הגבר שלקח אותי

~22~

**נאיה**
בחצי שעה הראשונה אצל אמא שלי אני רק שותקת ומחכה לרגע שהיא תסיים לצעוק את כל מה שהיא חושבת על כך שהעזתי שבוע שלם לא לישון בבית. אוקיי פה אני חושבת שלוקה צודק. אני בת 20 מותר לי לגור לבד, מותר לי לישון מחוץ לבית במיוחד אם בבית יש אדם מסוים שקוראים לו דייב. ״אמא אני לא חוזרת לבית, אני הולכת לישון אצל קיילי כמה ימים ואחר כך אני אמצא דירה בסביבה״ ההלם על פניה של אמא שלי בולט יותר מדי. זה לא מתאים לי, רוב הזמן אני לא עושה דברים קיצוניים כאלה.
״מה? את חושבת שאני אתן לך לגור לבד? לא קורה נאיה. את נשארת בבית, מי הכניס לך את הרעיון המטומטם הזה לראש?״ היא קמה מהספה ומתחילה להסתובב בבית בחוסר סבלנות. ״הכרת מישהו, זה העניין נכון?״ היא כל כך בטוחה במה שהיא אומרת שהיא לא עוצרת שנייה לחשוב על דברים אחרים.
"לא אמא לא הכרתי אף אחד."
"אז מה נכנס בך השיגעון הזה עכשיו?" היא דורשת תשובות, תשובות שהיא לא יכולה לקבל.
"אני בת 20 אמא, 20."
"מה זה אומר?, אני לא מרשה לך תשכחי מזה"
"אני לא ישנה פה היום"
"עוד מעט דייב יגיע ונוכל לדבר על זה ביחד, תישארי ונדבר. אולי עוד כמה חודשים-"
"אני לא נשארת פה!" נפלטות לי המילים בצעקה. אולי הגיע הזמן לספר לה את האמת קצת על מה שהולך לה בבית מתחת לאף כבר כמה שנים.
"נאיה את בסדר? למה את צועקת ככה?"
״תשבי אמא אני צריכה לספר לך משהו״ אני אומרת באומץ. ״זה בגלל דייב״
**לוקה**
אני מחוץ לבית של אמא של נאיה קרוב לשעה אבל אני לא מתלונן, אני בחרתי לחכות לה. אני מעדכן את סם שיהיה מוכן למקרה שדייב יצוץ כי ברגע שאני אראה אותו החיים שלו ייגמרו. אני ברכב, מדליק סיגריה ליד שביל הגישה לבית בזמן שאני רואה את החרא מגיע. זה הסימן שלי להתחיל. אני מגיע אליו ושני אגרופים זה מה שצריך כדי שהוא יהיה מקופל על הרצפה.
״אחח בן זונה אני אתקשר למשטרה״ הוא מייבב בכאב אבל אני סותם לו את הפה עם הנעל שלי בזמן שאני מתקשר לסם. העיקר חזק על בחורה, חתיכת מזדיין.
״הוא אצלי תגיע לדירה הריקה״ אני אומר לסם והוא מנתק, סימן שהוא מגיע. ״אתה הבן זונה פה דייב, אתה כמו זונה קטנה שמייללת.. ואם חשבת לרגע שתתעסק עם נאיה ותצא מזה בשלום אז תחשוב שוב.״ אני רואה איך המבט שלו משתנה לפחד כשאני מזכיר את השם של נאיה. הוא מביו שהוא הסתבך. כשהוא מנסה לחלץ את עצמו ממני ולקום מהרצפה אני מסמס לרואן אחד מהאנשים היחידים שאני סומך עליהם עם החיים שלי, אחרי סם. אני מסמס לו להגיע לקחת את דייב לדירה שסם נמצא בה. אני לא הולך למתי שנאיה תסיים, אני רוצה להיות פה כדי להחזיר אותה לבית שלי.
~~
**נאיה**
אחרי שהסברתי כל מה שקרה עם דייב לאמא שלי היא לא קיבלה את זה בטוב בכלל. היא בהלם. הגיוני.
״אני לא מאמינה נאיה, קשה לי להבין את זה. איך הסתרת את זה ממני כל הזמן הזה?״ היא עם דמעות, קשה לי לראות אותה ככה. ״איך נתת לי להשאיר את החרא הזה בבית שלנו? שלא יעז לחזור לכאן. לא הוא ולא הבן שלו.״ אני גם מתחילה לדמוע אני לא יכולה לראות אותה בוכה.
״זה לא אשמתך אמא אני מבטיחה לך זה הכל הוא״
״אני לא אתן לו להיכנס לכאן יותר אני מבטיחה לך נאיה, אני אתלונן על החרא הזה במשטרה הוא לא ייצא מזה״
״אמא אני לא רוצה להתלונן, עוד לא החלטתי מה לעשות״ אני אומרת כי אני עדיין לא מסוגלת לספר עליו לגורמים מבחוץ. ״אני הולכת עכשיו כי אני צריכה קצת להיות לבד אבל אני לא עוזבת אותך אמא אני עדיין פה״ אני מחבקת אותה. ״רק תתקשרי אני במרחק שיחה״ ואני מקווה שתהיה לי את האפשרות לענות אבל את זה אני לא אומרת לה.
״אני מצטערת על הכל נאיה הכל בגללי, אני לא ראיתי מה הולך לי בבית.״
״לא אמא אני לא מאשימה אותך לשנייה אני בסדר, באמת, אל תאשימי את עצמך. יש פה אשם אחד"
"אם זו לא אשמתי אז למה את הולכת?"
"אני רק צריכה להיות לבד טיפה״
״בסדר מתוקה אני פה״ היא אומרת ומלווה אותי לדלת.
~~