הגבר שלקח אותי

~69~

**לוקה**
אני מגיע אל נאיה אחרי שלושים וחמש פאקינג דקות בגלל אנשים בכביש שלא יודעים לנהוג. זה אזור מבודד, היינו צריכים לסטות מהכביש הראשי ואחרי כמה דקות הגענו אל הבית הזה. אני רואה רכב אפור מחוץ לבית, כנראה הרכב של ליאם. אני לוקח את האקדח שלי מתא הכפפות ואני רואה שסם מחזיק את האקדח שלו ביד. אני מסמן לו בשקט לבוא אחריי ואנחנו הולכים בשביל הגישה אל הבית. יש חלון צמוד לדלת ואני מציץ בו, אין אף אחד בכניסה של הבית. מצוין. אני מוריד את הידית והדלת לא נפתחת היא נעולה. אני יכול לפרוץ אותה בבעיטה אבל אני לא רוצה להתריע שאנחנו בבית אז אני מחפש איך להיכנס בשקט. אני רוצה שהוא לא יהיה מוכן לקראתי.
״בוא נבדוק אם יש חלונות פתוחים״ סם לוחש מאחוריי וצועד סביב הבית ואני אחריו בשקט, אנחנו לא שומעים שום רעש או מריבה מתוך הבית. זה טוב? אני כבר לא יודע אם אני מעדיף את השקט על פני הרעש. אני מביט בסם והוא מסמן לי לבוא. ״יש פה דלת פתוחה, אני חושב שהיא עוד כניסה לבית״ הוא מביט בי בשאלה אם להיכנס או לא.
״בוא נהרוג את המזדיין הזה״ אני אומר ופותח את הדלת בשקט. הבית חצי חשוך כי השקיעה כבר ירדה ממזמן ולכן אין אור מבחוץ אני מתקדם בצעדים שקטים אל תוך הבית ורואה חדר מואר, אני מחכה לסם וכשהוא מגיע לצידי ומחפה עליי עם האקדח אני פותח את הדלת בתנופה. לא מה שציפיתי למצוא, יותר נכון מי, קיילי. היא מביטה בי לרגע בבלבול ואז פותחת את פיה כדי לצעוק, אני רץ אליה ומצמיד את ידי אל פיה.
״נאיה סיפרה לי שאת נגדה אבל לא האמנתי לזה עד עכשיו״ היא זועמת. ״בוגדת עלובה, היא הייתה חברה שלך״ היא מנסה לזוז מאחיזתי אבל היא לא משתווה לרבע מהכוח שלי.
״אתה רוצה שאני אישאר איתה?״ סם שואל אותי בשקט ואני מהנהן אליו. אני דוחף את קיילי לידיו ויוצאת לה אנחה אבל הוא משתיק אותה ישר. אני יוצא מהחדר ומשאיר אותו עם קיילי, שישמור עליה שלא תפריע לי. אני מתקדם לכיוון הכניסה הראשית של הבית ורואה חדר סגור אבל מואר גם הוא, אין לי ספק שנאיה שם וליאם איתה. אני מתקדם אל הדלת ומוריד את הידית למטה, הדלת נפתחת ואני מגלה מחזה מזוויע מול עיניי. נאיה שוכבת חצי ערומה על הרצפה ויש המון דם. המון דם. מה לכל הרוחות קרה פה? אני מרים את הראש ומוצא את ליאם, שעון על הקיר עם סיגריה ביד. כל זה קורה בתוך שניות אבל זה מרגיש לי בהילוך איטי. ליאם שם לב אליי ורץ אל נאיה, מוציא סכין מכיסו. נאיה מעולפת בידיו היא לא זזה.
״איך מצאת אותה?״ הוא צועק אליי.
״תוריד אותה ליאם אתה תתחרט על זה״ אני מוציא את האקדח תוך שניות ממכנסיי דורך אותו ומכוון אל ליאם. ״תשחרר אותה״ אני אומר לו בטון מאיים.
״בחיים לא, אני אהרוג אותה כי אתה הרגת את אבא שלי״ הוא אומר אבל אני רואה שהוא לא בטוח בעצמו, הוא משקשק מהאקדח.
״ליאם תשחרר אותה עכשיו.״
״תוריד את האקדח או שאני חותך אותה״ הוא מצמיד את הסכין לצווארה ואני הולך צעד אחורה ומרים את ידיי עם האקדח כלפי מעלה בכניעה.
״אל תעשה לה כלום ליאם זה ביני לבינך״ אני מחכה שהוא ישחרר אותה אבל זה לא קורה.
״אתה הרגת את אבא שלי בגלל הזונה הזאת״ הוא צועק ואני חושק שיניים בזעם בגלל איך שהוא כינה אותה, היא טהורה מדי בשביל להיות בידיו המזוהמות.
״היא לא ידעה את זה בכלל, אני הרגתי אותו כי הוא היה בזבוז אויר בעולם, תשחרר אותה ותהרוג אותי״ אני אומר לו בנחישות כדי לשים קץ לטירוף הזה.
״אז תוריד את האקדח״ הוא עדיין עם הסכין מצמיד אותה אל נאיה. אני עושה מה שהוא אומר ומוריד את האקדח לאט אל הרצפה והוא משחרר את נאיה, זורק אותה על הרצפה כאילו היא בובה.
״תקשור את עצמך״ הוא אומר לי ואני לא מתווכח, אני לא מתלבט לשנייה ביני לבין נאיה. אני לא ארשה שהיא תיפגע יותר ממה שהיא כבר נפגעה ממנו. אני לוקח חבל שזרוק על הרצפה וקושר את ידיי.
״מה.. מה קורה פה?״ אני שומע את הקול של נאיה ומביט אליה אל הרצפה, היא התעוררה, היא מבולבלת.
״לוקה?..״ היא דומעת ומחזיקה את הראש בכאב.
״חתולה שלי, הכל בסדר אל תתאמצי״ אני מנסה להרגיע אותה.
״אני... פאק״ היא נשכבת על הצד ומקיאה על הרצפה.
״כלבה מגעילה״ ליאם צועק אליה אני אהרוג אותו.
״תסתום את הפאקינג פה שלך, מזדיין אחד, אל תפנה לכיוון שלה״ אני צועק עליו.
״אתה לא במצב לתת לי פקודות נכון? הרגע נתת את עצמך במקומה״ הוא מגחך ברוע טהור.
״מה.. מה עשית לוקה?״ נאיה מביטה בי בבלבול.
״הכל יהיה בסדר העיקר שאת תהיי בסדר״ היא פתאום מבחינה שאני קשור.
״לוקה תברח מפה״ היא מנסה לבוא אליי אבל לא מצליחה לקום, היא חלשה מדי. כואב לי לצפות בזה.
״נאיה תישארי איפה שאת״ אני מורה לה כי אני לא רוצה שהיא תיפגע.
״תקשיבי לחבר שלך נאיה, הוא ימות במקומך״ ליאם קם אליי ומתקרב עם הסכין. נאיה מבועתת.
״לא לא, שלא תעז״ היא צורחת אבל ליאם לא מתייחס אליה.