הגבר שלקח אותי

~38~

**נאיה**
פירקת אותי נאיה הקטנה, כל מילה שלך כואבת...
אני קוראת שוב את ההודעות שלוקה שלח לי אתמול בלילה ואני מרגישה נורא. אני כל כך רוצה אותו שוב, אני רוצה לגור אצלו, אני רוצה כל דבר שקשור בו אבל אני מפחדת מדי ממה שליאם יבקש ממני. לוקה בחיים לא יסלח לי. אני מעדיפה להתרחק ממנו ואולי ליאם ירד ממני וממנו.
השעה 11 בבוקר כשאני בקניון עם קיילי ואני מקבלת שיחה ממספר לא מזוהה, אני עונה למקרה שזה לוקה.
״בוקר טוב נאיה המתוקה״ זה ליאם.
״מה אתה רוצה?״ אני רוטנת.
״ככה את מתחילה את הבקרים שלך תמיד?״
״כן, אם היית מנסה להיזכר היית יודע שאני לא אוהבת אנשים בבוקר״ אני מתרחקת קצת מקיילי שבדיוק מודדת בגדים באחת החנויות.
״אני לא נכלל באנשים מתוקה, לא משנה לי כל כך איך את בבוקר. אני צריך להזהיר אותך שוב?״
״לא, בוקר אור ליאם, עכשיו זה בסדר?״
״אתה תמיד יכולה להשתפר, תתקשרי ללוקה תקבעי לראות אותו היום בלילה״
״אני לא יכולה הוא לא ירצה לראות אותי״ זאת האמת.
״אז תשתדלי כי אם לא תראי אותו בלילה משהו יקרה לקיילי שבדיוק מודדת לידך בגדים נאיה״ אני מסתכלת מסביבי מהר אבל אני לא רואה מישהו שעוקב אחריי.
״אתה פה?״ אני מקווה שלא.
״אני תמיד שם נאיה עכשיו תתקשרי וכדאי מאד שתקבעו בלילה״ הוא מנתק את השיחה ״איך זאת?״ קיילי שואלת ומראה לי שמלה קצרה פרחונית שניראת עליה מעולה.
״היא מהממת״ אני אומרת בכנות. ״תקני אותה״
״אני צריכה גם ג'ינסים אולי נלך לחנות אחרת אחר כך?״ היא שואלת אותי עם פרצוף מוגזם שאי אפשר להגיד לו לא.
״כן ברור אני גם צריכה. תקני את השמלה ונעבור בעוד חנויות״ אני אשמח לדחות את השיחה עם לוקה לכמה שיותר מאוחר.
אחרי שעברנו כבר המון חנויות ואכלנו צהרים אנחנו נוסעות חזרה לבית ברכב של קיילי.
״את רוצה שאני ארד אצלך?״ היא לא יודעת אם להשאיר אותי לבד.
״לא קיילי אני בטוחה שיש לך מיליון דברים לעשות ואני לא רוצה שתעצרי הכל בגללי״
״אבל אנ- ״
״אני אסתדר תודה מותק״ אני מחבקת אותה ויוצאת מהרכב לפני שהיא תספיק לשנות את דעתי.
״המנוי לא זמין כעת נא התקש-״ כבר חייגתי שלוש פעמים אל לוקה וקיבלתי את אותה התשובה, הוא לא זמין. מה אני יכולה לעשות? אני ארשום לו הודעה.
14:27 אני_ *״אני רוצה שנדבר, אני מצטערת על אתמול. ניסיתי לחייג ואתה לא זמין תחזור אליי״* 
אני מחליטה לראות בינתיים סדרה בדיסני ואולי לשכוח מהכל תוך כדי.
אני שוקעת עמוק לתוך האנטומיה של גריי ולפרק שובר הלב שבו המטוס מתרסק ואני עם דמעות בזמן שאני מקבלת רטט שמבשר על הודעה חדשה, אני מקווה שזה לוקה. אני מנגבת את עיניי.
15:41 לוקה_ *״עכשיו קמתי, על מה רצית לדבר נאיה?״* נאיה. לא חתולה, לא נאיה הקטנה, נאיה. אני יודעת שזה מגיע לי. הוא קם עכשיו? מוזר. הוא תמיד קם בבוקר לפניי. אני מחליטה לחייג אליו, אני לא אוהבת הודעות והוא עונה בצלצול הראשון.
״היי״ אני אומרת בהיסוס.
״היי גם לך, במה זכיתי?״ כן זה קצת מסובך להסביר. הוא נשמע מופתע שהתקשרתי.
״אני רוצה שניפגש״ הוא שותק לכמה רגעים לפני שהוא עונה.
״אתמול לא דיברת אותו הדבר, מה השתנה?״
״אתמול לא ידעתי איך להגיב. הפתעת אותי. אני חשבתי על זה ואני רוצה לדבר, אני מתגעגעת״ לפחות פה אני לא משקרת.
״מתגעגעת?״ הוא לא מאמין לי.
״כן, אני יודעת שזה מוזר לך אבל זה קורה״
״לא זה דווקא הגיוני, זה הדדי״
״זה הדדי?״
״כן, אני גם מתגעגע״ הלב שלי קופץ מאושר.
״אנחנו יכולים להיפגש הערב?״
״כן, אני אבוא לאסוף אותך ב9״
״נתראה בערב לוקה״
״נתראה חתולה״ אני לא שולטת בחיוך שלי. אני ממש מקווה שאני לא אפגע בו.