הגבר שלקח אותי

~72~

**נאיה**
הוא מחכה לראות את התגובה שלי לבשורה שאני בהריון. פאק. אני הולכת להיות אמא לילדים שלו.
״זאת הבשורה הכי משמחת ששמעתי בתקופה האחרונה לוקה״
״מה?״ הוא מרים את העיניים אליי ולא מבין למה אני מתכוונת.
״אני רוצה את ההריון הזה״ אני אומרת עם כוונה כנה בעיניים.
״את.. את רוצה אותו?״ הוא עדיין לא מבין.
״ברור שאני רוצה״ אני מתרוממת מעט מהמיטה ונשענת על הצד שלה. ״אתה האהבה של החיים שלי לוקה, אני רוצה להיות אמא לילדים שלך״ אני מחייכת אליו.
״אני... לא יודע מה להגיד ציפיתי שלא תרצי את ההריון הזה״ הוא לוקח לי את היד ומנשק אותה. ״אני מאוהב בך נאיה, אני מת מאושר מכך שאני עומד להקים משפחה איתך״ הוא מחייך חיוך שכובש אותי.
״איזה חודש אני?״ אני שואלת כדי לדעת טוב יותר מה קורה.
״את עכשיו בחודש השני חתולה״ אני מרגישה שלמה. אני מרגישה מאושרת. לא חסר לי כלום. פעם ראשונה בחיי לא חסר לי כלום.
״לוקה אני לא מאמינה שאני הולכת ללדת תינוק״ אני מתרגשת.
״תינוקות״ הוא מחייך אליי ואני פוערת את עיניי בהלם.
״מה?״
״יש לנו תאומים נאיה״ אני לא מאמינה, אני דומעת מאושר.
״למה יש לך דמעות חתלתולה?״
״אני דומעת מאושר, אני לא מאמינה שהולכים להיות לנו ילדים״ אני מנגבת את עיניי. רופא דופק בדלת החדר ונכנס עם טפסים בידו.
״היי איך את מרגישה? אני רואה שהתעוררת״ הוא נכנס ומגיש ללוקה את הטפסים. ״אני צריך שתחתום על אלו לפני שאני משחרר אותה לבית״ לוקה לוקח מידו את הטפסים וקורא אותם.
״אני מרגישה בסדר תודה, לא כואב לי שום דבר״ אני פונה אל הרופא.
״הדאגת אותנו, עם ההריון של התאומים. אני ממליץ לך לא להתאמץ יותר ממה שצריך״ הוא מביט בי במבט מודאג.
״אני אנסה״ אני מחייכת ומביטה אל לוקה, הוא שקוע במה שהרופא הביא לו.
״למה רשום פה שלא צריך אולטרה סאונד?״ הוא שואל בטון חד.
״כי אין צורך, הסמים לא נמצאים בדם וכרגע אתם בשלב הראשון אז זה לא משהו שהוא חובה״ הוא מפנה את מבטו אליי. ״אני לא רוצה להטריח אותך יותר ממה שצריך״ אני מהנהנת אליו כי אני מסכימה איתו אבל לוקה לא בדעה שלי.
״אני רוצה שהיא תעשה אולטרה סאונד לפני שהיא משתחררת״ הוא מורה לרופא והטון שלו לא משאיר מקום להתווכח.
״אני אדאג שזה יקרה מהר״ הרופא לוקח ממנו את הטפסים ויוצא. אחרי שהוא כבר בחוץ אני פונה ללוקה.
״אם לא צריך אני מעדיפה ללכת לבית לוקה״ אני עייפה מאד ואני לא אוהבת בתי חולים.
״אנחנו ניסע לבית ברגע שיגידו לנו שהכל בסדר״ הוא מתקרב אליי ומלטף לי את הצוואר. ״אני לא מקל ראש בהריון שלך חתולה, אנחנו נעשה הכל כמו שצריך כדי שהכל יהיה בסדר״ הוא מתכופף לנשק אותי במצח.
״את רעבה? את רוצה שאני אביא לך אוכל?״ הוא שואל בדאגה והבטן שלי מזכירה לי שלא אכלתי עדיין.
״כן אני רעבה לוקה״
״מה להביא לך?״
״יש לי חשק לשוקולד״ אני מרגישה שהגוף שלי צריך מתוק כרגע.
״אז אני אביא לך שוקולד חתולה, מה שתרצי״ הוא מנשק אותי שוב במצח והולך לדלת.
״לוקה״ אני קוראת לו לפני שהוא יוצא.
״מה חתולה?״
״אני רוצה שמחר אמא שלי תכיר אותך״ הוא עוצר לרגע.
״את בטוחה?״
״כן אתה הגבר שלי, אתה עומד להיות אבא של הילדים שלי... היא לא יכולה לא להכיר אותך״ אני מחייכת כדי להקל על הסיטואציה. ״הכל יהיה בסדר, הגיע הזמן שתכירו״
״בסדר חתולה, אם את רוצה אז מחר ניסע אליה ביחד״ אני מהנהנת והוא יוצא מהדלת וסוגר אותה אחריו.