד״ לחשתי.
הוא לא הגיב, הוא נרדם.