Soulmates 2✨

פרק 33

נקודת מבט גונגקוק:
אני פה כבר חודש.
אני אשקר אם אני אגיד שהכל גרוע פה. את האמת שרוב המטופלים מאוד נחמדים וגם רוב המטפלים.
החוקים קשוחים, אין ספק, והרבה פעמים אני פשוט חושב לוותר אבל אז אני נזכר בחיים שיש לי בחוץ ומחליט לא.
אתמול היה לנו זמן טלפונים. הבטתי בצג כעשר דקות ורק התלבטתי למי להתקשר קודם.
השעה הייתה שבע בערב ולא רציתי להפריע לאף אחד, אבל ממש רציתי לדבר עם מישהו.
החלתטתי להתקשר לגימין קודם.
הוא ענה ב״הלו?״ שואל.
״היי״ התרגשתי לשמוע את קולו ״זה גונגקוק״.
״גונגקוק?״ קולו עלה ״נתנו לכם לדבר סוף סוף?״
״כן״ צחקקתי.
״מה איתך? איך שם? אתה סובל? יש לך חברים? ״
״לא תמיד נחמד״ הודתי ״יש ימים ממש גרועים אבל זה משתפר. הכרתי כאן כמה אנשים נחמדים מאוד״.
״או יופי יופי אני שמח״ הוא אמר ״אתה האמת שגין ונאמגון כאן , אתה רוצה שאשים אותך על רמקול?״
״כן, בבקשה״.
מקהלה של ״היי, גונגקוק״ נשמעה וגרמה לי לחייך.
״איך אתה שם קוקי?״ שמעתי את קולו הדואג של ג'ין ״אתה בסדר?״
״כן אני מניח״ אמרתי והתיישבתי על הכיסא בישיבה מוזרה ״לא תמיד נחמד״.
״הם דוחפים לך אוכל בכוח?״
״לא לא״ מיהרתי לומר ״זה לא זה, פשוט זה קצת קשוח, עם כל החוקים וזה״.
״מה אתה עושה שם כל היום?״ שאל ג'ין ״יש לכם סדר יום?״
״די מפורט, כן. עם חמש ארוחות וכמה פגישות עם מטפלים. בשאר הזמן אני קורא או נח״.
״חמש ארוחות?״ קולו של גימין נשמע ״איך אתה מסתדר עם זה?״
״עוצם עיניים ומדמיין שאני אוכל אוכל בכאילו״.
גימין צחקק.
״אני עובד על זה. המטפל שלי נותן מלא עצות שדי עוזרות האמת. איך להסתכל על האוכל ואיך להתמודד כשאני מרגיש לחץ״.
״אני שמח לשמוע״ הוא אמר.
חייכתי לעצמי בשקט.
״ייתנו לכם יותר לדבר?״ שאל נאמגון ״או רק פעם בכמה זמן״?
״אני חושב שכל יום, כבר התרגלתי למקום אז זה יהיה בסדר״.
״אני ממש מקווה שתצא בזמן ליום הולדת שלי״ אמר גימין ״אני רוצה לטוס ללונדון״.
״ללונדון?״ תהיתי ״מה יש לך לחפש שם?״
״זאת עיר מהממת! אנחנו חייבים לטוס״.
״גם לי ולגין לא תזיק חופשה״ אמר נאמגון ״נוכל לטוס כולם אפילו, זה יהיה נחמד״.
ברבע שעה הבא דיברנו בהתלהבות על הרעיון של הטיול המשותף ללונדון ועל העוגות שמרים הכושלת שגימין ניסה להכין.
״אני חייב לסגור״ אמרתי ״אני רוצה להספיק לדבר עם טאהיונג לפני״.
״עם טאהיונג?״ ג'ין היה מופתע ״מה פספסתי?״
״אמממ אנחנו אמממ.... אני לא יודע ״ הודיתי ״אני פשוט רוצה לדבר איתו.״
״אז אין לזה שום קשר לזה שהתנשקתם לפני שהלכת לבית החולים?״ גימין גיחך.
״התנשקתם???!!!״ קולו של ג'ין עלה באוקטבה שלמה ״מה????״
צחקתי.
״טאהיונג נישק אותו לפני שגוגנקוק עזב, נשיקה מהסרטים״.
הסמקתי מבעד לטלפון ״זה לא היה ביג דיל״.
״לא ביג דיל בכלל״ מלמל גימין.
״בכל מקרה ביי!״ מיהרתי לנתק לפני שהם יתחילו לדבר שטויות.
הססתי מלא לפני שחיפשתי את שמו של טאהיונג באנשי הקשר והיססתי עוד יותר לפני שהקשתי את המספר וחייגתי.
״הלו״? הוא אמר. קולו היה טרוד מעט. יכולתי לשמוע קולות רקע די רועשים מאחוריו.
התחלתי להתחרט על זה שהתקשרתי.
״הייי״ גימגמתי ״זה... זה.. גונגקוק״.
״גונגקוק! היי״ קולו השתנה בהפתעה ״מה שלומך״?
״אני בסדר״ אמרתי בקול שקט ״מה איתך?״
הוא צחק ״אני בסדר גמור. אני ממש שמח שהתקשרת, איזה כיף לשמוע את הקול שלך״.
הסמקתי.
״איך שם? אתה במצב טוב יותר?״ הוא שאל. הרעשים נעלמו והסקתי מזה שהוא נכנס לחדר שקט יותר.
״אני מניח. לא פשוט אבל בדרך להחלמה״.
״יופי זה טוב. אבל שאלתי מבחינה נפשית״.
״למה אתה מתכוון״?
״אתה מרגיש בסדר? אני יודע שבטוח יש שם ימים קשים ואני מקווה שיש לך מישהו לדבר איתו שם״.
״יש כאן מלא מטפלים״ אמרתי. זה גרם לי להתרגש שהוא דואג לי כך , זה מוזר שאני מתרגש?
״כן יש ימים קשים אבל אני מדבר איתם הרבה והם עוזרים לי״.
״זה טוב״.
״כן״ מלמלתי.
שמעתי דיבורים מהצד השני וגם את קולו של טאהיונג אומר כמה מילים בלתי מובנות.
״אמא שלי מוסרת לך שלום״ הוא אמר לפתע.
חייכתי ״אתה אצלה?״
״כן. רגע... אמא לא אני לא יכול... אמא נו באמת!! טוב.. בסדר בסדר!! -״ שמעתי אותו אומר וצחקתי.
״גונגקוקי״ קולה החם של אמו של טאהיונג מלא את המסך לפתע.
״היי״ אמרתי במבוכה.
״מה שלומך, דרלינג? איך אתה מרגיש?״
״אני בסדר. מה שלומך?״
״אוח, אתה מנומס כל כך! טאהיונג תלמד ממנו!״ היא אמרה.
חייכתי לעצמי. התגעגעתי אליה.
״אתה חסר לנו״ היא הוסיפה ״כשתשתחרר תבוא לבקר נכון? נוכל לשבת לארוחת ערב אני אספר לך על כל ה-״
קולה נקטע לפתע ושמעתי את קולו של טאהיונג מדבר איתה.
״מצטער על זה״ הוא אמר אחרי דקה ״אמא שלי ממש אוהבת אותך אבל היא מדברת שטויות לפעמים״.
״לא אכפת לי לשבת לארוחת ערב עם אמא שלך״ גיחכתי.
״ואיתי לא? ״ הוא התלוצץ.
״גם איתך״ חייכתי חיוך קטן ״חוץ מזה, התגעגעתי לאמא שלך״.
הוא צחק ״בסדר. סגור. אבל אם לא תרצה אתה לא חייב, היא תבין״.
״בסדר״.
״שמעת שגימין מתכנן טיול ללונדון?״ הוא שאל ״בערך עוד שלושה חודשים״.
הנהנתי ואז מיהרתי לומר ״כן״ כשהבנתי שהוא לא יכול לראות אותי ״דיברתי איתו , עם ג'ין ועם נאמגון מקודם, הוא סיפר לי״.
״אתה חושב שתרצה לנסוע?״ הוא שאל.
״אני לא יודע ״הודיתי ״זה נשמע נחמד אבל אני לא יכול לדעת עכשיו איך אני ארגיש עוד שלושה חודשים״.
״נכון, טוב יש לך מלא זמן לחשוב על זה״ הוא צחק.