Soulmates 2✨

פרק 6

נקודת מבט טאהיונג:
יצאתי מבניין המשרדים שעבדתי בו ונכנסתי אל הרכב שחיכה לי בכניסה.
״לסבן אילבן הקרוב״ אמרתי לנהג שלי.
כשהגעתי לשם קניתי כמה בקבוקי שתיה להיום בערב שיהיה לי לישיבה עם העובדים ואז חזרתי לדירה שלי.
הנחתי את השקיות על השיש במטבח והתרווחתי על הספה עם כוס בירה קרה.
הטלפון שלי צנתק והרמתי אותו, מבחין בהודעה חדשה.
זה היה גימין.

״אתה חתיכת אידיוט״ הוא כתב.
נכנסתי לצ'אט והקלדתי לו בעצבנות קלה:
״?????"
״למה אתה מתייחס לגונגקוק ככה?״
״איך ככה?״
״אתה יודע מצוין איך״
״שחרר אותי גימין״
״קשה לך עם האמת?״
״למה אתה מתערב לנו בזוגיות?״ כתבתי עצבני.
״אין לכם כבר זוגיות״.
״מה?״
״תנסה להתקשר לגונגקוק, אני חושב שהוא יבהיר לך טוב שהקשר שלכם נגמר״.
״גונגקוק לא יעזוב אותי בחיים״.
״תתפלא״.
״אין לי סיבה״.
״חשבת שהוא יחכה לך לנצח???? אתה מתייחס אליו כמו גוש חרא!! אתה לא מדבר איתו, מתייחס אליו מגעיל ומעז לסנן אותו״.
כיביתי את הטלפון וזרקתי אותו ממני.
גימין צודק.
אבל אין לי סבלנות עכשיו לדבר עם אף אחד.
יש לי אירוע בחברה היום ואני רוצה לבוא במצב הכי טוב שלי.

בשעות הלילה, כשחזרתי הרגשתי מעט אשמה.
באמת לא דיברתי עם גונגקוק כבר שבוע, למרות שאמרתי לו שאני אחזור אליו.
נכנסתי לוואטסאפ וכתבתי לו
״מה קורה?״
כיביתי את המסך ונכנסתי להתקלח.
כשיצאתי, תוך כדי שיבשתי את שיערי הרטוב במגבת , הרמתי את הטלפון.
שום הודעה ממנו.
נאנחתי ונכנסתי לצ'אט שוב כדי לגלות שהוא בכלל לא קרא את ההודעה.
אין לי עצבים לזה עכשיו.
הכנתי לי חביתה וכוס קפה ממותקת והתיישבתי לעבוד קצת ליד השולחן במטבח.
לאחר כשעה, כשעדיין לא התקבלה תשובה מגונגקוק החלטתי להתקשר אליו.
הוא לא ענה בצלצול הראשון.
וגם לא בשני.
בחמישי התייאשתי והחלטתי ללכת לישון.

********************
צלצול טלפון העיר אותי מהשינה.
זה היה מנהל העבודה.
״הלו״ מיהרתי לענות, מפחד ששכחתי ממשהו שקבענו.
״או טאהיונג, בוקר טוב, רק רציתי לעדכן אותך שאני צריך שתחזור לקוריאה בעוד שבועיים לפרויקט מהיר, תישאר שם בערך יומיים ואז תחזור שוב להמשך העבודה פה״ הוא אמר.
״או אוקיי״ עניתי.
״מעולה, תהיה במשרד היום ב11 אין הרבה עומס עכשיו״.
״בסדר גמור ״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
קמתי ולקחתי מקלחת קצרה ואחריה שתיתי תה חם ואכלתי עוגיה.
בדקתי את הטלפון שלי והופתעתי,
לא היו שום הודעות או שיחות מגונגקוק.
אז הוא משחק משחקים עכשיו??
התעצבנתי קלות והחלטתי לצאת לריצה.
במהלך היום ניסיתי לחייג אליו עוד פעמיים אבל הוא לא ענה לי.
התחלתי כבר לדאוג.
גימין אמר לי שאני מאבד אותו.
כנראה שלא באמת הבנתי את זה עד עכשיו.
מיהרתי להתקשר לגימין והוא ענה בצלצול השני.
״מה אתה רוצה?״ הוא שאל בזעף.
״דיברת עם גונגקוק היום?״ שאלתי.
הוא נשף ״לפני כמה דקות״.
״הוא לא עונה לי לטלפון״ מלמלתי.
״אה וואלה? הייתי בטוח שהוא יענה בשניה שתתקשר אחרי שסיננת אותו פאקינג שלושה שבועות!!״ את המילים האחרונות הוא אמר בזעם.
״הייתי עמוס״.
״תירוצים תספר לסבתא שלך, עכשיו תעזוב אותו בשקט, מגיע לו הרבה יותר טוב ממך״.
״גימין בבקשה״ התחננתי ״תגיד לו שיחזור אליי, אני לא רוצה לאבד אותו״.
״אתה זוכר את היום הזה שבאת אליי הביתה אחרי שגרמת לו לבכות? אתה הבטחת לו שתעשה הכל כדי לשמור עליכם ותראה מה עשית בדיוק יום אחר כך? התעלמת ממנו לחלוטין״.
בלעתי רוק בכאב.
כי הוא צודק.
״מה אני יכול לעשות?״ מלמלתי ביאוש.
״אני לא יודע ״ הוא אמר ״בישלת - תאכל״.
הוא ניתק את השיחה ואני נשארתי לבהות במסך הטלפון ביאוש.
אני מתגעגע לבן הזוג שלי.
אני מתגעגע לחיוך היפה שלו ולעיניים שלו שגדלות כשהוא שמח.
אני מתגעגע למבט המוסמק שהוא שולח לי כל פעם אחרי שאני מנשק אותו ולשיעור המבולגן שלו כשהוא מתעורר בבוקר.
אני מתגעגע אפילו לרגעים הקשים שלנו יחד.