Soulmates 2✨

פרק 16

אולי הפרק הזה יהיה טיפה מבלבל אבל זה הכרחי אז תקראו.

נקודת מבט גימין:
צנחתי על הספה בסיום יום העבודה, מותש.
אני לומד פסיכולוגיה ועובד בבית הקפה של ג'ין שיש שם אם תשאלו אותי, יותר מידי עבודה.
לא היה לי כוח להכין משהו אז הזמנתי אוכל סיני הביתה והשתרעתי על הספה, נוגס בעוף החריף.
המוח שלי קצת השתבש מאז שראיתי את גונגקוק בשבוע שעבר.
כן, הוא פגע בחבר טוב שלי , אבל הוא היה ה-חבר הכי טוב שלי!
לא ראיתי אותו מאז הסופר, לא ידעתי אם זה טוב או לא.
טאהיונג סירב לדבר עליו או לשמוע עליו משהו ויכולתי להבין אותו, אבל דאגתי.
גונגקוק אולי לא יודע אבל דאגתי לו במשך כל התיכון.
גם כשהוא וטאהיונג התחילו לצאת, פחדתי מאוד שהוא יפגע, דאגתי לכתוב לו כל יום ולוודא שהוא בסדר.
אני מרגיש שהוא אח שלי הרבה יותר משהוא חבר.
נכון, הייתה לי את התקופה הזאת שהייתי מאוהב בו קשות אבל לא עוד, עכשיו יש לי קראש חדש, יונגי.
זה מוזר,
כי אנחנו חברים טובים
והוא סטיירט!
אבל תמיד הייתה לי איזה פינה בלב שקיוותה שאנחנו נהיה יחד יום אחד.
בכל מקרה, על מה חשבתי בכלל?
קמתי מהספה בכבדות , אני כבר מבולבל.
גונגקוק פשוט לא יוצא לי מהראש, אולי אני צריך לדבר עם טאהיונג שוב.

נקודת מבט טאהיונג:

זאת הפעם הרביעית שאני מכין לי כוס קפה והיא מתקררת.
אין לי חשק אפילו לשתות.
נקישה על הדלת קטעה את גל הרחמים העצמיים שלי וכעבור שניה הדלת נפתחה.
נדתי בראשי לעבר גני, המזכירה.
היא הניחה על שולחני קובץ דפים ״אלו כל קורות החיים אל המשרה שהתפנתה״ היא אמרה.
״תודה, גני״ חייכתי אליה בעייפות ״תוכלי להכין לי כוס קפה?״
היא העיפה מבט אל עבר ארבעת הספלים המלאים שעל שולחני.
״הכל בסדר, אדוני?״ היא שאלה  ״אתה נראה מאוד לא טוב״.

״קצת עייף״ הודיתי ״היה לי שבוע ארוך״.
״למה שלא תלך הביתה לנוח?״ היא הציעה ״אני יכולה להישאר שעה נוספת ולעבור עבורך על כל הבקשות״.
״אני בסדר״ חייכתי ״תודה לך, אבל אני אסתדר״.
״אם תצטרך משהו נוסף , תקרא לי״ היא יצאה מהחדר לא לפני ששלחה חיוך ענקי לעברי.
שמעתי כמה שמועות על כך שלגני יש קראש עליי אבל אני בוחר להתעלם מכך ולסמוך עליה שתהיה מקצועית.
התחלתי לקרוא את הקבצים שעל שולחני.
רוב קורות החיים היו אותו הדבר, לימודים באונברסיטה מפורסמת כלשהי, נסיון של כמה שנים בעבודה דומה, אמממ, משעמם.
אחד הדפים לקראת סוף הערימה משך את תשומת ליבי.
זה היה דף של מישהי ללא נסיון כי שציינה, אוניברסיטה ממוצעת לחלוטין, והרבה נסיון בעבודות די רגילות, כמו מלצרות.
זה היה מסקרן.
רשמתי לעצמי לבקש מגני לזמן אותה לראיון עבודה ועוד כמה נוספים והתחלתי לטפל בשאר הניירת.
הטלפון שלי צלצל לפתע, שמו של גימין הופיע על המסך.
״הלו?״ הייתי די מופתע כשהתקשר, כי מאז הפרידה של גוגנקוק ושלי, אין לנו נושא שיחה משותף כל כך.
״אתה עסוק?״ הוא שאל.
״אני עובד, גימין״ נאנחתי.
״בסדר, אני אשלח לך מיקום, תבוא לשם הערב״.
הוא ניתק והשאיר אותי עם פרצוף מבולבל.