Soulmates 2✨

פרק 28

חיבוק ענקי לכולם🫂
מוזמנים תמיד לכתוב לי ושוב, אני מעלה כי זה משחרר אותי לכתוב🙏❤️.

דרך אגב, יצא לי לכתוב כמה פרקים של סיפור חדש.
זה לא על טאהקוק אבל זה כן על גייז.
חושבים שכדאי לי להעלות? או שנחכה שהמצב ירגע יותר?
זה ישמח ויקל קצת על ההרגשה הרעה של הימים האלה?
תכתבו לי מה דעתכם.

שלושה שבועות מאוחר יותר:

נקודת מבט טאהיונג:
יונגי הזמין אותי לצאת איתו הערב למשקה על הנהר, לא יכולתי לסרב, למרות שהייתי עסוק מאוד.
נפגשנו בשמונה וחצי, הוא ישב על המזח עם בקבוק בירה חצי ריק ביד. הוא חייך כשהתקרבתי והושיט לי בקבוק מלא.
״אתה כבר שיכור?״ גיחכתי.
״מה פתאום. חיכיתי לך״.
לקחתי את הבקבוק מידיו בתודה והתיישבתי מולו ״מה קורה?״
״חרא״ הוא לקח שלוק גדול ונאנח ״החיים שלי לא הולכים כמו שרציתי שילכו״.
״למה אתה מתכוון?״ פתחתי את הבקבוק ונעצתי בו מבט מבולבל ״מה לא מסתדר לך?״
הוא נשף ״אולי אני צריך לספר לך משהו״.
״אוקיי״ לקחתי לגימה מבקבוק הבירה שלי וחזרתי להביט בי.
״לגימין ולי היה קטע״.
״אה?״
״יצאנו איזה תקופה״.
״ברצינות? למה רק עכשיו אני שומע על זה?״ הופתעתי, לא חשדתי בכלל שקורה משהו בינהם.
״זה לא ביג דיל״ הוא ציין ״פשוט, אני מרגיש משהו, אתה מבין? הוא סיפר לי באיזה ערב אחד, לפני חצי שנה בערך, כשהוא היה שיכור. הוא סיפר לי שהיה לו קראש עליי במשך תקופה ארוכה ושהוא רצה שאדע מזה״.
בהיתי בו בשוק.
״כן״ הוא משך בכתפיו וסיים את שאריות הבקבוק שלו ״התנשקנו כמה פעמים, יצאנו ביחד לכל מיני מקומות, אבל... אני לא יודע אם אני מרגיש בצורה הזאת, אתה מבין? אני בטח מרגיש משהו אני פשוט לא יודע מה זה״.
״אוקיי״ הייתי עדיין המום אבל ניסיתי להיראות תומך ״מתי הפעם האחרונה שיצאתם?״
״לפני שבועיים?״ הוא הסס ״אני לא בטוח. אבל לא ממש דיברנו מאז״.
״למה?״
״לא יודע״ הוא נאנח.
״אתה מחבב אותו?״
״אני חושב שכן״.
״חושב? אתה צריך להיות בטוח אם זה כן או לא״.
״אני לא יודע, טאהיונג״ הוא פתח בקבוק נוסף ״לא יודע מה לעשות״.
״אתה אומר לי שזה נמשך חצי שנה? איך לא שמתי לב לזה?״
הוא צחקק ״היית בחול״.
״כן , אה״ גם הבקבוק שלי התרוקן.
שתקנו מספר דקות.
״מה איתך?״ הוא שאל ״אתה יודע, עם כל המצב עם גונגקוק״.
עכשיו היה תורי להיות נבוך ״למה אתה מתכוון?״
״אתם לא נפגשים?״
משכתי בכתפיי ״אנחנו לא ממש מדברים. זה מרגיש לי מוזר, היינו פרודים במשך תקופה ארוכה״.
״אבל אתה עדיין אוהב אותו! אתה לא חושב לעשות משהו בנידון?״
״תראה״ לקחתי מהשקית בקבוק חדש וסובבתי אותו על החול, יוצר גומה קטנה ״זה לא ממש משנה. אני אוהב אותו לנצח, אני חושב. הוא בעצמו אמר לי שיש לו עדיין רגשות אליי אבל אני לא חושב שזה נכון ש...-
״יש לו רגשות אליך?״ יונגי קטע אותי ״אתה נורמלי? הוא אמר לך את זה ואתה פשוט התעלמת מזה?״
״זה מסובך. הוא מחלים ואני לא רוצה להפריע להחלמה שלו״.
״איך בדיוק אתה יכול להפריע לו? אולי להפך, תתמוך בו״.
״אני לא רוצה לפגוע בו״ הבהרתי ״אני לא יודע איך להתנהל איתו, מה לומר ומה יגרום לו לטריגרים. ראית את היידים שלו, יונגי, הוא היה כמה פעמים על סף מוות וכל העניין עם האכילה... אני לא מוכן להיות זה שיטגרר אותו ושהוא יחזור לפגוע בעצמו״.
״תתן בו קצת אמון״ יונגי חבט בכתפי.
״אני גם מפחד״ הודיתי.
״למה?״
״אם נהיה חברים, אני אוכל לתמוך בו תמיד ואם נהיה יחד ונריב אז ברגע שהמצב שלו יהפוך לרע אז אתה יודע.....״
״אולי תחשוב על כך שזה שהוא ירגיש אהוב וידע שיש מישהו איתו יעזור לו להחלים?״
נאנחתי.
״אני לא חושב שזה קשור רק אליו, טאהיונג. אתה גם צריך להיות בטוח במאה אחוז שאתה יכול להתמודד עם זה, נפשית. אחרי הפרידה שלכם אתה היית הרוס.״
לקחתי נשימה עמוקה ״אני לא דואג לזה״.
״אבל אתה צריך״ הוא התעקש.
נאנחתי שוב.
״פשוט תחשוב על זה״ הוא אמר ״אולי אפילו תציע לו להיפגש״.
״אני לא חושב שהוא ירצה, הוא אמר לי בעצמו ׳אני מפחד להיפגע׳. ״
יונגי קם מהחול וניער את בגדיו ״אתה יותר מידי חושב על זה״.
״גם אתה״ החזרתי לו.
״בקשר למה?״
״בקשר לגימין״.
הוא נשך את שפתיו ״אז מה לעשות?״
״אתה צריך לדבר איתו!״
״גם אתה״ הוא שיגר אליי מבט חד משמעי ״זה יהיה מגניב אם נצא לדאבל דייט מתי שהוא״.
צחקתי ״כן, אה״?

בשתיים דידיתי לכיוון המיטה שלי וצנחתי עליה בעייפות.
הלוואי שהחיים היו פשוטים, אבל הם לא. אז מה שנשאר לנו לעשות זה לשרוד אותם.
נזכרתי בערב אחד, זה היה בזמן שעדיין גונגקוק ואני למדנו בבית ספר.
ישבנו אז על הספה , צופים בתוכנית רנדומלית, ראשו של גונגקוק מונח על כתפי ואני מחבק את כתפיו.
״אתה יודע״ הוא אמר פתאום, מרים את ראשו ומביט בי בעיניים ״חשבתי על משהו״.
״אתה תמיד חושב״ צחקתי והעברתי יד בשיערו שהיה מבולגן מעט.
הוא חבט בכתפי ״נכון אנחנו עכשיו בבית ספר? אנחנו לומדים ומתכוננים לבגרויות ואז נסיים אותם, נלך לאוניברסיטה, נסיים ואז נתחיל לעבוד במשך איזה חמישים שנה ואז נפרוש לפנסיה ואז נמות״.
צחקתי ״כן, קוק, זה החיים.״
״אבל זה לא קצת צפוי?״ הוא תהה.
״למה אתה מתכוון?״
הוא כיווץ את אפו ״החיים. כולם הולכים באותן מסלול״.
״אני מניח״ השבתי לו ״אבל אנחנו צוברים מלא חוויות בדרך, אתה לא חושב?״
הוא משך בכתפיו ״מרגיש לי שאנחנו רק שורפים את הימים בעשייה עד המוות שלנו״.
״למה אתה חושב כל כך הרבה? פשוט תצפה בסרט, בייב, מבטיח שהוא מעניין״.
הוא צחק אז והניח את ראשו על כתפי חזרה.
עכשיו, כשאני שוכב במיטה שלי, בוהה בתקרה ועינייי עוקבות אחרי זבוב טורדני שמסתובב סביב מנורת הלילה , הבנתי למה הוא מתכוון.
אני יודע שאני רוצה אותו.
אני רוצה לבלות את החיים שלי איתו.
גונגקוק פקפק פעמים רבות בעבר ביחסים שלנו, בכך שאני רוצה אותו. הוא עבר הרבה, אני לא מאשים אותו.
אבל הוא אמר לי את זה. הוא עדיין מרגיש אליי דברים אז אולי כדאי באמת ששנינו נעשה משהו בקשר לזה?
לא ידעתי בדיוק מה לעשות. מה? לכתוב לו ״היי אתה רוצה להיפגש לקפה מתי שהוא?״
מה אם הוא לא ירצה? מה אם הוא יחליט שעדיף לו בלעדיי? עכשיו, כשהשאלה על היחסים ביננו תלויה באוויר אני מרגיש בטוח יותר, אולי זה נשמע מטומטם אבל כל עוד לא שמעתי בוודאות לא אז אני מרגיש שיש סיכוי.
ניערתי את ראשי, מחליט לנסות לישון קצת ולחשוב על זה בבוקר.