הגבר שלקח אותי

~26~

**לוקה**
היא לא במועדון. אני מרגיש את זה מהרגע שנכנסתי לחפש אותה. סם בא איתי ביחד, אני מוצא את קיילי חברה שלה עם מישהו שכנראה היא לא מכירה יותר מדי. אני לא רוצה שנאיה תסתובב עם מישהי כמוה.
״איפה נאיה?״ אני שואל אותה בקול בגלל המוזיקה במקום, אבל היא שיכורה מאד. אם היא שיכורה ככה אני בטוח שגם נאיה, איפה שהיא לא נמצאת.
״מי אתה?״
״זה משנה?״ היא מתנדנדת, כמעט נופלת. ״סם קח אותה לבית שלה, נאיה לא פה״ אני אומר וסם עוזר לקיילי לצאת מהמועדון. שמתי שבב בטלפון שלה, אני יכול לאתר אותה דרכו. אני מקווה שהטלפון איתה. אני מקווה שהיא בסדר ושאני סתם דואג. אני חוזר לרכב לחפש אותה, הג'י פי אס מראה לי שהיא עשרים דקות ממני. היא בשכונה של האלבנים אני לא יודע מה יש לה לעשות שם. אני נוסע אליה ומקבל שיחה בדרך ממספר חסוי.
״מי זה?״
״לוקה בכבודו ובעצמו בדרך לביקור?״ אני מזהה את הקול. זה קרלו הראש של האלבנים פעם התעסקתי איתם כשהרגתי שלושה מהם שהפריעו לי ולסם.
״אני אזיין אותך קרלו נגעת באישה שלי?״ אני נוהם עליו.
״הכלבה? זאת שמעולפת אצלי ברכב?״ הוא צוחק. אני לא מאמין הוא פאקינג צוחק. אני אהרוג אותו ואת כל מי שקשור לזה.
״כדאי לך לברוח הכי רחוק שאתה יכול קרלו כי אתה תתחרט על הרגע שפגשת אותי, על הרגע שהעזת להתעסק איתי.״
״לא קיים האדם שיאיים עליי לוקה״ הוא אומר ונשמע שהשתנה לו הקול הוא כבר לא בטוח בעצמו.
״נעים להכיר לוקה וארוס. אני האדם שיהרוס אותך״
"אין לך דרך לעשות את זה אתה סתם מזיין את השכל לוקה."
"סתם מזיין את השכל? אני חוזר על דבריו בלגלוג. " נחיה ונראה קרלו. תצפה לביקור שלי בקרוב מאד." אני אומר לו ובזה אני מנתק, אני מרגיש בר מזל שיש לי את האיתור על הטלפון של נאיה. אני כבר שלוש דקות מהמקום. זה לקח אותי לאתר בנייה, המקום המושלם להתחבא בו? תחשבו שוב. אני נכנס לתוך אתר הבנייה ורואה דירה מפורקת. עם אקדח ביד מוכן לכל דבר שיבוא. אני לא במאפיה ואני לא עבריין מהרחוב אבל לא כדאי להתעסק איתי כי אני שולט בכל מה שבעיר הזאת. מילה אחת שלי ובן אדם מחוסל. ואני לא אהסס להעיף אנשים שמפריעים לי בדרך.
כשאני נכנס אני רואה שהמקום ריק, כל הבית הרוס. לא מקום לחיות בו. אני הולך בשקט לאזור של המטבח ורואה שני גברים עם אקדח שמונח לידם על השולחן, ליצנים. אני יורה לשניהם באותו הרגע כדור לראש, אני לא משחק משחקים ולא עושה טעויות כל מי שקשור לדבר הזה לא ייצא מזה בחיים. אני מתקדם לחדר שצמוד למטבח והוא נעול, אני מנחש שנאיה שם.
״נאיה?״ אני קורא לה אבל אני לא שומע תגובה. הם לא היו מתרחקים ממנה. היא צריכה להיות שם. אני מצמיד את עצמי לדלת ושומע נשימות. היא שם.
אני פותח את הדלת בבעיטה ומוצא את נאיה עם הידיים שלה קשורות. על מזרן ברצפה. אני ממהר לשחרר לה את הידיים ובודק שהיא נושמת. היא בסדר, היא חיה היא פשוט מעולפת מה שכנראה היה שמלה יושב עליה קרוע ומוכתם. אני מרים אותה ומחבק אותה אליי.
״אף אחד לא ייגע בך אני מבטיח לך״ אני מנשק לה את המצח ומריח ריח מוכר של סמים. סמים שאני משתמש בהם כדי להרדים כשצריך. אלבנים מזויינים. אני מרים אותה ויוצא מהמקום, אני מכניס אותה לרכב, למושב לידי וחוגר אותה. אני מתחיל בנסיעה וסם מתקשר בדרך.
״מצאת את נאיה?״
״כן היא הייתה אצל האלבנים, תמצא את קרלו ותחסל אותו״
״קרלו? אני אמצא אותו אתה רוצה אתה לעשות את זה?״ אני מסתכל על נאיה ששוכבת במושב לידי רדומה.
״לא אני לא משאיר את נאיה לבד תעשה מה שצריך ותעדכן אותי״
אחרי כמה דקות של נסיעה אני רואה שנאיה מתחילה להתעורר.
"חתולה" אני אומר לה בעדינות ומחזיק לה את היד.
"לוקה?" היא אומרת בקול רדום ומנסה לפקוח לאט לאט את העיניים. "איפה אנחנו?"
"תשני יפה שלי, אנחנו בדרך לבית" אני מלטף לה את היד והיא מחייכת.
"לבית" היא לוחשת לי.
"כן חתולה את יכולה לחזור לישון" אני אומר ורואה שהיא כבר נרדמה.