Soulmates 2✨

פרק 15

נקודת מבט גונגקוק:
הדירה שמצאתי לא הייתה גדולה.
היה בה חדר אחד ששימש גם כסלון וגם כחדר השינה, מטבחון קטן ושירותים ומקלחת.
הייתי עייף.
לא הצלחתי להירדם.
קמתי מהמיטה ובהיתי בארונות המטבח הריקים שמולי.
לא היה לי חשק לקנות כלום לאכול.
לא היה לי חשק לאכול בכלל.
למה אני חי? הרהרתי.
התיישבתי על המיטה שוב ובדקתי את הטלפון שלי, אפס הודעות.
זה גרם לי להרגיש ממש רע.
הרי מה התפקיד שלי עכשיו בעולם?
אני רק בובה שמישהו מזיין פוצע וזורק, אני אפילו לא אחראי לעצמי.
מה שקרה אתמול בביתו של באקהיון, עם חמישה הגברים שהתעללו בגופי גרם לי לפצעים בעיקר באזור הבטן.
הם שרפו, אבל לא היה לי שום כוח רצון ללכת לקנות דברים כדי לטפל בפצעים.
באקהיון איים לפגוע בטאהיונג אם לא אשתף איתו פעולה , מה שאומר שאסור לי אפילו למות.
החלטתי להתקלח במים קפואים.
אולי זה יעזור לי לנקות את הראש.
הפצעים הפתוחים עיקצצו וגיחכתי לעצמי כי בהרמוניה אחת איתם, גם הלב שלי עיקצץ.
באקהיון ביקש שהגוף שלי יהיה חלק בשבילו.
כל הגוף.
עברתי עם הסכין על גופי והרגשתי רק אדישות.
אבל כשהסכין עברה ליד הצלקות מהעבר פתאום התעורר בי רגש שלא היה שם שנים.
רציתי למות.
אבל לא יכולתי.
זה אבסורד, שאתה לא יכול להחליט על הגוף שלך.
אז העברתי את הסכין בזהירות על מפרקי היידים, נזהר לא לחתוך עמוק מידי.
זה כאב, מאוד.
והדם זלג בטיפות קטנות על ידיי.
אבל זה היה מנחם.
ושוב הייתי גונגקוק בן ה 17 בדירה הקטנה שלו, רק שהפעם לא הייתה לי אפשרות בחירה.

נשכבתי על הרצפה בלילה.
הרגשתי שלא מגיע לי לישון על מיטה.
הרצפה הייתה קרה.
קשה.
כואבת.
זה הגיע לי.
גרמתי לטאהיונג לבכות.
מה הוא עושה עכשיו? הרהרתי, איך היה לו אתמול בלילה?
ידעתי שהתצוגה שלו תצליח.
הוא השקיע בזה הרבה עבודה והצטערתי שלא הייתי חלק מזה.
נרדמתי אחרי שעות ארוכות של מחשבות על בן הזוג שלי, לשעבר, עם דמעות בעיניין ודמעות אדומות על הידיים.

*********
למחרת בערב , לאחר שבאקהיון סיים להרוס את גופי, התיישבתי על הרצפה לצידו ושאלתי:
״אתה יכול להרוג אותי?״
הוא גיחך.
״כזה מהר?״
״למה אתה צריך אותי בכלל?״ שאלתי בעייפות וקצת התחננתי ״אתה יכול לבחור איזה צורה שאתה רוצה, אקדח, חרב או אפילו לחתוך את האיברים שלי אחד אחד. לא אכפת לי, רק תהרוג אותי כבר״
הוא גיחך שוב.
״אתה יודע שאי אפשר לעשות סקס עם בן אדם מת, נכון?״
״אני שבור גם ככה״ לחשתי ״תמצא לך מישהו יותר טוב״.
הוא סטר לי.
שתקתי.
״אני לא אהרוג אותך, גונגקוק״.
״למה לא?״ הייתי נואש. לא רציתי לחיות בתוך הגוף שלי.
הוא היה מכוער, מלא צלקות.
וחוץ מהכאב הגופני, היה את הכאב הנפשי הזה.
לא הצלחתי לנשום רגיל.
כאב לי הלב כל כך.
״כי אני צריך אותך״.
וכמה שזה היה דפוק, רציתי שהוא יחבק אותי באותו הרגע.
״אני יכול להישאר פה?״ שאלתי ״תשתמש בגוף שלי כמה שאתה רוצה, אני לא מסוגל להיות לבד״.
״אתה מצפה שאני אתן לך מגורים בחינם?״
״אני לא יכול לעבוד״ מלמלתי ״אני פצוע מאוד אז אפילו עבודה פיזית לא אפשרית עבורי, אני רק צריך מקום לגור בו כי אני לא יכול לשלם שכר דירה״.
״זה לא יצא לך זול יותר״ הוא צחק.
ידעתי את זה.
אבל אף אחד לא יכול להיות אכזר אל הגוף שלי יותר ממני.
הוא פקד עליי לסדר את כל הבית, לעשות כביסות, לשטוף ולסדר,
״כשתסיים״ הוא אמר והנחית דף בידי ״לך לסופר״.
הנהנתי.
הרשימה לא הייתה ארוכה.
אבל היא קצת הפחידה אותי.
על סמך ימים קודמים, יש סיכוי שהיא נועדה להתעלל בי.
״יש לי מסיבה חשובה היום בערב״ העיניים שלו היו צרות ונדמה היה לי שהן רומזות על משהו שלא הייתי שמח לשמוע.
״מסיבה?״ העזתי לשאול.
״אתה תהיה הכוכב הראשי״.