Soulmates 2✨

אפילוג חלק 2

נקודת מבט טאהיונג:
את הקופסא שבידי קניתי לפני כמה ימים. לא הייתי בטוח אם אני אשתמש בה בטיול הזה, פשוט רציתי לחכות לרגע מושלם בו אני אשלוף מתוכה את הטבעת ואציע לגונגקוק נישואין.
הייתי קצת לחוץ. לא ידעתי אם הוא יאמר כן או יחליט לסיים את הקשר.
אני לא יודע, זה מוקדם מידי? חזרנו לקשר רק לפני חודשים ספורים ואני לא רוצה לייצר עליו לחץ, אבל אני לא חושב שאני מסוגל להעביר עוד יום אחד בידיעה שהבחור הזה לא נשוי לי.
שמעתי את ברז המים במקלחת נסגר ומיהרתי להחזיר את הקופסא אל המזוודה, מתחת לערימות הבגדים.
גונגקוק יצא מהמקלחת לאחר כדקה, מנגב את שיערו עם מגבת קטנה.
״היה יום עמוס״ הוא אמר והתיישב לצידי על המיטה.
״כן״ הסכמתי איתו ״נהנית?״
״מאוד״ הוא חייך.
היום בילנו בחוף ואחר כך נסענו למרכז קניות ענקי והסתובבנו שם כמה שעות. עכשיו כבר שבע בערב וחשוך בחוץ ותכננו להעביר את הערב בצפייה בסרט.
״נכין ארוחת ערב?״ שאלתי ״רוצה לעזור לי?״
״כן, בטח״ הוא סיים לנגב את שיערו ותלה את המגבת על הכיסא הסמוך ״אתה לא הולך להתקלח״?
״כן״ קמתי בעייפות מהמיטה.
״אני יכול להכין ארוחת ערב״ גונגקוק אמר, קולו מהוסס מעט.
״זה בסדר״ חייכתי אליו ״אני אכין כשאצא״.
הוא נשך את שפתיו ״זה בסדר אם אני אכין?״
הייתי מופתע כי גוגנקוק לא הראה התעניינות בהכנת הארוחות בכל השבוע האחרון שהיינו. הוא גם אמר לי שבדרך כלל להכין אוכל מחמיר את הרגשה שלו.
חייכתי אליו ונשקתי ללחיו ״בטח. אם תתחרט אני אכין מאוחר יותר״.
הוא הנהן ונכנסתי למקלחת.

נקודת מבט גונגקוק:
את האמת שהרגשתי ממש לא נעים מזה שעד עכשיו רק טאהיונג בישל.
לא יצאנו לאכול בחוץ בגללי ואז הוא היה צריך לבשל לנו שלוש ארוחות כל יום.
כבר לא השתמשתי בתפריט שנתנו לי במחלקה כי הייתי במשקל כמעט תקין עכשיו והמצב היה הרבה יותר טוב.
פתחתי את המקרר והבטתי ביאוש בתכולה שלו.
לא היה לי רעיון מה להכין ופחדתי שברגע שאתחיל לבשל משהו, אני אספור באובסיסיביות את כמות הקלוריות שאני מכניס.
אני לא יודע כמה זמן עמדתי כך מול המקרר אבל מסתבר שלפחות כמה דקות כי הרגשתי יד על מותניי.
״מה קרה, בייבי?״ שאל טאהיונג בשקט, גורם לי לעצום את עיניי ולהניח את ראשי על כתפו בלי לומר כלום.
הוא ליטף את גבי בשקט.
״חשבתי שאני מסוגל״ לחשתי, משתדל לא לפרוץ בבכי.
הוא הרחיק אותי ממנו מעט והחזיק בפניי, מביט אל עיניי בעיניים אוהבות.
״זה בסדר״ הוא אמר ״אתה עדיין מחלים, גוגנקוק. זה בסדר שזה יקח זמן עד שתהיה מסוגל להכין אוכל שוב״.
״אני לא רוצה לדעת כמה קלוריות יש״ עכשיו הדמעות זלגו בחופשיות על פניי ״אני שונא את זה שהמוח שלי אומר לי לספור אותם.״
הוא משך אותי לחיבוק שוב.
״ועכשיו הרסתי את הערב עם השטויות שלי״ יבבתי אל שקע צווארו ״אני מצטער״.
״לא הרסת שום דבר״ הוא ליטף את שיערי ״הכל בסדר. רוצה לשבת בזמן שאני אכין לנו משהו קליל?״
הנהנתי והתיישבתי לצד השולחן, מנגב את הדמעות מפניי.
״יוגורט ופירות נשמע טוב?״ הוא שאל.
״כן.״ העלתי חיוך על פניי למרות שהרגשתי זוועה. טאהיונג לא אמור להרגיש רע בגללי.
אחרי כמה דקות הוא הניח מולי צלחת והתיישב עם הצלחת שלו.
״בתיאבון״ הוא חייך.
אכלנו בשקט, שמתי לב שטאהיונג מתאים את קצב האכילה שלו לשלי ורציתי לבכות שוב, הפעם כי יש לי בן זוג מתחשב ומדהים.
כשסיימנו לאכול שטפנו את הכלים והתיישבנו על הספה בסלון מול הטלווזיה.
״מה נראה?״ שאל טאהיונג.
משכתי בכתפיי והתקרבתי אליו, מניח את ראשי על כתפו ״לא משנה לי״.
הוא כרך את ידיו סביבי ונשענתי עליו יותר,בזמן שידו ציירה ציורים על גבי.
״ברוקלין 99?״
״נשמע טוב״ אמרתי.
צפינו בכמה פרקים לפני שטאהיונג אמר:
״אמא שלי התקשרה היום. היא הציעה שנבוא אליה בסוף שבוע הבא לארוחת ערב. מה אתה אומר?״
חייכתי ״אני אשמח ללכת״.
״אתה בטוח?״ הוא הסיט שיער מעיניי ומלל אותו באצבעותיו.
״כן. לא ראיתי את ההורים שלך הרבה זמן. אני מתגעגע אליהם״.
״גם הם מתגעגעים אליך. אמא שלי דיברה כאילו אתה הבן החדש שלה״ טאהיונג צחק.
השענתי את ראשי על גב הספה והבטתי בעיניו. רק נהנה מהשקט שסביבנו, מכך שהבן אדם האהוב עליי בעולם יושב לצידי. מכך שכבר שבוע שלם נהננו אחד מחברתו של השני. קמים מאוחר, יוצאים לטייל, עושים סקס, צופים בסרטים וסדרות ומתכרבלים יחד על הספה.
לא רציתי שהשבועיים האלה יגמרו בחיים. לא רציתי שההרגשה שהמדהימה שאני נמצא בה תעלם. רציתי להישאר עם טאהיונג ככה, לנצח.
״על מה אתה חושב?״ קולו של טאהיונג שהביט בי מחויך קטע את מחשבותיי.
״עליך״ הודיתי.
הוא גיחך והתקרב אליי, מטיח את שפתיו בשפתיי.
לשונו חדרה אל פי, חוקרת אותו ביסודיות בזמן שידיו הצמידו אותי אל גופו.
התנתקנו אחרי כמה דקות, מתנשפים.
״לחדר?״ הצלחתי לגמגם בזמן שהרגשתי את שפתיו על צווארי.
״בטח״ הוא אמר.
אבל הוא לא קם וגם אני לא.
כנראה שנחנוך כאן מקום חדש היום.