הגבר שלקח אותי

~13~

**נאיה**
הוא מתקדם אליי ואני נצמדת אחורה אל הדלת.
״כלום״ אני מנסה לצאת מזה בלי להיפגע.
״לא דיברנו על זה?״ הוא שם את היד שלו מעל הראש שלי ״את. לא. יוצאת. מפה. בלי. רשות. שלי.״ הוא מושך לאט כל מילה ומילה.
״תפסיק לדבר אליי ככה!״ המבט שלו חודר מדי,
״איך ככה?״ הוא מוריד את הראש שלו אליי. ״כמו שמגיע לך? כמו שמגיע למישהי שמתנהגת כמו ילדה? מישהי שלוקחת סמים?״ מה?
״מה? אני לא לקחתי שום סמ-״
״שקט!״ הוא מטיח את האגרוף שלו בקיר מאחוריי ממש מעל הראש שלי ״אני לא רוצה לשמוע ממך מילה, פאקינג מילה אחת. תנסי אותי, תגידי משהו״ הוא מסתכל עליי ומחכה שאני אדבר.
הוא מטורף.
״אם אתה חושב שאני אשב בשקט כמו כלב ואציית לך אתה פאקי-״ תוך שנייה הראש שלי מוטח בקיר שמאחוריי. הוא מתפוצץ מכאב.

״את תסתמי את הפאקינג פה שלך עד שאני אתן לך רשות לדבר״ הוא רואה שאני סותמת וממשיך ״מעכשיו נגמרו המשחקים אני אחנך אותך, את חושבת שאת תכניסי לעצמך סמים? את חושבת שאת פאקינג תהיי ערומה ליד גברים? את טועה, את כמו כלבה קטנה וטובה, אני לא רוצה לשמוע ממך מילה את תדברי כשאני ארשה לך, את תאכלי כשאני אגיד לך ואת תשכבי על המיטה עם פנים למטה ותחת למעלה ברגע שאגיד לך. את תצייתי לי כמו זונה קטנה וטובה, הזונה הקטנה והטובה שלי, את פאקינג הצעצוע שלי שלא תשכחי את זה לרגע, צעצוע שברגע אחד יכול להפוך לחסר משמעות בעיניי, אל תבחני את הסבלנות שלי." הוא בוחן אותי במבט זועם וממשיך מתעלם מהכאב שלי "את תעשי כל דבר שאני אבקש ממך ואת לא תגידי מילה. מילה אחת אני לא רוצה לשמוע ממך״ בזמן שהוא מדבר אני על הרצפה, מייבבת, הראש שלי כואב ואני בוכה על כל מה שאני עומדת לעבור איתו, הוא מפלצת אני לא מאמינה שחשבתי לרגע משהו טוב עליו הוא מפחיד אותי. אני לא מגיבה לנאום שהוא נשא בפניי עכשיו, אני מלאה בפחד ושנאה כלפיו.
״תרימי את עצמך מהרצפה ובואי לאכול״ הוא מחכה שאני אקום ופותח את הדלת עם המפתח שהיה בכיס שלו, אנחנו הולכים למטבח, כל הבית ניראה כל כך נקי אחרי אתמול ככה שאני חושבת שהייתה פה מנקה בבוקר למרות שאני לא באמת יודעת מה השעה עכשיו.
אני מתיישבת על האי שבמרכז המטבח והוא מכין לשנינו חביתות וקערת פירות, אני מרגישה גוועת ברעב אבל אחרי מה שקרה קודם אני לא רוצה ממנו כלום.
הוא מתחיל לאכול ומסתכל עליי תוך כדי.
״למה את לא אוכלת?״ הוא ממשיך לאכול עדיין
״אני לא רוצה״
״את לא רוצה מה?״
״לאכול אני לא רוצה לאכול, אני לא רוצה שום דבר ממך״ אני עצבנית עוד שנייה יוצאות לי שוב דמעות.
״הפסד שלך נאיה את תהיי רעבה אחר כך״
"אני אתמודד תודה על הדאגה"  אני אומרת בעוקצנות.
לא אכפת לי שום דבר ממה שהוא אומר, אם החלטתי משהו אני לא משנה אותו.
הוא מסיים לאכול וקם, לוקח את האוכל שלי שלא נגעתי בו ומניח על השיש. הוא לא זורק לפח.
״כשתהיי רעבה זה יחכה לך פה, את תלמדי לא לזלזל בדברים שאת מקבלת״ הוא באמת חושב שאני אוכל את זה? עוד ניראה לוקה.
״בואי לחדר״