Soulmates 2✨

פרק 25

נקודת מבט כללית:
גונגקוק שילם לנהג האובר ויצא מהמונית.
הוא נכנס אל הבניין הגבוה שמולו, עולה אל קומה שלוש ונוקש על הדלת האחרונה מימין.
״כן״ נשמע מבפנים והוא נכנס, חיוך נבוך על שפתיו.
״גונגקוק״ הפסיכולוגית חייכה לכיוונו ״מה שלומך היום?״
״טוב, תודה״ הוא התיישב ״מה שלומך?״
היא השיבה בניד ראש מחויך.
״אתה נראה שונה״ היא סקרה אותו ״קרה משהו טוב השבוע?״
״נפגשתי אתמול עם טאהיונג״ הוא הסמיק.
ברור שהיא ידעה מי זה טאהיונג.
הוא היה נושא שיחה מרכזי ברוב המפגשים שלהם.
היא הרימה גבות בהפתעה ״באמת?״
״הוא גר בניו יורק בשנתיים האחרונות וחזר לא מזמן לקוריאה בגלל העסקים שלו. כל החברים רצו שנעשה מפגש ביחד אז צירפו את כולנו לאותה קבוצה״ הוא עצר לרגע ואז חייך חיוך קטן ״הרגשתי שאני פשוט צריך לדבר איתו על כל מה שהיה, אז שלחתי לו הודענו ונפגשנו״.
״רוצה לספר לי על מה דיברתם?״
״בעיקר על מה שהיה בזמן שנפרדנו״ הוא אמר לאט ״התנצלתי על אותו יום.... וסיפרתי לו על המצב שלי״.
״איך הוא הגיב?״
״הוא היה נראה שמח בשבילי. הוא גם אמר את זה״.
״אתה מצפה למשהו מזה שהתחדש הקשר בינכם?״ היא שאלה בזהירות.
הוא נשך את שפתיו ״אני לא ממש יודע״ הוא הודה ״רק כשראיתי אותו הבנתי כמה התגעגעתי אליו, אבל אני לא חושב שזה נכון שנחזור להיות ביחד או אפילו שנחזור להיות חברים. היינו ממש צעירים כשנהפכנו לזוג ושנינו ממש השתנינו.... נהיינו בוגרים יותר וזה לא נכון לחזור לקשר מהעבר״.
״למה אתה חושב שזה לא נכון? הרי ברור שהיה בינכם אהבה אמיתית״.
״כי טאהיונג של גיל 18 זה לא טאהיונג של גיל 23״.
״מה השתנה?״
״הוא בוגר יותר. מכל הבחינות, הוא ממש מצליח והוא צריך להקים משפחה שהוא יהיה מאושר איתה״.
טלי, הפסיכולוגית התיישרה בכיסא וסגרה את היומן שהיה לפניה.
״סיפרת לי בעבר שדיברתם על ילדים״.
״כן״ הוא הנהן.
״למה אתה חושב שאתם כבר לא יכולים להקים משפחה ביחד״?
״כי טאהיונג מצליח כזה וחשוב ואני... אני... את יודעת מה אני.
אני לא רוצה להרוס לו את הקריירה״.
״למה שתהרוס לו?״ היא תהתה.
״כי אני חולה נפשית״.
״גונגקוק...״ היא אמרה בצער ״אתה בתהליכי החלמה וחוץ מזה אני בטוחה שלטאהיונג מאוד אכפת ממך״.
הוא נאנח ״זאת פשוט ההרגשה שלי. אני אף פעם לא ארגיש שאני מספיק בשבילו, אף פעם לא ארגיש שאנחנו שווים או אפילו שאני מגיע לו״.
הוא ניגב דמעה שזלגה בחופשיות על לחיו.
״אני יודע שאני מחלים ושאני הרבה יותר בטוב מבעבר אבל אני עדיין תקוע בזה״.
״אתה חושב שהפרעת האכילה שלך תישאר לנצח?״
״זה לא רק זה״ הוא הסס ״זה גם הפוסט טראומה וההתקפי חרדה..... אף אחד לא רוצה לצאת עם מישהו כזה״.
״אני בטוחה שזה לא נכון״.
גונגקוק שתק.

*************
נקודת מבט גונגקוק:
יצאתי מהפסיכולוגית שלי לאחר מפגש של כשעה והזמנתי אובר.
דיברנו על הרבה דברים.
בעיקר על כמה שאני הבן אדם הכי לא מוצלח שיכול להיות.
נשמתי עמוק וסילקתי שאריות דמעות מעיניי.
הנהג הגיע ונכנסתי לרכב.
הוא הוריד אותי בביתי ולאחר ששילמתי ,יצאתי מהמונית.
אני גר באזור די מרכזי, קרוב לכל מיני מקומות אז תמיד הרחוב רועש עד שעות הלילה המאוחרות.
נכנסתי הביתה ופתחתי את המקרר במטרה לאכול משהו.
אני עובד מאוד קשה על האנורקסיה שלי אבל זה לא תמיד מתגמל.
אני לא יודע אם אי פעם אני באמת אצא מזה אבל לפחות הפסקתי לפגוע בעצמי, אין לי כבר מחשבות אובדניות ואני די בסדר עם כמות מסוימת של קלוריות ביום.
אחת מהסיבות שאני לא רוצה לחזור עם טאהיונג היא שאני יודע שהוא ירצה שאני אשתפר בעניין הזה.
אני לא מעוניין לעלות במשקל, זה מפחיד אותי מאוד.
אז אני דואג לאכול כמות קלוריות שתשאיר אותי במשקל הנוכחי או שתוריד אותי בגרמים בודדים.
כן, זה לא נקרא שהחלמתי אבל לפחות אני לא מתעלף ומתמוטט ולא אובססיבי לרדת במשקל.
היו לי תקופות קשות מאוד, הגעתי למשקלים נמוכים ונאלצתי לבלות בבית חולים מלא.
זה היה מתסכל אבל התקופה הזאת מאחורי.

*******
יום רביעי הגיע.
גימין שכב על המיטה שלי וגלל בטלפון שלו בזמן שאני ישבתי על הרצפה ועבדתי.
״תגיד״ הוא התיישב לפתע ״אתה תהיה בסדר עם הארוחה במסעדה היום?״
הרמתי אליו מבט ״אני חושב״.
״אתה חושב?״
״אני לא יודע, גימין. בינתיים אני מרגיש מעולה״.
הוא סקר אותי בעיניים מצומצמות ״אכלת היום?״
״לא״ הודיתי.
אחד הדברים שהתקופה בבית חולים עזרה לי היה זה שלמדתי לשתף אנשים בקושי שלי.
פעם הייתי משקר לגבי הרגלי האכילה שלי , גונגקוק של פעם היה עכשיו אומר, כן בטח, אכלתי טוסט.
אבל למדתי להיות כנה עם עצמי ועם הסביבה שלי ולכן לא הרגשתי צורך לשקר לגימין.
״גם לא אתמול״ אמרתי לאט.
״גונגקוק!״
״אני מצטער. אני פשוט רוצה לשבת הערב במסעדה ולאכול עם כולם יחד בלי להרגיש אשמה.״
״אבל אתה לא יכול להרעיב את עצמך!״
״זה חד פעמי״ חייכתי אליו ״באמת. אתה יודע שהייתי אומר לך אם הייתי מרגיש רע עם זה״
הוא נאנח ״אבל הארוחה רק בתשע בערב... עכשיו 2 בצהריים. אולי תאכל משהו קטן?״
נדתי בראשי ״בסדר״.
הוא חייך אליי ״להכין לך?״
התרוממתי מהרצפה ״אולי נכין חביתה״.
הוא עיקם את אפו ״שכחתי שאצלך אוכלים רק דברים לא טעימים״.
״היי״ זרקתי עליו עט.
הוא צחק.
הכנתי לי חביתה ולו פנקייקים כי הוא התעקש וישבנו לאכול במטבח.

״אתה מתרגש לראות אותו?״ גימין הביט בי במבט סקרן.
חייכתי במבוכה ״כן״.
״אתה יודע שהוא כתב לי בערב?״
״מה?״
״הוא שאל עליך, איך אתה מרגיש״.
הרמתי גבה ״ברצינות?״
״כן, כן, הייתי מופתע אבל נראה שכן אכפת לו ממך״.
שתקתי.
״אתה חושב שתחזרו להיות ביחד?״
״אני לא יודע״ משכתי בכתפיי ״אני לא חושב״.
״אתה אוהב אותו?״
״זה לא משנה, גימין״.
״ברור שזה משנה!!! אתה לא תזרוק את הדבר היפה שהיה בינכם לפח!״
״גדלנו, גימין. זאת לא אותה אהבת נעורים״.
״נכון. זאת אהבה הרבה יותר חזקה״.
״אני פשוט לא חושב שזה יהיה נכון שנחזור להיות יחד״.
״מותר לך לומר שאתב מפחד מזה, גונגקוק״.
״ברור שאני מפחד! השלוש שנים האחרונות היו נוראיות.
קודם הסיפור עם באקהיון, הפרידה שלנו, הבית חולים, האנורקסיה.. אני מרגיש בסדר עכשיו ואני לא רוצה להרוס את זה בגלל שהלב שלי לא חזק מספיק״.
״אתה לא חושב אפילו על זוגיות?״
״אני רוצה זוגיות, מאוד. אני לא רוצה להישאר לבד לנצח.... פשוט אני לא חושב שזה הזמן הנכון להיכנס לזוגיות וטאהיונג בטוח לא יחכה לנצח״.
בלעתי את רוקי לפני שהוספתי ״חוץ מזה שיש לו מישהי.״
״מה?״ גימין נדהם.
״כן, גני משהו. אני רואה כל הזמן שמפרסמים אותם״.
״אה, היא״ גימין צחק ״שאלתי אותו עליה. היא סתם ידידה והם משתמשים בזה שהכל העולם רוצה שהם יהיו ביחד לפרסום״.
״אני חושב שהוא אוהב אותה״.
״אני בטוח שלא״.
״למה?״
״כי הוא אוהב אותך״.
״אין סיכוי״
״גונגקוק, הוא נשאר רווק מהיום שנפרדתם!!!! עברו שנתיים והוא לא נכנס לזוגיות בכלל! מה אתה חושב שזה אומר בדיוק??״
״שהוא מתנזר מסקס?״
״ברצינות?״ גימין גיחך ״יש לו רגשות אליך עדיין, אל תזלזל בזה״.
״גם אם נחזור להיות ביחד ״ הרמתי אליו עיניים כאובות ״אתה יודע שאני לא אהיה מסוגל בחיים לשכב איתו״.
״אני יודע שהגוף שלך בטראומה עדיין, קוק. אבל גם היית במצב הזה בעבר. למדת לסמוך עליו, נכון?״
הנהנתי.
״תפסיק לדאוג כל כך״ הוא טפח על כתפי ״הכל יהיה בסדר״.
שתקתי, מקווה שהוא צודק.