הגבר שלקח אותי

~14~

**נאיה**
הוא מתקדם לחדר השינה שלו ואני הולכת אחריו כי כמו שהוא חושב, אין לי את האומץ להתמודד מולו אחרי קודם.
הוא נועל אחריי את הדלת של החדר.
״תתפשטי״
״מה?״
״הייתי ברור נאיה״ הוא מסתכל מסביב ואז עליי בחוסר סבלנות
״לא״ אני לא הזונה שלו.
״מה אמרת? לא?״
״אני לא מתפשטת לידך ולא בשבילך״
״אני נותן לך הזדמנות להתחרט״
״תן לי טיפת כבוד אני לא רוצה שום דבר אחר״
״את תקבלי כבוד כשתרוויחי אותו״ הוא מתקדם אליי וקורע מעליי את החולצה לפני שאני מספיקה, להתנגד הוא מוריד גם את החזייה מעליי והולך לשבת על צד המיטה.
״בואי לפה תשכבי עם הבטן על הברכיים שלי״ הוא מחכה בזמן שאני בוכה אני הולכת אליו ונשכבת מעל הברכיים שלו כמו שהוא ביקש.
״ילדה טובה״ הוא מלטף לי את התחת ״מגיע לך עונש את יודעת? כדי שתלמדי איך להתנהג״
״לא בבקשה לא לוקה״ אני בוכה.
״את יודעת על מה מגיע לך נכון?״ אני מקווה שזה לא מה שאני חושבת ״תלמדי לפעם הבאה שאני שולט בך, אני שולט בהכל, החיים שלך בפאקינג יד שלי״
״אני אעשה מה שאתה רוצה לא ככה לוקה בבקשה״
טראח.! הוא מכה בי את הסטירה הראשונה,
״לוקה אל תמשיך עם זה״ אני מתחננת אליו,
״תמשיכי לדבר בלי רשות ואני אמשיך״ טראח.! פעם שנייה זה חזק.
אני בוכה אבל לא מעזה לדבר, טראח.! פעם שלישית. זה כואב ואני בטוחה שיישאר לי סימן אדום אבל זה עושה לי עוד משהו, אני נמשכת לזה אני לא מבינה את עצמי לרגע, טראח.! פעם רביעית. הפעם זה חזק יותר, הגוף שלי מגיב לזה אני מרגישה שאני צריכה את זה, יש בי גל של עונג לא מוכר בגוף שהולך ומתעצם בכל נגיעה שלו.
״את רטובה?״ הוא מכניס את היד שלו לתוכי והוא מרגיש את הרטיבות שלי, הוא מחייך חיוך שבע רצון.
״ילדה טובה, אני גורם לך להיות ככה?״ כן. כןן. הוא מתחיל לסובב את האצבע שלו במעגלים איטיים ליד הדגדגן שלי.
״ככה את אוהבת? את אוהבת את הכאב? זה מרגש אותך חתולה קטנה שלי?״ זה כיף לי ברמה שאני לא יכולה להסביר, אני לא רוצה להסביר, אני רוצה רק לחוות את זה ושהוא לא יפסיק. אני מרגישה את הגוף שלי מצטמרר, רק שלא יפסיק.
״תעני לי נאיה את רוצה שאני אמשיך? את רוצה לגמור?״ אף פעם לא רציתי משהו כמו שאני רוצה עכשיו.
״כן כן תמשיך!״ הוא ממשיך ואני מוציאה גניחות שלא בשליטתי
״את מטריפה אותי״
״לוקה תמשיך— כן... בבקשה—״ אני מרגישה את זה בגוף שלי. זה חודר אליי מבפנים ומנסה לצאת החוצה.
״אני מרגישה ש—-״ אני מוציאה צרחה שלא בשליטתי, פאק. אני... הראש שלי בעננים, אני רואה כוכבים לרגע ומרגישה עונג שלא חוויתי בחיי זאת הפעם הראשונה שזה קורה לי ככה.
~ואז אני חוזרת למציאות.~
״בובה קטנה שלי את זקוקה לזה כמוני נכון?״
״אני לא יודעת מה היה פה עכשיו, אבל אל תחשוב עליי דברים כי שום דבר לא השתנה״
״הגוף שלך רוצה אותי. את יכולה לשקר כמה שאת רוצה אבל את גמרת עכשיו רק מהאצבעות שלי״ לא זה לא הגיוני, אני לא יכולה להימשך אליו הוא מפלצת.
אני לא יכולה לשכוח את זה.