Soulmates 2✨

פרק 26

נקודת מבט טאהיונג:
התארגנתי במהירות ולקחתי את מפתחות הרכב, נועל אחרי את דלת הבית וממהר אל הרכב שבחניה.
אני מאחר, מה שאף פעם לא נחמד אבל היום יותר מתמיד.
את הערב החברותי הזה תכננו שבוע שעבר, וידעתי שאני חייב לפנות לי את היום בשביל זה, אבל הפגישה האחרונה שלי התארכה מעבר למצופה מה שגרם לי לאחר בעשר דקות למסעדה.
זה לא היה כזה נורא, בהתחשב בעובדה שרק גין ונאמגון עמדו בכניסה.
״אתם אומרים לי שסתם רצתי?״ קימטתי את אפי לאחר שחיבקתי אותם קלות ״אף אחד עדיין לא פה!״
״אנחנו לא אף אחד״ אמר נאמגון ברוגז ״אתה חצוף״.
גין צחק.
״אנחנו איחרנו בשתי דקות, זה בסדר״.
רכבו השחור של יונגי הגיח מעבר לפינה ונעצר לידנו.
הוא יצא משם, מבט מבולבל על פניו ״חשבתי שאני האחרון״.
״גם אני״ הודיתי ״סתם מיהרתי״.
יונגי משך בשרוולי ״הנה גימין וגונגקוק״.
הבטתי לכיוון עליו הוא הצביע ובלעתי את רוקי.
״אל תתעלף לי פה״ הוא גיחך.
״אני לא אתעלף״ ניערתי אותו ממני ״הכל בסדר״.
הם התקרבו אלינו וכולם החליפו חיבוקים הדדיים.
הייתה שניה שבה היינו קרובים אחד לשני מאוד וגונגקוק רק חייך חיוך עדין ואמר ״היי״ שקט לפני שגין מחץ אותו בזרועותיו.
״לא ראיתי אותך נצח, קוקי״.
״נפגשנו רק לפני שבועיים״ גונגקוק נראה נבוך.
״אני אף פעם לא מבין למה גונגקוק מקבל ממך כזה יחס מיוחד״ התלונן גימין ״גם אני עבדתי אצלך!״
״אתה פשוט בן אדם בלתי נסבל, זה לא קשור״ גין טפח על כתפו ״אל תדאג, יש אנשים שאוהבים אותך״.
גימין חבט בו ״חצוף״.
נאמגון החווה בידו לעבר המסעדה ״ניכנס?״
אני מניח שזה היה ברור לכולם מי יושב ליד מי, כאילו, היה ברור לי.
אני חושב שכולם עשו יד אחת נגדי והושיבו את גוגנקוק ממולי.
אני לא מתלונן, היה נחמד לראות אותו שוב, אבל אני מנסה לשמור מרחק ממנו וזה לא טוב לתהליך שלי.
החברה התחילו לעיין בתפריטים, ראיתי בזווית העין שגימין דוחק במרפקו את גונגקוק.
על מי אני עובד, לא בזווית העין.
הייתי מרותק אליו, לא יכולתי להסיר את המבט ממנו.
המלצר ניגש אל השולחן לקחת הזמנות ואמרנו לו אותם.
״אז, טאהיונג״ גין פנה אליי ״מתגעגע לניו יורק?״
״אתה לא אמור לשאול אותו אם הוא התגעגע לקוריאה? כאילו הבית האמיתי שלו?״ צחק גימין.
״אולי מספיק להיות אידיוט? הוא היה בניו יורק הרבה זמן, הגיוני שהוא יתגעגע למקום״.
״אם זה הגיוני למה אתה שואל?״ תהה גימין.
״אני מניח ששניכם צודקים״ גיחכתי.
״אז אתה מליונר כבר?״ נאמגון העביר את המשקה שלו מיד ליד ולנוכח המבט המוזר שגין תקע בו, הוא מלמל ״מה? אני מערבב את זה!״
״אני מניח״ משכתי בכתפיי.
״אתה מניח?״ יונגי התערב ״חמוד שלי יש לך שני רכבים בחנייה״.
הסמקתי ״טוב,אני די צריך אותם״.
״יש לך ארבע רגליים?״
״אולי די לרדת עליו?״ גימין השתיק את כולם ״בואו נדבר על איזה יפה החולצה שלי היום״.
״אני לא נרשמתי לערב הזה״ הצהיר יונגי.
עד שהמנות הגיעו הספקנו להחליף  שבעה נושאי שיחה וכשהמנות הגיעו, השתרר שקט.
טוב , לפחות בחצי דקה הראשונה.
גימין התחיל לספר בהתלהבות על הדייט שלו, יונגי על המניות שהוא רק קנה, גין על מנה מוזרה שהוא המציא ונאמגון על כמה שזה כבר נמאס ללבוש חליפות שחורות.
אני תרמתי לשיחה את הצחוק שלי בעיקר, כי החברה שישבתי איתם הערב היו חבורה של מטומטמים.
התגעגעתי לזה, מאוד.
הבטתי בגונגקוק.
הוא חייך וצחק איתנו, אבל לא השתתף בשיחה.
הצלחת שלו אפילו לא הייתה בדרך להתרוקן למרות שכולם לעסו במרץ.
״אני הולך לשירותים״ הוא אמר לפתע.
הססתי אם לקום אחריו ובסוף החלטתי שכן.
חיכיתי ביציאה וכששמעתי את ברז המים נפתח, נכנסתי פנימה.
״היי״ הוא הביט בי, מבולבל.
״היי״ חייכתי אליו.
״איך אתה?״ הוא שאל בזהירות.
״בסדר״ סקרתי אותו ״אתה?״
״בסדר״.
״יופי״ מלמלתי, כי לא ידעתי מה להגיד.
הוא חייך.
״אני אחזור לשולחן״ הוא אמר והתחיל לפסוע לכיוון היציאה.
נשמתי נשימה עמוקה.
״חכה רגע״.
הוא הסתובב אליי.
״אתה רוצה... מתי שהוא לצאת איזה ערב? למסעדה או משהו״?
החיוך ירד מפניו.
״בשביל מה?״ הוא שאל בשקט.
משכתי בכתפיי , מרגיש קצת חסר אונים ״אני לא יודע.. פשוט, היית חסר לי והתגעגעתי אליך ועכשיו אנחנו בסדר״.
הוא התקרב אליי ״אתה היית חסר לי גם״.
הבטנו זה בזה בשתיקה, לא מביכה אבל גם לא מסוג השתיקות שאתה רוצה להיות נוכח בהם.
״אני לא חושב שזה יהיה רעיון טוב״ הוא אמר בקול רציני ״אני לא חושב שאנחנו צריכים לחזור לאיזשהו קשר״.
נשכתי את שפתיי.
״אנחנו באותה קבוצת חברים אז היה חשוב שנדבר על דברים כדי שנהיה בסדר , אתה יודע שלא יווצרו סיטואציות מביכות״.
״כמו מה?״ פלטתי כמות אוויר שלא ידעתי שהחזקתי.
״שהחברים שלנו לא יצטרכו לבחור בינינו״.
״אה״ מלמלתי.

״אתה חשבת על זה גם?״ הוא שאל.
״לא ממש״ הודיתי ״אני מניח שחשבתי שנהיה חברים״.
הוא חייך ״אנחנו לא?״
״חברים לא מקפידים לשמור מרחק אחד מהשני כל הערב״.
הוא נראה נבוך ״לא שמרתי ממך מרחק, פשוט, אתה חייב להבין שזה קשה לי״.
״לראות אותי?״ הקשיתי עליו, אני יודע.
הוא נשך את שפתיו ״אתה יודע שלא התכוונתי לזה״.
״אז למה למען אלוהים התכוונת?״

הוא הביט בי בכאב
״אני עדיין אוהב אותך, טאהיונג ואני לא רוצה להיפגע, זה הגיוני?״
אני מניח ששתקתי זמן רב מידי כי הוא רק חייך חיוך עצוב והלך משם.

כשחזרתי אחרי שתי דקות לשולחן, הוא נשאר בדיוק כמו שעזבתי אותו.
טוב, לא בדיוק.
כולם עדיין דיברו וצחקו אבל גונגקוק רק ישב שם בשקט, נמנע בבירור מלהביט בעיניי.

הצטרפתי לשיחה עם כולם, אבל המשפט של גוגנקוק עדיין הדהד לי בראש.
אחרי שעתיים של צחוק ושתיה הרבה יותר מהמומלץ יצאנו מהמסעדה.
עכשיו התחיל הטקס של החלפת החיבוקים מחדש.
״היה נחמד לראות את כולכם שוב״ הכריז גין ״בואו נקבע גם לשבוע הבא״.
קולות של ״בטח״ ו״אני בעד״ נשמעו מסביבי.
״פעם הבאה אל תשתכרו כל כך״ הצבעתי על נאמגון וגימין ״לא נראה לי שזה בריא כל שבוע״.
גימין צחק ״מזל שגונגקוק נוהג״.
גוגנקוק כרך את ידו סביב כתפיו של גימין ״יאללה חברה, אנחנו נזוז״.
״ביי״ גין חיבק כל אחד מהם ״תשמור על עצמך, קוקי״.
״לי אתה לא אומר?״ גימין קימט את מצחו בכעס, גין רק צחק.
גוגנקוק עזר לגימין להיכנס לרכב ושניה לפני שנכנס למושב הנהג הוא הרים את עיניו והביט בי.
בעיניו הייתה הבעה שלא הכרתי.
עצב מעורבב עם תקווה והחלטיות.
כאילו הוא קיבל החלטה לגבי החיים שלו, ולי היה ברור שאני לא חלק ממנה.

סליחה על הפרק הקצר😭😭
תתכוננו לפרק הבא כי הולך להיות לכם דפיקות לב חזקות💔💔😦