Soulmates 2✨

פרק 4

נקודת מבט טאהיונג:
אני מרגיש רע.
קשה לי עם המחשבה שגונגקוק בכה בגללי אבל אני צודק, לא?
זה באמת לא הגיוני שנוכל לשמור על המערכת יחסים שלנו כשחצי שנה לא נהיה זה לצד זה.
אני אומר את זה לטובתו.
אני יודע שיש זוגות שעושים את זה אבל כמה באמת זה מחזיק מעמד?
אני אוהב אותו.
ברור.
אבל זה יהיה קשה וחוץ מזה נראה לי שזה יהיה מעיק.
הייתי בדרכי אל חדרו של הבוס שלי.
היום נסגור דברים אחרונים לטיסה וכבר מחר בערב אני אעזוב את קוראיה.
רציתי לדבר עם גונגקוק לפני, להסביר לו שאני אוהב אותו ושאני לא רוצה שניפרד בצורה מכוערת כזאת.
למה הוא לא מבין שזה לא אפשרי לשמור על מערכת יחסים רחוקה?
אני אהיה שקוע עד למעלה מהראש בעבודה ובקושי יהיה לי זמן לדבר איתו ואז סתם נריב.
אולי אני אדבר עם יונגי על זה.
נכנסתי אל החדר לאחר שדפקתי קלות וקדתי.
״או טאהיונג״ הוא הצביע על הכיסא שמולו ״תשב, יש לנו הרבה דברים לדבר עליהם״.
הוא הסביר לי על זמני הטיסה, על העבודה ועל מה בדיוק אצטרך לעשות.
לפני שהוא סיים הוא הושיט לי מפתח.
״עכשיו כולו שלך״ הוא אמר בחיוך.
הלב שלי קיפץ באושר.
סוף סוף העבודה הקשה שלי הסתיימה ואני אהיה הבעלים של החברה ואוכל לפתח את הרעיונות שלי.

בשעות הערב הלכתי שוב אל ביתו של גימין.
גונגקוק לא ענה לי עדיין בכלל לשיחות ולא הגיב להודעות שלי.
נקשתי על הדלת.
גימין פתח אותה וכשהבחין בי הוא התכוון לסגור אותה בטריקה.
״חכה״ עצרתי אותו ״תן לי להיכנס״.
הוא נחר בבוז ״אין סיכוי. תתחפף. אתה לא מבין שגונגקוק לא רוצה לדבר איתך?״
״גימין, זה דחוף״.
״יודע מה״ הוא אמר ״אני אשאל אותו ואם הוא ירצה לדבר איתך הוא יבוא לדלת״.
״אבל הוא יבוא מהר נכון?״
״או״ עיניו של גימין הצטמצמו ״זה יכול לקחת כל הלילה״.

נשענתי ביאוש על מעקה הכניסה.
קוק, בבקשה תבוא לדבר איתי, אני לא רוצה להיפרד ממך ככה.
הדלת נפתחה לאחר כחמש דקות.
גונגקוק עמד בפתח.
סקרתי אותו במבטי , לא ראיתי אותו יום שלם.
הוא נראה חיוור, כאילו לא אכל כלום כל היום ותחת עיניו היו סימני בכי.
הלב שלי רטט , רציתי לחבק אותו אבל הוא לקח צעד אחורה כשהתקרבתי.
״רוצה ללכת לעשות סיבוב?״ הצעתי ״או שנישב בבית קפה?״
הוא משך בכתפיו ״פשוט תגיד את מה שבאת לומר״.
עיניו היו נוקשות, כאילו חשב על מה תהיה השיחה הזאת כל היום ויש לו מחשבות מסודרות על בדיוק מה הוא יאמר.
נאנחתי.
״נו״ הוא אמר.
״אתה הבנת אותי לא נכון הבוקר״ פתחתי.
״באמת?״ הוא שאל במרמור ״אז לא אמרת שעדיף אם ניפרד?״
״אני אוהב אותך״ הרגשתי שהכעס עולה לי ״אתה לא מבין שזה לא פשוט בשבילי לעזוב אותך ככה?״
״זה  נראה שפשוט לך מאוד״ עיניו ירקו אש.
״זה לא נכון״.
״אתה כבר במשך תקופה ארוכה קר אליי מאוד״ הקול שלו נשבר ״אתה יודע כמה פעמים כבר פקפקתי בזה שאתה באמת אוהב אותי? אה? איזה בן זוג טס כל חמש דקות ומשאיר את החבר שלו להיות לבד שבועיים ואפילו לא יוצר קשר במהלכם?״
״אתה יודע שאני עסוק מאוד בעבודה״.
״כן״ הוא מלמל.
״אתה רוצה שאגיד שאתה יותר חשוב לי מהעבודה שלי? אתה יודע שאתה הבן אדם הכי חשוב לי בעולם״.
״אני לא צריך שתרים לי את הביטחון העצמי״ עיניו דמעו אבל בו זמנית נראו כעוסות כל כך ״אני בסך הכל רוצה שתהיה כמו פעם״.
״אנשים משתנים״ אמרתי ״אתה מכולם צריך לדעת את זה״.