הגבר שלקח אותי

~41~

**נאיה**
היין הספיק כבר לטשטש אותי, אז יש לי הרגשה שהמון דברים יקרו הלילה. לוקה שילם את החשבון במסעדה שיצא הון תופעות כי היין כנראה היה מאד יקר. בדרך לרכב אני מקבלת הודעה, אני נכנסת לבדוק מי זה ולוקה מסתכל עליי. זה ליאם, פאק אני שונאת אותו.
00:35 ליאם_ *״אני מקווה שעשית מה שאמרתי״*
אני מחליטה לא לענות לו. שיזדיין ליאם, הערב הזה שייך לי וללוקה.
״מי זה היה?״ לוקה אומר מאחורי ומבהיל אותי.
״אממ קיילי״ הוא מרים גבה.
״קיילי? אז למה לא ענית לה?״ אה. נכון. אני מנסה לחשוב על תירוץ טוב אבל אני שיכורה מדי בשביל זה ולוקח לי זמן לענות. ״אל תילחצי חתולה. אני בטוח שהיא תבין שהיית שיכורה״ הוא מתקרב אליי. ״בואי, אני חושב שהייתי צריך לעצור אותך עם הכוסות קצת לפני״ הוא מחבק אותי ומכניס אותי לרכב. ״גמרת כמעט בקבוק בעצמך חתלתולה״ אוי, זה הרבה. אפילו לא שמתי לב כמה שתיתי.
חצי שעה אחרי אנחנו כבר במעלית עולים לדירה שלו. אנחנו עולים כל כך הרבה קומות והמעלית שקופה, זה מסחרר אותי. אני מתנדנדת לרגע על המראה והוא תופס אותי.
״מישהי שתתה קצת יותר מדי?״ הוא מחייך. הוא כל הערב חייך את החיוך שלו, ששמור רק לרגעים מיוחדים ולאנשים מיוחדים. אני התחלתי להתמכר אליו, אני מתמכרת לאט לאט לחיוכים ולכינויים, ולמבט שלו, לקול שלו. אני מאבדת את עצמי בתוך תסבוכת שנקראת - לוקה וארוס. שכנראה תתפוצץ לי בפנים. אני מפחדת, אני מוליכה אותו שולל ואני מפחדת שהוא ינקום בי. אני מפחדת מהרגע שהוא יגלה שאני לא אמיתית איתו, מהרגע שהוא יזרוק אותי אל מחוץ לדלת. ״היי חתולה את פה?״ הוא מנופף לי עם היד וצוחק.
״כן שקעתי במשהו״ הוא ממשיך לצחוק ואנחנו מגיעים לדירה.
״תכירי זה הבית שלי נעים מאד״ ח ח ח מצחיק מאד.
״הכרנו בנסיבות פחות טובות״ אני מחייכת.
״ואת חדר השינה שלי הכרת בנסיבות טובות?״ הוא מתקדם אליו ואני הולכת אחריו.
״תלוי, אפשר עוד להכיר לעומק״ אני צוחקת.
״לעומק חתולה? כמה עמוק את רוצה להכיר?״ הבנתי את הכיוון ואני מאד אוהבת.
״אפשר לנסות לוקה אני לא בטוחה״ הוא מחייך בערמומיות.
״את רוצה שננסה?״
״זה משנה אם אני רוצה או לא?״ אני כבר יודעת את התשובה ואני מחכה לה. אני מצפה לה.
״היום לא״ הוא הולך לכיוון המקלחת. ״תחכי לי על הברכיים ותורידי את השמלה הזאת ממך״ הוא פוקד עליי תוך כדי שהוא נעלם למקלחת. אני עושה את מה שהוא אמר לי ואני נשארת רק עם תחתונים. אני מרגישה שיכורה מלוקה ולא רק מהיין. כל זמן שהוא לידי הראש שלי מאבד את עצמו, אני נשאבת אליו. אני לא יודעת מה עלה בדעתי שהתרחקתי ממנו. מה יצא לי מזה שרציתי להיות לבד? אני מרגישה שאני אוהבת אותו, אני אוהבת את לוקה וארוס. פאק. זו הטעות הכי גדולה שיכלה לקרות לי. לאהוב אותו. כי כשאני אוהבת אני אוהבת בכל נים בגוף. אם זה מרגיש שלוקה אובססיבי אליי אז כשאני מאוהבת אני מרגישה את האובססיה שלי בכל הלב. אני רוצה לנשום את הבן אדם, לחיות את הבן אדם, את לוקה. אני רוצה לנשום אותו בכל פאקינג נשימה שיוצאת לי מהגוף. אני רוצה לחיות אותו בכל רגע ורגע בחיים שלי. והכי גרוע? אני בחיים לא אצליח להתמודד עם ההריסות שאחרי.