Soulmates 2✨

פרק 5

נקודת מבט גונגקוק:

״קוק״ גימין נופף לי בידו מהספסל שבכניסה לאוניברסיטה.
צנחתי לידו בעייפות והוא גיחך.
״מתי הלכת לישון אתמול?״
״מאוחר״ פיהקתי ״רציתי לדבר עם טאהיונג אבל הוא לא ענה לי״.
״אבל לא קבעתם לדבר?״ הוא שאל בתמיהה.
״כן״ מלמלתי.
לא הצלחתי לדבר עם טאהיונג כבר יומיים.
לא הבנתי למה הוא לא עונה לי או למה הוא לא חוזר אליי ואת האמת שקצת דאגתי.
הרי אם הוא הבטיח לי שנדבר אז למה הוא לא ענה לשיחה שלי?
זה היה קשה בטירוף פתאום כשטאהיןנג לא היה בבית, בדרך כלל הוא זה שהיה אחראי על הקניות ולכן אני לא ממש הייתי צריך להתעסק בעינינים של כסף.
אני עובד תוך כדי הלימודים אבל המשכורת שלי לא ממש מספיקה כדי לקנות את כל מה שצריך לבית.
כשהתחלתי ללמוד טאהיונג אמר שהוא לא מסכים לכך שאני אעבוד גם תוך כדי ושמספיק עבדתי קשה בחיים שלי.
לא הסכמתי עם זה, אמרתי לו שאני לא ארגיש בנוח אם אני אדע שאני לא עוזר בפרנסה.
זה גרם לנו לקצת מריבות בהתחלה אבל איכשהו זה פשוט נכנס כחלק מהשגרה.
אני לומד ארבעה ימים, יום אחד במשרדי החברה של טאהיונג בתור סטאז ועוד יום נוסף במסעדה של ג'ין.
כשאסיים את הלימודים, בעוד שמונה חודשים , אתחיל לעבוד בחברה של טאהיונג.
עכשיו כשהוא הבוס, אני מניח שיהיה לי קל יותר להשתלב ולהצליח.
ג'ין רצה שאשאר לעבוד אצלו.
כל העובדים כבר התחלפו והגיעו צעירים חדשים, היחיד שנשאר היה נאמגון שהיה מנהל משמרת.

גימין טפח על הכתף שלי ״אתה לא צריך ללכת לשיעור שלך?״
הנהנתי.
הוא קם אחרי וליווה אותי לכיתת הלימוד שלי.

״אני לא יודע מה לעשות״ אמרתי לו כשהתיישבנו יחד בהפסקת הצהרים בקפיטריה שליד אולם הלימוד.
״בקשר למה?״ הוא לקח חתיכת עוף מהצלחת שלו וערבב אותה עם הנודלס.
״טאהיונג לא עונה להודעות שלי בכלל״ הרגשתי כאב קל בחזהי, טאהיונג טס רק לפני שבועיים ודיברנו מאז רק פעמים בודדות, מה יהיה במשך השנה הזאת?
״פשוט תפסיק לשלוח לו הודעות״ אמר גימין ״אם הוא ירצה לדבר איתך הוא יחזור אליך״.
״אתה חושב שהוא עד כדי כך עסוק שאפילו אין לו זמן להגיב חצי שניה להודעה?״
הוא משך בכתפיו ״אני בטוח שיש לו זמן לזה אבל אני לא יודע מה עובר לו בראש״.
שתקתי.
אוף, זה כל כך קשה כשהוא לא כאן.

כשהסתיים יום הלימודים הקפצתי את גימין הביתה.
הוא הציע שנלך הערב לאכול בפיצריה החדשה שנפתחה והסכמתי.
לפחות הערב אני לא אשב לבד בבית וארגיש רע עם עצמי.
נכנסתי אל הבית הריק ותליתי את התיק שלי בכניסה.
נזכרתי בטאהיונג שתמיד זורק את התיק בכניסה לבית לא משנה כמה הערתי לו על זה וחיוך קטן עלה על פניי.
נכנסתי אל חדר האמבטיה והחלטתי לקחת מקלחת קצרה לפני שאשב ללמוד למבחנים הקרובים.
כשסיימתי בדקתי את הטלפון שלי אבל חוץ מהודעה מאיזה פרסומת לא היו לי הודעות חדשות.
הלכתי למטבח והרתחתי מים לקפה.
פתחתי את המחשב הנייד שלי וישבתי ללמוד קצת.
כשהשעה הייתה כבר שבע וחצי סגרתי את המחשב והתארגנתי.
לפתע הטלפון שלי צלצל, על המסך הופיע שמו של טאהיונג.
הלב שלי קפץ.
״היי״ עניתי בהתרגשות קלה.
״היי בייב״ קולו של טאהיונג היה קצת לחוץ ״ראיתי שהתקשרת אבל לא מצאתי זמן כדי לחזור אליך״.
אאוץ.
״זה בסדר״ התיישבתי על הספה , נשען אחורה ומדמיין שהוא כאן איתי.
״אז איך אתה?״ הוא שאל ״מסתדר עם הלימודים?״
״כן״ מלמלתי ״אתה חסר לי״.
שמעתי שתיקה מהצד השני ואז צחוק קל.
״אני חושב שאחזור לחגים הביתה״ הוא אמר ״אמא שלי עורכת ארוחה גדולה לכל המשפחה״.
ואתה לא רוצה לראות אותי?
הלב שלי כאב , למה הוא כל כך קר אליי?
״אבל החגים זה רק עוד חודשיים״ נאחתי.
״אני לא חושב שאצליח לחזור לפני, יש לי מלא עבודה״.
״אז מה אתה עושה כל היום?״ תהיתי ״אתה במשרד?״
״אני מתחיל בערך בתשע לעבוד ומסיים באזור אחד להפסקת צהרים ואז חוזר לעבוד משתיים עד שבע בערך״ הוא אמר ״ואז בערב אני יושב לשתות עם המנהלים הנוספים במשרד״.
״אה״ אמרתי.
ואין לך זמן לדבר איתי חמש דקות?

״רוצה לדבר בוידאו?״ הצעתי.
״אני קצת עייף״ הוא אמר ״אולי נדבר מחר?״
הרגשתי את הדמעות עולות בעיניי ושנאתי את זה.
״למה אתה קר אליי כל כך?״ לחשתי ״אני לא מבין״.
״אל תהפוך את זה לסצנה״ הוא פיהק ״אני פשוט עייף״.
״אבל לא דיברנו כבר כמה ימים״ התאפקתי לא לפרוץ בבכי, אבל הדמעות זלגו בחופשיות.
״גונגקוק, בחייך, אמרתי שאני עייף אל תהפוך את זה למריבה עכשיו״.
״בסדר״ אמרתי בכאב ״אז נדבר מחר?״
״אני אתקשר אליך כשאני אהיה פנוי, ביי בינתיים״.
״אני אוהב -״
הוא ניתק.
״אותך״ מלמלתי.
שמטתי את הטלפון על הספה ונשכבתי עליה , בוכה כמו תינוק.
אלוהים.
הוא מתכנן להיפרד ממני?
אני באמת לא מספיק בשבילו?
אני לא מעניין עד כדי כך שהוא לא רוצה לדבר איתי בכלל?
אבל לפני שהוא טס הוא אמר שהוא מוכן להישאר בשבילי, אז למה הוא נהפך לקר כל כך בחזרה?
ייבבתי למשך כרבע שעה , עד שהעיניים שלי כבר שרפו והרגשתי מסוחרר.
הלכתי אל חדר האמבטיה, פתחתי את הברז והרכנתי את הראש, נותן למים הקרים לשטוף את הדמעות מפניי.
אין לי שום חשק להיפגש עם גימין היום אבל הבטחתי לו ואני לא אבריז.
לקחתי מקלחת ארוכה והשתדלתי מאוד לא לחשוב על טאהיונג, לא התחשק לי לבכות.

אחרי שהתלבשתי בבגדים קלילים לקחתי את מפתחות הרכב ויצאתי מהבית.
עצרתי ליד ביתו של גימין וצפרתי לו, הוא יצא אחרי חצי דקה לבוש בבגדים קלילים גם.
״אתה בסדר?״ הוא שאל איך שנכנס ״העיניים שלך נפוחות קצת״.
הנהנתי ״התקלחתי ונכנס לי סבון לעין״.
״זה התירוץ הכי מטומטם שהוצאת מהפה שלך עד עכשיו״ הוא קימט את מצחו ״מה יש?״
״אני רוצה להנות הערב״ אמרתי בשקט ״אפשר לא לדבר על זה?״
הוא חייך וטפח על ירכי בחוזקה.
״רוצה מחר ללכת לפיצה?״ גימין הציע ״נלך עכשיו למקום הקבוע שלנו״.
הנהנתי בהסכמה.
אחרי נסיעה קצרה הגענו אל מסעדה יפנית מדהימה שנהגנו לאכול בה הרבה.
הזמנו שתי רולים של סושי וצלחת גדולה של נודלס.
זה הזכיר לי את הפעם שהלכנו יחד עם טאהיונג למסעדה כזאת ואני וגימין חלקנו צלחת ואז טאהיונג עשה פרצופים קנאים כל הערב.

ניערתי את ראשי, אני ממש לא הולך לחשוב עליו הערב.

״קוק״ אמר גימין בקול שקט ״אתה לא נראה טוב״.
״תודה״ מלמלתי.
הוא חייך ״אני מתכוון שאתה נראה די עצוב״.
נאנחתי.
״דיברת עם טאהיונג היום?״ הוא שאל.
הנהנתי לחיוב.
״הוא התנהג כמו אידיוט?״
הנהנתי שוב.
״מה הוא אמר?״ הוא שאל בסקרנות.
״שאלתי אותו אם הוא רוצה לדבר בוידאו והוא אמר שהוא עייף״ משכתי בכתפיי ״אז אמרתי לו שלא דיברנו בכלל בימים האחרונים והוא אמר שאני סתם הופך את זה למריבה״.
הרגשתי את הדמעות עולות שוב.
״הוא פשוט ניתק, גימין, אני לא יודע למה הוא מתנהג ככה אחרי שהוא אמר שאני כל העולם שלו״ מחיתי את הדמעות בצורה מגושמת והם רק המשיכו לזלוג ״וכל כך כואב לי! כי הוא כל העולם שלי ואני לא מרגיש שאני הכל בשבילו״.
גימין ליטף את כתפי בשקט.
״אני אוהב אותו כל כך״ יבבתי ״אני רק רוצה שנהיה כמו פעם! שהוא יחזור הביתה מיום עבודה ואני מהלימודים ונשב ביחד ונדבר ונאכל ולא כמו בתקופה האחרונה״.
נשמתי עמוק וחייכתי אל המלצר שהניח את המנות שלנו על השולחן.
״אני מרגיש שהוא לא אוהב אותי יותר״ לחשתי ״וזה הכי כואב לי״.

סליחה אנשושים😖😖
אני בחופשה וקצת קשה לי להעלות פרקים אבל אני ממש משתדלת🥲

איך הפרק?