הגבר שלקח אותי

~36~

**נאיה**

זה הבן של דייב, לא ראיתי אותו מאז שדייב נעלם.
״נאיה, לא התגעגעת?״ הוא מחייך.
״זה לא מצחיק אותי תוציא אותי מפה״ אני צועקת עליו.
״אותי זה דווקא די מצחיק״ הוא ממשיך לחייך.
״תחזיר לי את הטלפון ליאם״ הוא מניד בראשו ומתרחק ממני. עכשיו אני רואה איפה אני, מחסן די קטן, מוזנח עם המון ארגזים. יש שתי דלתות, אחת לתוך המכולת ואחת מולי כנראה ליציאה החוצה. אני חייבת להגיע אליה.
״שלא תחשבי על זה״ ליאם אומר כשהוא מבחין לאן הסתכלתי.
״מה אתה עושה פה? מה אני עושה פה?״ אני שואלת. אני רוצה לקבל תשובות.
״לא התעניינת איפה הייתי חודש? איפה אבא שלי היה?״ הוא אומר ואני מעוותת את הפנים כשאני שומעת על דייב.
״לא התגעגעתי בכלל״ הוא עדיין עומד קרוב אליי ככה שאני לא יכולה לנסות לברוח.
״אבא שלי מת״ מה?
״איך?״ לא הגיוני.
״זה מעניין, מכירה את השם לוקה? לוקה וארוס?״ הוא מטיח בי את המילים וזה מרגיש לי כמו חצים שכוונו לי ישר ללב.
״אל תערב את לוקה בתסביכים שלך ליאם״ אני אומרת והוא נצמד אליי ותופס לי את הלסת ככה שאני מביטה ישר אליו ולא יכולה להתחמק ממנו.
״הוא הרג את אבא שלי, החבר המניאק שלך רצח את אבא שלי״ הוא אומר בכעס את המילים. אני לא אוהבת את איך שהוא מדבר על לוקה.
״הוא לא היה עושה דבר כזה״ אני מוטחת בדלת מאחורה והוא ממשיך להחזיק בי בזמן שהראש שלי מתפוצץ מכאב.
״הוא עשה״ הוא צועק עליי. ״הוא הרג אותו, ועכשיו אני אנקום בו נאיה״
״אתה רוצה להרוג אותי ליאם? אתה מתכוון לנקום בו דרכי?״ אני מייבבת. אני לא מאמינה שככה החיים שלי הסתיימו. אני מאושרת שלוקה הרג את דייב, הוא עשה את בשבילי, אני שנאתי אותו השארתי אותו לבד והוא הרג בשבילי את האדם שפגע בי.
״אני לא מתכוון להרוג אותך נאיה המתוקה״ ליאם צוחק לי בפרצוף. ״את יפה מדי, את תוכלי להיות שימושית בשבילי״ הוא לוחש לי ואני נרתעת ממנו אבל הוא לא נותן לי להדוף אותו ממני.
״למה אתה מתכוון? אז למה אני פה?״
״את תעזרי לי להרוג מישהו אחר״ הוא מחייך.
״תשכח מזה אני לא אעזור לך בשום דבר ליאם. אתה משוגע״ הוא סוטר לי ואני בטוחה שיישאר לי סימן.
״את תעשי כל מה שאני אגיד לך, רוצה לדעת למה?״ אני שותקת. ״כי אם לא תעשי, אני אהרוג את האנשים שאת אוהבת אחד אחרי השני. אני אתחיל בלוקה, ואחר כך אעבור לאמא שלך וגם לקיילי״ הוא אומר לי ועם כל מילה שיוצאת לו מהפה אני מרגישה שהוא ממוטט אותי. ״אני יודע הכל. אני יודע איפה קיילי מסתובבת, אני יודע הכל על אמא שלך ואני יודע גם על לוקה ועל שומר הראש שהצמידו לך״
״אין לי שומר ראש״
״הא, לא ראית את רואן?״ מאיפה הוא יודע איך קוראים לו? ״אני יודע הכל נאיה אז שלא תחשבי לשנייה לפקפק בי״ הוא אומר לי.
״מה אתה צריך ממני?״ אני נכנעת כדי ללכת מפה כמה שיותר מהר.
״אני אתקשר אלייך בהמשך. בינתיים רק תדעי שברגע שאת תספרי למישהו, כל אחד, מישהו ימות״ הוא מזהיר אותי. ״יש לי אנשים בכל מקום נאיה״
״אני לא אספר״ אני מבטיחה, אני בחיים לא ארשה שמישהו שאני אוהבת ייפגע ממני.
״יופי ידעתי שאפשר יהיה לסמוך עלייך״ הוא מלטף לי את הלחי ומגעיל אותי מאד המגע שלו. אני מורידה ממני את היד שלו והוא מפיל אותי לרצפה. ״את תעשי מרגע זה כל דבר שאני אגיד לך נאיה״ הוא מסתכל עליי מלמעלה בזמן שאני שרועה על הרצפה, כואבת עוד את המכה. ״כי ברגע שתגידי לי לא על משהו את תשלמי על זה״ הוא מחייך אליי מלמעלה. אני נשבעת שברגע שהגלגל יתהפך אני אהרוג אותו בעצמי ואחייך אליו ככה, כמו שהוא עושה לי. ״עכשיו קומי אני אקח אותך לבית״ הוא מצווה עליי ואני קמה ונכנסת אחריו לרכב כדי שיוריד אותי ברחוב של הבית. עכשיו כל מה שאני צריכה זה להתרחק מלוקה. אסור לי לתת לליאם לפגוע בו. כשהוא עוצר את הרכב הוא מרים את היד שלי ונושק לה. אני נרתעת מבפנים אבל לא מתרחקת. עדיין כואב לי ממקודם. ״תסתירי עם השיער את הפנים שלא יראו את הסימן מהמכה״ אני עושה את מה שהוא אומר. ״עכשיו לכי״ הוא מחזיר לי את הפלאפון שלי. ״אני אתקשר אלייך כשאצטרך ואת תעני לי מיד״ אני מהנהנת ויוצאת מהרכב.