Soulmates 2✨

פרק 7

נקודת מבט גונגקוק:
הרמתי את הטלפון בהיסוס.
הבטתי בצג והידיים שלי רעדו.
״פשוט תירגע״ אמר גימין והתקרב אליי ״אל תענה לו״.
הנחתי את הטלפון חזרה על השולחן והבטתי בגימין במבט שואל.
הוא התקרב אליי עוד.
״אתה יודע״ הוא אמר בשקט ״למה נישארתי רווק עד היום?״
נדתי בראשי לשלילה.
הוא המשיך לפסוע לכיווני והרגשתי משותק.
״יש בחור אחד שתפס את הלב שלי ממש חזק״.
הבטתי בו באימה, בבקשה אל תגיד את זה.
״מי?״ שאלתי ברעד, משפיל את עיניי אל רגליי היחפות ומסרב להביט בעיניו.
״אתה יודע מי״ הוא הרים את סנטרי באצבעו, פניו קרובות כל כך.
העיניים שלי התגלגלו, הרגשתי את תאי המוח שלי עובדים חזק אבל לא הצלחתי לזוז מהלחץ.
״אני חושב עליו הרבה זמן״ יכולתי להריח את האלכוהול מפיו, מתי הוא הספיק לשתות בכלל?
״אתה יודע״ אצבעו עזבה את סנטרי ועברה אל הצוואר שלי.
״כואב לי לראות אותו עם בן אדם אחר״.
לקחתי צעד אחורה והבטתי בו בחמלה.
״גימין, למה הסתרת את זה ממני עד עכשיו?״
הוא לא ענה, אבל התרחק ממני גם.
״אני אוהב אותו כל כך הרבה זמן״ הקול שלו רעד ואני הרגשתי אשמה אפילו שלא ידעתי על מה.
״בגלל זה נישקתי אותך אתמול״.
פערתי את עיניי.
״נישקת אותי?״
הוא נאנח ״לא בכוונה ממש קוק, הייתי שיכור״.
״כשישנתי?״ הרגשתי כל כך רע עם עצמי.
הוא קמץ את שפתיו ואז שחרר אותן באנחת תסכול.
״אתה עשית לי את ההיקי?״
״הייתי שיכור״ הוא אמר במבט מתנצל.
״אבל פשוט הייתי חייב לבדוק״.
״איך זה יהיה לנשק אותי?״ כעס בער בקצות אצבעותיי.
״יש לכם אותו ריח״ הוא מלמל.
״מה?״ הייתי מבולבל.
הוא הרים אליי עיניים דומעות ״אתה חושב שהוא איי פעם הוא יאהב אותי בחזרה?״
הוא ממש שיכור אה?
״גימין, אני לא מבין על מי אתה מדבר״ הודיתי ביאוש.
הוא הוציא יפחה קולנית.
״יונגי בחיים לא יאהב אותי כמו שאני אותו״.

*************

נקודת מבט טאהיונג:

גררתי את המזוודה שלי בקושי, היא נקרעה לי רגע לפני העלייה למטוס ועכשיו נהייתה כבדה פי שניים.
שדה התעופה בקוריאה עמוס כמו תמיד ואני מפלס את דרכי בין האנשים.
לא טסתי עם שום מלווה, אז זה קצת קשה להסתדר עכשיו.
מיד אחרי שיצאתי חיפשתי מונית ונתתי לה את כתובת הבית שלי ושל גונגקוק.
חייגתי אליו בדרך אבל הוא לא ענה לי.
נאנחתי בתסכול.
אין שום סיכוי שאני אאבד אותו, שום סיכוי שבעולם.

חצי שעה לאחר מכן עמדתי בתחתית הבניין.
נשמתי עמוק לפני שעליתי למעלה.
מתוך הדירה היה שקט מוחלט, השעה 12 בצהריים אז כנראה שגונגקוק בלימודים.
פתחתי את הדלת במפתח שהחזקתי בכיס המעיל ונכנסתי בשקט.
הלב שלי קפץ כשראיתי אותו יושב על הספה, בוהה בטלווזיה שמולו , שלידו ספק יושב ספק שוכב גימין, כשהוא ישן.
הוא הרים את עיניו אליי.
היה בהם הפתעה ובעיקר בלבול.
״היי״ אמרתי והתקרבתי אליו.
הוא קם בתנופה , מביט בי בעינים גדולות.
״מה אתה עושה פה?״
לקחתי עוד צעד לעברו ״נחתי לפני שעה״.
הוא לא ענה, רק נשך את שפתיו.