הגבר שלקח אותי

~56~

**לוקה**
אני נכנס לחדר השינה עם מגש אוכל שיש עליו פירות ומרק כי לא רציתי להכביד עליה בגלל הבחילות שהיו לה. היא יושבת על המיטה עם מכנס טרנינג אפור וחזייה, אני לא יכול להפסיק להסתכל עליה היא ממכרת אותי.
״מרק?״ היא מביטה אל האוכל ומרימה גבה.
״כדי שלא תקיאי... איך את מרגישה?״ היא מתיישבת ולוקחת אליה את האוכל.
״אני מרגישה טוב, אני לא יודעת למה היו לי בחילות קודם, אנחנו לא צריכים להביא רופא רואה?״ היא מדברת ותוך כדי אוכלת מהפירות.
״את זוכרת מה קרה בצהריים?״ אני די בטוח שהיא לא זוכרת.
״לא ממש״ היא מנסה להיזכר. ״אכלנו לא? אוי אני הקאתי אחר כך את הכל״ היא נזכרת ושמה יד על פיה מהמבוכה.
״כן הקאת... את גם איבדת את ההכרה נאיה״ אני מזכיר לה. ״היה פה רופא״ היא פוערת עיניים בפחד.
״רופא? לא לא אני לא רוצה שתביא רופאים כשאני לא מבקשת ממך, אני לא אוהבת״
״אין לך מה לפחד חתולה הוא רק בדק אותך, אני הייתי איתך בחדר כל הזמן״ אני מנסה להרגיע אותה.
״התעלפתי... מה הוא אמר שיש לי...?״ היא מודאגת אבל אני לא רוצה שהיא תילחץ בלי סיבה.
״הוא אמר שאת בסדר, את רק צריכה לנוח כמה ימים ויעבור לך״
״כן נחתי הרבה מאז שקמתי״ היא צוחקת.
״טוב, אני מצטער לא עמדתי בזה...״
״היה לי כיף לוקה״ אני מביט בה בחיוך למשמע מה שהיא אמרה עכשיו.
״אני שמח שנהנית״ אני קורץ לה. ״עכשיו תסיימי את המרק כי לא אכלת טוב כבר כמה ימים״ היא שותה את המרק ואני בינתיים בודק בנייד אם קיבלתי עדכון מהרופא אבל אין שום דבר.
״מה השעה?״ היא שואלת ומניחה את המגש הריק בצד.
״2 לפנות בוקר, את היית רדומה כמה שעות״ היא נהיית עצובה ואני לא מבין למה. ״למה זה משנה לך?״
״כי רציתי לדבר עם אמא שלי אבל היא בטח ישנה״ היא מביטה על המיטה ולא מסתכלת עליי. ״אני יכולה ללכת אליה מחר? לראות אותה?״
״לא נאיה את צריכה לנוח, עוד כמה ימים, כשיעבור לך ותרגישי חזקה יותר...״ היא מביטה בי וניראה שהיא נזכרה במשהו.
״פאק לוקה, קיילי. אני לא מאמינה ששכחתי את קיילי״ היא נלחצת מהר.
״מה עם קיילי?״
״היא בבית החולים, ליאם פגע בה... אני תכננתי ללכת אליה ישר אחרי שהייתי במגדל״ היא קמה מהמיטה והולכת לארון הבגדים.
״היי תירגעי שנייה חתולה אני אבדוק מה עם קיילי״
״לא לוקה אני חייבת ללכת לשם, אני לא יכולה להשאיר אותה לבד היא צריכה אותי!״ היא מתקרבת אליי ונרגעת קצת. ״לוקה בבקשה אני לא רוצה להשאיר את חברה שלי לבד, אני מרגישה טוב״ היא מדברת בקול שקט, אני מרים לה את הסנטר כך שתביט בי.
״אני אתקשר לברר מה עם חברה שלך, אם היא תהיה בבית החולים אנחנו ניסע לשם ביחד בסדר?״ היא מהנהנת ואני מתקשר כדי לברר, היא מתיישבת ומביטה בי.
~~
״היא בבית שלה, ישנה, רואן בדק שם עכשיו״ היא נרגעת מעט. ״היא לא בבית החולים... מחר תתקשרי אליה בסדר?״
״בסדר... ועוד כמה ימים כשאני אלך לאמא שלי אני אוכל לראות את קיילי?״ אני מרגיש מרוצה כשהיא מבקשת ממני ולא דורשת.
״כן חתלתולה כל מה שתבקשי״ אני מלטף לה את הפנים. ״כשתרגישי יותר טוב נלך לאן שאת רק רוצה״ היא נצמדת אליי ואני אוהב את זה מאד, אני מכור לזה.
״אז מה נעשה עכשיו? אני לא ארדם בזמן הקרוב״ היא מחייכת.
״מה את מציעה שנעשה?״
״אפשר לשחק משחק״ היא מתלהבת ואני מחליט לזרום איתה רק כדי שהיא תהיה שמחה.
״איזה משחק?״ אני נושק לה על הלחי והיא לא נרתעת ממני.
״משחק משפטים משירים... אני אוהבת אותו זה אפילו לא משחק.. זה״ היא מחפשת איך להסביר לי. ״כל אחד נותן משפט חזק משיר וצריך לדרג אותו ביחד המנצח זה מי שמביא את המשפטים הכי יפים״
״תתחילי..״ אני נשכב על המיטה ומביט בה היא עדיין יושבת ומסתכלת עליי בחיוך ״אממ...״ היא חושבת על זה קצת.
״breathe me in breathe me out" ~_ תנשום אותי פנימה תנשום אותי החוצה_~
החיוך שלה גדל, אני שמח ששירים זה משהו שהיא אוהבת כי גם אני ככה.
״10״ היא צוחקת. ״לא לוקה אתה לא יכול כל כך גבוה, אתה צריך לנצח אותי זוכר?״ אני שמח שאני מצחיק אותה.
״אז 8, ככה החלטתי וזה סופי״ היא צוחקת.
״עכשיו אתה״ ‏"
Before you go, was there something I could've said to make your heart beat better ?״ ~_ לפני שאת הולכת, האם היה משהו שיכולתי לומר כדי לגרום ללב שלך לפעום טוב יותר?_~
אני לא יודע למה, אבל המשפט הזה יפה. אני בטוח שגם נאיה תאהב אותו.
״אממ 6 ..״ נאיה אומרת אחרי שהיא חושבת קצת, אני צוחק עליה. היא קשוחה החתולה.
״את קשה מאד נאיה, אם הייתי יודע הייתי נותן לך ציון בהתאם״ היא צוחקת, נשכבת לידי ואני מחבק אותה אליי.
״זה משפט ממש חזק לוקה אבל אני לא אתן לך לנצח אותי במשחק שאני המצאתי״ היא אומרת תוך כדי שהיא צוחקת.
״אז קדימה חתולה, תורך״
״cause you're the reason I believe in fate, you're my paradise " ~_ כי אתה הסיבה שאני מאמינה בגורל, אתה גן העדן שלי_~
היא מחייכת ויש לה על מה, זה משפט ממש טוב. אני כבר מדמיין סיטואציה אחרת שבה היא מתכוונת למה שהיא אומרת.
״4״ אני אומר לה, מחייך והיא מטיחה בי את ידה ומזייפת כעס. ״אמרנו שצריך לנצח לא?״ היא צוחקת.
״אז אני אחזיר לך לוקה..״
״אז עכשיו תורי?״
״כן, לך על זה״ היא אומרת במבט מתגרה, היא מאתגרת אותי במשחק שלה.
״I'm afraid of all am , my mind feels like a foreign land" ~_ אני מפחד מכל מה שאני, המוח שלי מרגיש כמו בארץ זרה_~
״וואו לוקה לא ידעתי שקיים מישהו שיכול להתחרות בי במשפטים משירים..״ היא מסתכלת עליי בחיוך ואני לא רוצה שהיא תפסיק להביט בי. ״8.״
״8? השתגעת את רוצה שאני אנצח את החתלתולה הקטנה?״ אני צוחק ונצמד אליה יותר.
״אל תתרגל זה חד פעמי.״ היא מביטה בי והעיניים שלה מחייכות, כן אצלה קיים מצב כזה שבו העיניים מחייכות וזה מטריף אותי. אני רוצה שהעולם יעצור כאן ושנשחק במשחק הזה שעות.
״תורך חתולה, תפתיעי אותי״
״ill tell you my sins so you can sharpen your knife" ~_ אגיד לך את חטאי כדי שתוכל להשחיז בי את הסכין שלך_~
״זה.. עמוק מאד נאיה״
״כן זה משיר שפעם הייתי שומעת אותו בלופים..״
״אני מקווה שאת לא עצובה...״
״הייתי פעם, עכשיו אני כבר לא בתקופה ההיא״
״8״ אני אומר לה ומחייך. אנחנו ממשיכים במשחק הזה עם עוד המון משפטים ולא באמת סופרים ציונים, אנחנו צוחקים ונהנים עד שהיא נרדמת לידי והשעה כבר 4 לפנות בוקר.