Soulmates 2✨

פרק 14.

סוף הפרק קשה לקריאה, לא מומלץ לקרוא אם יש לכם טריגרים❤️🙏
נקודת מבט גונגקוק:

לקום בבוקר זה החלק הכי קשה ביום, במיוחד אם החיים שלך בזבל.
כואב לי גם כל הגוף.
רציתי כל כך שטאהיונג יהיה כאן, שאני אוכל לספר לו כמה רע לי וכמה אני צריך את החיבוק שלו כל יום.
לפני יומיים, כשהתעלפתי והוא דאג לי לאכול, גרם לי לחשוב שאולי יש סיכוי שעוד נחזור להיות יחד באמת.
אני לא מאשים אותו, אני מתנהג בצורה חשודה אבל איך מסבירים לו שזאת לא אשמתי?
באקהיון מאיים שיפגע בו, והוא בהחלט מסוגל לכך וזה מפחיד אותי.
סידרתי את שיערי מול המראה והכנתי לי קפה לדרך.
היום התערוכה הגדולה ומנהל העבודה שלי הודיע בתקיפות שאין שיחרורים מהיום הזה לאף אחד.
הוא הסתכל עליי כאילו חשב שאני אבריז, ובכנות רציתי מאוד.
אני שונא הרבה אנשים ולחץ.
פשוט שונא.
לפרום של בית הספר נמנעתי מלהגיע עד שטאהיונג ממש התחנן אליי וזה היה הערב הכי גרוע שהיה לי בחיים , ואני לא אספר לו על זה.
הדרך למשרד לא הייתה ארוכה אבל כמות האנשים שהתרוצצו במסדרונות הבניין עיכבו אותי להגיע.
התיישבתי ליד השולחן והעפתי מבט בארט שישב בשתיקה מול המחשב ובהה בו.
״אתה בסדר?״ התגלגלתי לכיוונו ״אתה נראה מוזר״.
הוא סובב אליי מבט מיואש ״הבת זוג שלי ואני רבנו ואין אף אחד שבא איתי הערב, זה משפיל״.
״בחייך״ גיחכתי ״אנחנו לא בבית ספר יסודי, אף אחד לא חייב לבוא עם בני זוג״.
״אני יודע״ הוא נאנח ״אבל תראה ,אתה תבוא עם טאהיונג וכולם ידברו איתך וילחצו לך ידיים, ולי אין את מי להציג. אז אני אהיה מהילדים המנודים האלה שעומדים ליד שולחן הקינוחים ושותים פונץ עם זבובים״.
צחקתי ואז מילותיו חדרו ופתאום התחלחלתי ״אתה חושב שאני אבוא עם טאהיונג?״
״כן בטח״ הוא משך בכתפיו ״הוא יציג אותך לכולם, מה אתה לא יודע איך מתנהלים ערבים כאלה?״
״אני מעדיף לוותר על התענוג״ מלמלתי.
עכשיו בכנות, מה יקרה הערב?
כולם יודעים שאני בן הזוג של טאהיונג, וזה יהיה מוזר אם הוא לא יציג אותי לאף אחד או אם לא נלך ביחד , נכןן?
כולם יחשבו שרבנו.
אולי אני צריך ללכת לדבר איתו באמת.
או לפחות לבקש שחרור.
קפצתי מהכיסא והשארתי את ארט עם פרצוף מבולבל.
דפקתי על משרדו של מנהל המחלקה שלי והוא שאג מבפנים ״פתוח״.
״או , גונגקוק״ הוא אמר ״אתה צריך משהו?״
״אני אוכל לקבל שחרור מהערב?״ שאלתי בהיסוס ״אני לא ממש מרגיש טוב ולא נראה לי שאני אהיה בסדר הערב עם כל האנשים והרעש״.
הוא צחק ״אתה רציני?״ הוא שאל ״הבן זוג שלך אמר במפורש שאף אחד לא משוחרר״.
נשכתי את שפתיי ״אולי בכל זאת? הרי אף אחד לא ישים לב באמת״.
הוא נאנח ״אל תעשה לי חיים קשים, גונגקוק. כולם ישימו לב, אתה הבן זוג של מנהל החברה!
אני לא יכול לתת לך שחרור, זה לא בסמכות שלי אבל אם הוא יתן לך אז מה אכפת לי״.
״לשאול את טאהיונג?״ ניסיתי לשמור על פני פוקר בזמן שהלב שלי רטט.
״כן״.