נקודת מבט גונגקוק:
עבר כבר שבוע מאז שהתאשפזתי בבית החולים. אני מרגיש רע, כל כך רע.
זה הדבר האחרון שרציתי שיקרה, להיות מחובר לזונדה ולשכב במיטה כל היום.
רציתי להיות בבית שלי, לנוח, לישון במיטה שלי ולאכול כל דבר אחר ולא את האוכל שהם מגישים פה בבית החולים.
החברים באים לבקר כל יום. בתורות.
את האמת אני רוצה להיות לבד.
רק לבד.
בלי להעמיד פנים שאני בסדר.
באלי להתפרק ולבכות עד שלא ישארו לי דמעות יותר.
התפרקתי רק פעם אחת מאז תחילת האשפוז.
זה היה בפני טאהיונג. פשוט לא יכולתי להחזיק את הדמעות יותר ובכיתי בלי סוף. הוא הביט בי ברוך ושאל אם הוא יכול לחבק אותי.
נדתי בראשי לאישור והוא התיישב לצידי על המיטה וכרך סביב את זרועותיו.
בכיתי על הכתף שלו כמעט שעה, עד שלא היו לי דמעות יותר ולא היו לי כוחות בכלל.
הרופאים אמרו שאני כנראה אשתחרר בקרוב, אחרי שאוכל להוכיח להם שאני מסוגל להיות לבד ולאכול בכוחות עצמי.
אוף.
אוף ענקי.
לא רציתי לאכול. שנאתי כל שניה בשבוע האחרון. המחשבה שהגוף שלי מחובר לעירוי שמחדיר לי אוכל לגוף גרמה לי לתסכול.
אבל הרופאים אמרו שהמצב שלי ממש גרוע. לא היה לי כוח להתווכח ובסוף שכבתי סתם במיטה בחוסר אונים.
ידעתי שאף אחד לא אמור להגיע היום.
גימין היה פה בשעות הביקור בצהריים והלך לפני שעתיים בערך. מאז שהוא הלך ניסיתי לישון אבל לא הצלחתי, הגרון שלי כאב והמחשבות לא עצרו אפילו לשניה.
רופא נכנס לפתע אל החדר, צרור דפים בידיו.
"איך אתה מרגיש הערב, גונגקוק?" הוא שאל כשהתקרב אל מיטתי.
"בסדר" מלמלתי.
"עוד מעט תבוא אחות להחליף לך את העירוי. בינתיים אני אשאל אותך כמה שאלות, בסדר?"
הנהנתי.
"כמו שאתה יודע ומבין, המצב הרפואי שלך לא פשוט. אתה בתת משקל קיצוני ומסכן חיים ואחרי השיחה עם הפסיכיאטר של בית החולים הבנו שהדבר הכי טוב בשבילך הוא להתאשפז חזרה במחלקה שהיית בה".
בלעתי את רוקי ואז נשכתי את שפתיי בכאב, הגרון שלי כל כך כאב.
"כמובן שזאת החלטה שלך. אני יודע שזה מרגיש כמו סוף העולם עכשיו, אבל אם תסכים להתאשפז זה יעשה לך רק טוב".
לא הגבתי שוב, חיכיתי שהוא ימשיך.
"המסמכים עם הפסיכיאטר מסודרים. ככה שברגע שתחליט שאתה מסכים לאישפוז , זה יקרה יום למחרת. בינתיים, יש לך מישהו שיוכל ללוות אותך בתהליך הזה? אתה תצטרך מישהו שיתמוך בך רגשית ונפשית כי זה לא הולך להיות תהליך קל בכלל. חשוב לוודא שיש לך תמיכה להישען עליה".
"יש לי את החברים שלי" אמרתי בשקט.
"בת זוג? הורים?" הוא שאל.
נדתי בראשי לשלילה.
"תרצה זמן לחשוב על זה?" הוא שאל. הנהנתי שוב.
"בסדר. אני אתן לך לנוח קצת ואבוא לבדוק אותך מחר בבוקר".
YOU ARE READING
Soulmates 2✨
Randomקים טאהיונג וגון גונגקוק כבר שלוש שנים יחד. הם גרים בדירה במרכז העיר , עסוקים בעבודה ולימודים ומנסים תוך כדי לפנות זמן לזוגיות שלהם. זה לא כל כך פשוט, אבל הם מנסים בכל הכוח. עם בעיות מבחוץ שמנסות לשבור אותם ועוד דרמה מבתוך.... האם הם יחזיקו מעמד? קר...
