Soulmates 2✨

פרק 10

נקודת מבט גונגקוק:
זה היה ערב שקט.
טאהיונג ישב על השטיח בסלון והעתיק משהו מהדף שבידו אל המחשב הנייד ואני הייתי במטבח , מנסה מתכון חדש לעוף בתנור.
אוקי, דבש.
מאיפה אני משיג? אין לנו בבית.
התייאשתי מהמתכון כשראיתי שצריך גם רוזמרין ולא היה.
יצאתי אל הסלון והתיישבתי על הספה, פותח את הטלפון וגולל באינסטגרם בשעמום.
פוסט צבעוני קפץ לי לפתע מול העיניים.

'קים טאהיונג לא מסתיר!׳
הייתה שם תמונה שלנו, מלפני כמה ימים, הולכים יד ביד כשטאהיונג מנשק את לחיי ואני מחויך.
בכנות, לא ידעתי מה להרגיש לגבי התמונה הזאת.
הרי אין לי בעיה עם זה שאני גיי וזה נראה שגם לטאה יונג אין.
אבל הוא באמת לא מפחד על הקריירה שלו?

הבטתי במבטו המרוכז בצג המחשב ונאנחתי לעצמי.
״אני הולך לקנות כמה דברים״ אמרתי וקפצתי מהספה.

הסופר לא כזה רחוק אז חשבתי שזה יהיה נחמד אם אלך קצת ברגל, תחבתי את האוזניות לאוזניים והתחלתי ללכת.
הרחובות היו די שקטים, השעה הייתה שמונה בערב וכנראה זה זמן שינה אצל רוב המשפחות.

נכנסתי אל תוך הסופר שהיה יחסית ריק גם.
אספתי כמה סוגי ירקות מהעמדה והלכתי לחפש את הדבש.
הופתעתי שהתור לקופות היה גדול ונעמדתי מאחורי בחור צעיר.
הטלפון שלי צינתק, הוצאתי אותו מכיס המכנס ועניתי לגימין ששלח לי לינק לסרטון טיקטוק.
״אני אראה אחר כך״ כתבתי בחיפזון ״אני בסופר״.
״אבל זה ממש מצחיק״ התקבלה הודעה אחרי שניה ספורה ממנו ״טוב תראה אחר כך קרציה״.
גיחכתי לעצמי והתקדמתי עוד קצת בתור.
הבחור שלפניי הסתובב והביט בי ואז מיהר להחזיר את עיניו לקופה.
אחרי כמה פעמים כאלה הוא פשוט נעץ בי מבט חודר ודי מפחיד.
נרתעתי אבל לא באמת יכולתי ללכת משם, התור כבר התקדם.

אחרי ששילמתי יצאתי החוצה.
הוא עמד שם בחוץ ליד שני בחורים נוספים.

״איך זה מרגיש להיות הומו?״ הוא שאל בלעג והתקרב אליי.
״מה אתה רוצה?״ פסעתי אחורה בבלבול.
הוא התקרב אליי עד שיכולתי לנשום את הבל פיו.
״אתה חתיכת סוטה מסריח ואתה לא צריך להיות חלק מהעולם הזה״.
לחצתי ביד רועדת על מקש החירום בטלפון ופסעתי אחורה עוד.
הם התקרבו אליי שלושתם והתחלתי לרוץ , מדליק את הטלפון ומנסה לחייג אל טאהיונג.
הטלפון נשלף מידי ואני עפתי לרצפה.
״תראו תראו״ הבחור גיחך ״אומרים שגייז לא משקיעים בעצמם ואתה כל כך שמן ולא אתלטי שלא יכולת אפילו לרוץ״.
הרגשתי כאב חד כשהוא בעט בבטני.
ניסיתי לזחול משם אבל הם ריתקו אותי לרצפה, בועטים בי בלי רחמים.
כאב לי כל הגוף אבל עוד יותר שרף לי הלב.
הם עזבו אותי בשלב כלשהוא ואני זחלתי במאמץ אל הטלפון ופתחתי את המצלמה.
הפנים שלי נראו בסדר.
כל החבלות היו רק על בטני.
התרוממתי וניערתי את האבק מבגדיי.
הדרך הביתה נראתה ארוכה מאוד אבל לאחר הליכה של כעשר דקות מצאתי את עצמי בתחתית הבניין.
עליתי במעלית.
היססתי לפני שפתחתי את דלת הבית.
התלבטתי אם לספר לטאהיןנג והחלטתי שלא.
הוא הסתובב במטבח כשהטלפון צמוד לאוזנו והוא מתווכח בקול מתון עם זה שמהצד השני.
הנחתי את שקית המצרכים על השולחן ומיהרתי אל חדר האמבטיה.
נעלתי ליתר ביטחון את הדלת אחרי והרמתי את חולצתי.
שפשופים של דם וסימנים אדומים היו על כל האורך, עד כמעט לבית החזה.
ניקיתי את הדם עם מגבון וקיללתי בשקט כשהוא נכנס בטעות עמוק מידי אל אחד הפצעים.
החלפתי את החולצה שלי לבגד קליל יותר ויצאתי חזרה אל הסלון.