הגבר שלקח אותי

~47~

**לוקה**
אנחנו מגיעים לדירה שלי, היא כבר הפסיקה לבכות והיא מתקדמת ישר לכיוון חדר השינה שלי.
״תישארי בסלון נאיה אנחנו צריכים לדבר״ אני אומר לה ומתיישב על הספה, מחכה שהיא תבוא גם.
״אין על מה לדבר״ היא מתיישבת לידי ומשלבת ידיים בהפגנתיות.
״אני לא נגדך נאיה, אני מנסה להבין מה קורה פה״
״~מנסה להבין מה קורה פה~״ היא מחקה אותי בעצבים. ״מה אתה חושב שקורה פה לוקה? ניסיתי לספר לך ויצאת נגדי״ היא צועקת ואני מביט בה בעיניים נוקבות.
״אל תרימי את הקול שלך עליי, אני לא מרשה את זה״
״שוב חזרנו לסיטואציה שבה אני צריכה לבקש רשות לנשום?״ היא אומרת בעוקצנות ואני נאבק בדחף להתפרץ עליה.
״מה קרה היום ליד המגדלים? בניין התפוצץ ואני כמעט בטוח שאת קשורה לזה אז אם את רוצה שאני אגן עלייך אני צריך לדעת מה קרה״
״אני לא מבקשת שתגן עליי לוקה כמה שתדע פחות אתה לא תיפגע״ היא ממלמלת בשקט.
״אני לא אפגע אל תדאגי לי, ליאם הכריח אותך לעשות משהו במגדל?״
״אתה לא יכול להבטיח שלא תיפגע, אני אפגע בך, עצם זה שאתה מנסה להיות בקשר איתי אתה תיפגע אתה צריך להתרחק ממני אני מביאה לך רק צרות״ היא מניחה את הראש על הספה ונאנחת. ״אני ילדה של צרות לוקה״
״אני יכול לחשוב על עוד דברים שאת עושה לי חוץ מצרות חתולה״ אני אומר ברמיזה עבה.
״אני לא צוחקת״ היא אומרת ברצינות.
״גם אני לא״ אני משיב לה באותו הטון.
״ביום ההוא שנעלמתי לרואן? ליאם איים עליי. הוא הכה אותי. הוא איים לפגוע בך אם אני לא אעשה את מה שהוא אומר" היא אומרת בשקט ואני לא יודע איך להגיב. הוא פגע בה.
"איך לא סיפרת לי דבר כזה?"
"לא יכולתי"
"אני אהרוג אותו." אני מסנן בזעם. "מה הוא הכריח אותך לעשות היום?"
"הוא השאיר לי קופסא על המיטה בבוקר, כשחזרתי ממך. הוא לא נתן לי לראות מה יש בה. הוא ביקש ממני לשים אותה במגדל שראית אותי יוצאת ממנו בקומה ה-12, במשרד של אדם משהו״
״במשרד של השותף שלי, איך הוא יודע עליהם?״
״אני לא יודעת אבל כנראה היה בה חומר נפץ אם היא התפוצצה ככה שם״
״זה רע מאד נאיה, את מבינה שגרמת נזק לחצי מגדל? אני לא רוצה לדעת אפילו אם מישהו נפגע שם״ אני נוזף בה.
״אני לא... אני לא ידעתי... לוקה אני נשבעת שלא ידעתי שזה מה שיקרה״
״מה ציפית? שהוא ישלח לך קופסא עם שוקולד מתנה לאדם? את לא יכולה לחשוב לרגע על ההשלכות של המעשים שלך?״
״לא אני ילדה קטנה שלא מבינה כלום מהחיים שלה נכון?״
״נכון נאיה את ילדה קטנה, אבל זה לא תירוץ לברוח מהתמודדות עם דברים״
״מה אני אמורה לעשות? בוא נחזור לשם״ היא קמה ואני מושיב אותה חזרה.
״לא. ממש לא. את תשבי פה בזמן שאני אבדוק איזה נזק גרמת״ אני אומר לה וקם למטבח להתקשר לסם לבדוק מה עומק הנזק.
~~
עשרה אנשים נפצעו קשה ושנים עשר בינוני. כולם בדרך לבית החולים. אני מנסה לחשוב רגע על מה שסם אמר לי, אדם בין הפצועים קשה. הוא מורדם ומונשם עכשיו. אני לא מאמין. איך לא שמתי לב שליאם איים על נאיה? איך, איך אני נתתי לו לשחק בה ככה? אני לא מאמין. אני גם לא מבין מה המטרה שלו לפגוע באדם? הוא מנסה לנקום בי, אז למה לא לפגוע בי? כשאני מתכוון לחזור לסלון אני מקבל שיחה נכנסת ממספר לא מזוהה. אני עונה כי אני רוצה לדעת מי מתקשר אליי.
״לוקה?״
״מדבר״
״זה סאבוי, זוכר אותי?״
״איך אפשר לשכוח? אני לא מאמין. איך מצאת את המספר שלי? לא דיברנו כל כך הרבה זמן בן אדם״ סאבוי, כמו אחי התאום. היינו בקשר כל הילדות שלי הוא הכיר את המשפחה שלי עד שקרתה תאונת הדרכים של ההורים שלי כשהייתי בן 17. ומאז הפכתי לאדם אחר. היה לי אח שגדול ממני בשנתיים, דניאל. הוא ברח מאז התאונה ולא ראיתי אותו. זאת לא הייתה תאונה זה היה רצח. ותמיד פחדתי שגם דניאל נרצח איתם כי הוא היה שם אבל לא מצאו שום גופה אז ניחשתי שהוא עזב. נשארתי לבד וסאבוי אימץ אותי אל המשפחה שלו בניו יורק, באותה השכונה שבה גדלתי. עם השנים הקשר בינינו התנתק לא בכוונה ועברתי למיאמי. הקשר היחיד שנשארתי עמו היה עם סם. מכל חברי הילדות שלי.
״מה זכיתי שאתה מתקשר אליי?״
״אני צריך לספר לך כמה דברים, יהיה לך קשה לשמוע״ הוא משתתק אני לא יודע מה גורם לו לחשוב שיהיה לי קשה לשמוע, אנחנו לא בקשר כל כך הרבה זמן שאני לא מבין מה הוא יכול להגיד שיערער אותי.
״אח שלך דניאל״
״מה עם אח שלי?״ הוא מצקצק. ״סאבוי אל תגיד דברים ותשתוק, אם יש מישהו שאני סומך עליו אתה בבודדים אז תספר לי״
״דניאל, הוא ברח אחרי התאונה...״
״יכול להיות, מה גורם לך להיזכר בזה עכשיו?״
״לא אתה לא מבין, אני יודע שהוא ברח כי היינו בקשר״ מה? אני לא מאמין שאח שלי היה בקשר עם סאבוי.
״אני לא מבין איך לא ידעתי, למה הוא לא סיפר לי?״
״הוא פחד שזה יפגע בך לוקה, רדפו אחריו עבריינים הוא ניסה לחזור איתך לקשר בזמן האחרון״
״הוא לא.״ אני אומר כי בבירור לא היה לי שום קשר עם דניאל בעשר השנים האחרונות.
״הוא שינה את הנראות שלו, את השם שלו, הוא נהיה בן אדם אחר״
״מה השם החדש שלו?״ אני מפחד לשמוע את התשובה.
״הוא נפגע, בגלל זה התקשרתי אליך ישר כששמעתי כדי שלא תפספס את ההזדמנות לראות אותו״
״איך. קוראים. לו.?״ אני נוהם.
״אדם, השותף החדש שלך, הוא מורדם ומונשם עכשיו״ פאק פאק פאק פאק אדם זה דניאל? הייתי צריך לנחש. הוא הרגיש לי מוכר, אבל הייתי כל כך עסוק בנאיה שלא קישרתי.
״תודה סאבוי״
״לוקה אל תשנא אותי הוא לא רצה שתדע״
״אני לא שונא אותך, אבל כרגע אני לא במצב לדבר״
״להתראות לוקה״ אני מנתק את השיחה.