Soulmates 2✨

פרק 8

נקודת מבט גונגקוק:
טאהיונג נרדם.
זה דיי מובן אחרי הטיסה הארוכה שהייתה לו.
אני בינתיים ישבתי ולמדתי ליד שולחן המטבח.
מה שגימין אמר לא יצא לי מהראש, אני לא מאמין שהוא מאוהב ביונגי! איך הוא לא אמר לי את זה עד עכשיו?
בהתחלה פחדתי שהוא התכוון לכך שהוא מאוהב בי, כי כבר אין לי רגשות אליו כלל ואני אוהב אותו כחבר טוב וחוץ מזה, יש לי בן זוג.

העברתי יד על צווארי.
הרגשתי צורך לספר לטאהיןנג על מה קרה אתמול בלילה.
הוא בן הזוג שלי והוא צריך לדעת מזה לא?
נשענתי אחורה על הכיסא ושתיתי את השלוקים האחרונים מכוס הקפה שלי.
אני כל כך עייף אבל יש לי יותר מדיי חומר לעבור עליו לפני המבחן.
הטלפון שלי צנתק ומשכתי אותו אליי.
זה היה ג'ין.
״היי גונגקוק״ הוא כתב ״יש סיכוי שאתה פנוי עכשיו? מלצר הבריז לי ממשמרת ואני קורס😭😭😭״.
חייכתי קלות והשבתי לו שכן.
כן יש לי עומס בלימודים, אבל נראלי שהפסקה של כמה שעות תעשה לי טוב ותרענן אותי.
כתבתי לטאהיונג שיצאתי ונסעתי למסעדה של ג'ין, שהייתה במרחק של כרבע שעה נסיעה מהבית שלנו.
שאפתי לתוכי את הריח המוכר והאהוב של עליי התה שבכניסה והחלפתי את בגדיי למדיי עבודה.
״תודה שבאת״ ג'ין חייך אליי בהכרת תודה עמוקה ״אתה לא מבין איזה עומס מטורף יש פה״
״אני מבין״ חייכתי ״המסעדה שלך דיי מצליחה״.
הוא טפח על כתפי וקרץ לי.
התחלתי להוציא מנות מהמטבח, לפנות שולחנות ולקחת הזמנות מלקוחות, לא שוכח לחייך באדיבות.
לאחר כשלוש שעות העומס נרגע ויכולתי לשבת ולקחת הפסקה.
בדקתי את הטלפון והייתה שם הודעה מטאהיונג, מלפני שלוש דקות.
״תהנה❤️״
״מתי תגיע?״

״אני חושב שעוד שעתיים״ כתבתי ״העומס נרגע פה״.
הוא שלח לי סימן של לייק.

בערך בשמונה בערב יצאתי לכיוון הבית.
טאהיונג ישב במטבח מול המחשב, וערימות דפים מסביבו.
״אתה מתחיל ללמןד ולא ידעתי?״ גיחכתי כשהתקרבתי אליו, מבחין בכמה כוסות של קפה, והוא שונא קפה!
הוא נאנח.
״זה כל כך קשה עם כל הניירת הזאת! למה יש מייל אם אני צריך להדפיס הכל?״
התיישבתי מולו ״בדרך כלל זה יותר נוח על דפים״.
״אתה צוחק?״ הוא קם מהכיסא והרתיח מים ״אני חד משמעית מעדיף לעבוד מול מחשב״.
״כמה כוסות קפה שתית?״ הצבעתי על השולחן המבולגן.
״בשלישית הפסקתי לספור. איך אתה שותה את זה? זה כל כך מגעיל״.
״אבל נותן כוח״ אמרתי.
״זה נכון״ הוא הנהן.
צפיתי בו מוזג את הקפה אל כוס ומערבב בשלוש כפיות סוכר.
״מה אתה עושה?״ הזדעזעתי.
הוא צחק ״זה מגעיל. אני חייב לשים מלא סוכר״.
״אתה מזעזע״ אמרתי והוא צחק שוב.

הוא התיישב מולי ״אז איך היה אצל ג'ין?״ הוא שאל, לוקח לגימה מכוס הקפה ומעווה את פניו בגועל.
גיחכתי ״היה ממש נחמד, עבר מהר. למה אתה ממשיך לשתות את את זה בכלל?״
הוא משך בכתפיו.
״אתה הולך גם מחר לעבוד שם, לא?״ הוא שאל.
הנהנתי.
״אני חושב שגין צריך לפתוח סניף נוסף של המסעדה שלו״ אמרתי ״היה היום מלא אנשים! וחלק פשוט הלכו כי לא היה מקום לשבת״.
״ברצינות? אבל היום אין משהו מיוחד״ טאהיונג שפך לכוס הקפה שלו שתי כפיות נוספות של סוכר.
״מה אתה עושה???״ נדהמתי.
״חכה חכה״ קמתי ממקומי וניגשתי אל השיש, ״אני אכין לך קפה נורמלי״.
הוא שלח לי נשיקה באוויר.
״אולי נאמגון ינהל את הסניף השני״ הציע טאהיונג בהירהור.
״בדיוק. אני ממש חושב שזה יכול להצליח לו״.
טאהיונג צפה בי מכין את הקפה.
״אבל אתה שם רק שתי כפיות״ הוא התלונן.
״תפסיק להיות ילד!! חוץ מזה אני שם מכמויות נורמליות״.
הוא צחק.
״אתה מוסיף חלב?״ הוא תהה כשראה שהוצאתי את הבקבוק מהמקרר.
״כן. אני מכין נס קפה לא קפה שחור״.
״מה ההבדל בכלל?״ הוא גלגל את עיניו.
נעצתי בו מבט זועף ״יש מלא הבדל!״.
לאחר כשתי דקות הגשתי לו את הנס קפה.
״תטעם״״ אמרתי.
הוא לקח לגימה בהיסוס.
״זה מפתיע״ הוא אמר ״זה ממש טעים. קצת מר אבל טעים״.
חייכתי.

״אז מה אתה מתכוון לעשות?״ שאלתי את טאהיונג שכבר נכנסנו למיטה והתכוונו ללכת לישון.
״לגבי העבודה שלי?״ הוא שאל.
הנהנתי.
הוא קימט את מצחו במחשבה ״חשבתי על לקנות את החברה שעבדתי דרכה עד עכשיו ואז להיות בוס לעצמי, אני אוכל להמשיך לעבוד מפה״.
״אתה לא צריך מלא כסף בשביל זה?״ תהיתי.
הוא חייך ״יש לי את הסכום ההתחלתי כדי להשקיע, אני מאמין שבהמשך כשנתבסס יותר כלכלית אוכל להפוך רשמית למנהל. זה יקח קצת זמן אבל אני חושב שזה שווה את הזמן ואת הכסף״.
״אני מאמין שתצליח״ אמרתי בכנות.
הוא העביר ליטוף על כתפי.
״אז כשאסיים את הלימודים בעוד כחודשיים אז אני אוכל להמשיך לעבוד כרגיל?״ נזכרתי לפתע בנושא שרציתי לשאול ״החוזה עבודה שלי ממשיך כרגיל, נכון?״
הוא הנהן ״אסור לי חוקית להיות הבוס שלך ״ הוא אמר ״בגלל יחסי עובד מעביד״.
״זה תקף גם במקומות עבודה כאלה?״ התפלאתי.
״אני מאמין שכן״ הוא נשען אחורה על הכרית והביט בי ברצינות.
״בכל מקרה, אני לא אהיה הבוס הישיר שלך, יש לך מנהל עבודה. אני הבעלים של הרשת ואתה עובד במשרד שהוא חלק ממנה אבל יש לך בוס אחר״.
״כן״ הנהנתי.
״אז לא תהיה בעיה״ הוא משך אותי אליו
״עכשיו בוא נלך לישון״ הוא מלמל.
״ישנת כל הצהריים״ גיחכתי והוא הדף אותי קלות בחיוך.

************

היה כיף לקום בבוקר חבוק בזרועותיו של טאהיונג.
טוב, ההרגשה הייתה מדהימה אבל שנינו צריכים לצאת בעוד חצי שעה בדיוק מהבית אז אין לנו זמן לבזבז.
הערתי אותו ורצתי להתארגן.
אכלנו ארוחת בוקר קלילה וטאהיונג הקפיץ אותי לאוניברסיטה, נושק לשפתיי וממהר אל המשרד שלו.

גימין חיכה לי בכניסה במבט ממורמר.
״אתה בסדר?״ שאלתי ״אתה נראה די מתוסכל מהחיים״.
״כי אני מתוסכל מהחיים״ הוא הצהיר.
השפלתי מבט אל נעליי וניסיתי לבלוע חיוך, החבר הכי טוב שלי זקוק לנחמה כרגע אבל זה היה מצחיק לדעת שהוא מאוהב בחבר הכי טוב של טאהיונג.
״אני יכול לשאול משהו?״ שאלתי כשצעדנו במסדרון לעבר חדרי הלימוד.
״נו״ הוא אמר.
״כמה זמן אתה מאוהב ביונגי?״
״לא יודע״ הוא גיחך במרמור ״שנה?״
״זה מלא זמן״ אמרתי וכרכתי את ידי סביב כתפיו ״למה אתה לא אומר לו?״
״נראה לך?״ גימין התנער ממני ״הוא חבר טוב והוא סטרייט! אם אני אגיד לו משהו זה סתם יגרום למבוכה ביננו ואנחנו נתרחק.
״אבל אולי יצא מזה משהו״ ניסיתי לעודד אותו.
״לא נראה לי״ הוא נאנח.

״פשוט תשאיר את זה ככה?״
הוא הנהן.

נפרדתי ממנו ליד כיתת הלימוד שלי ונכנסתי פנימה.
המרצה היה אמור להגיע רק עוד חמש דקות אז התיישבתי בשולחן בקצה הכיתה, הוצאתי את מחברת הלימוד ובדקתי את הטלפון שלי.

׳גונגקוק!!!!!!׳היה כתוב שם, הודעה מגין.
׳אתה בא אחרי צהריים , נכון? מישהו עשה הזמנה ענקית!׳

״כן, בטח׳ הקלדתי.
׳אין עליך בעולם! אתה מציל אותי!!!!!!!!׳
׳שקלת כבר לפתוח מסעדה שניה?׳
׳אתה באמת חושב שזה יצליח?׳
׳ברור שכן׳ השבתי בביטחון ׳יש לך מלא לקוחות׳.
השעון הראה שהמרצה צריך להיכנס אז מיהרתי לכבות את הטלפון,
נראה שבסך הכל יהיה לי יום טוב היום.

שבת שלום אנשושים🥹😍.
וסליחה על העיכובים בפרקים אני כל כך עמוסה בבגרויות אחרונות😭😭😭.

בבקשה תגיבו ותצביעו❤️