רק בוקר חביב
במרכבת השמש
מי האיש הזה?
זה היה יום- לא, רגע, זה היה בדיוק לפני- האמת היא שאני לא באמת זוכר איזה יום זה היה.
להגנתי, למי יש זמן להסתכל בלוח השנה כשדברים הרבה יותר יפים נמצאים ממש מתחת למרכבת השמש? דברים יפים כמו הנער שיושב בחצר הארמון של מקדוניה ופורט בנבל?
לא ידעתי את שמו כמו שלא ידעתי את שמות רוב בני התמותה (אני מתכוון, עד שאזכור את השמות של כולם יהיו אנשים חדשים והקודמים יהיו מתים, אז למה לטרוח?) אבל כן ידעתי שזה הנסיך של מקדוניה, בן המלך והמוזה קליאו (ידידה קרובה).
מלמעלה לא יכולתי לראות את כל הפרטים, אבל כן הצלחתי לראות שהעור שלו היה חום בהיר כמו אדמה והשיער שלו בגוון כהה יותר, כמו...
כמו קליפה של עץ אורן.
זה מוזר.
מעולם לא קרה לי שלא מצאתי מילים כדי לתאר משהו, בטח שלא מישהו.
בטח שלא מישהו יפה כמו הנער הזה.
נדרתי בלבי שאשאל את אחותי ארטמיס כשאחזור לאולימפוס.
הרמס לא יסכים להעביר בשבילי את ההודעה (או כמו שהוא אומר "יש גבול לתירוץ הפרות. לקחת לי את הלירה, לא תוכל לקבל גם את החופש שלי").
למזלי, כבר הייתי לקראת סוף הסיבוב ובתוך דקות ספורות (או שעות, זמן עובר אחרת אצל אלים) המרכבה כבר חנתה בארמון השמש שלי ואני נעמדתי מול אחותי התאומה.
"ארטמיס" אמרתי לה "אני צריך את עזרתך בדחיפות".
"מה אתה רוצה?" היא שאלה "אני צריכה למהר כדי לחשוב על נקמה לאבא על כך ששכב עם אחת הציידות שלי. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאסכים לשתף פעולה עם הרה".
"איך עברנו לדבר עלייך? משהו נורא קרה לי היום!" קראתי קצת הרבה יותר חזק משהתכוונתי, וגרמתי לאתנה ופוסידון לקטוע את הוויכוח שלהם כדי שיוכלו שניהם להסתכל עלינו.
"אוי לא! שאקרא לאסקלפיוס? או שזה לא קשור לבריאותך, שאקרא לאפרודיטה?".
"סוף סו- רגע, את צוחקת עלי?" אני שאלתי אותה.
"תמיד, אח קטן" היא ענתה לי בחיוך "איזה דבר איום קרה לך שמחייב אותי לדעת?".
"אני אל השירה, כפי שאת יודעת" סיפרתי "אבל היום, כשניסיתי לתאר מישהו בראש שלי - תפסיקי לצחוק אתנה, אלים עושים את זה! - היום לא הצלחתי למצוא תיאור לצבע שיערו של הבחור שראיתי".
ארטמיס נאנחה "חוששתני שאיני יכולה לעזור לך כאן, אחי" אמרה "מוטב שתדבר עם אפרודיטה".
"מה- אבל- את לא יכולה להשאיר אותי ככה, ארטמיס!" אני קראתי אחריה כשהיא הסתובבה ורצה משם.
"שמו יקינתון" אמרה אתנה מאחוריי, עייניה האפורות נצצו כאילו ידעה דבר מה שאינני גיליתי עדיין "אינני אפרודיטה, אבל אני חושבת שמוטב ותחזור למקדוניה עם זריחה. תגיד לסוסים שלך שיצאו בעצמם ותלך לדבר עם הנסיך".
"מה- איך את-" "יודעת את שמו?" היא קטעה אותי והשלימה את המילים המדוייקות שאליהן התכוונתי "אני אלת החכמה, אני יודעת הכל" היא ענתה והלכה משם, פוצחת מחדש בוויכוח עם פוסידון.
אני יודע שאתנה אינה יודעת הכול.
אני חושב.
אבל היא כנראה צדקה בהקשר הזה, אז למחרת אני לובש את צורתי האנושית ומופיע בשערי הארמון כי כשאני רוצה משהו אני אשיג אותו, וכרגע אין דבר שאני רוצה יותר מלגלות מי הנער הזה ומה בשם סטיקס הוא עשה לכוח המטאפורות האדיר שלי.
✹✹✹
"אז אתה מציע את עצמך לתפקיד העוזר האישי של בני?" שאל המלך.
"בדיוק" אני עניתי "תתפלא לגלות שביכולתי להשיג כל דבר שיצטרך, החל בלירה יקרה עשויה אבני חן ועד הקשת החזקה ביותר".
"ואיך אמרת שקוראים לך?".
"אילוס" אני עניתי כפי שהתאמנתי לפני שנכנסתי לכאן.
שמש
"מובן לך שלא אוכל לקבל אותך סתם ככה לעבודה, נכון?" הוא אמר, ואז הוסיף לשאול "מהם כישוריך?".
"ובכן, אנשים אומרים שאני מוכשר בנגינה וקשתות, וגם ברפואה ו- לא, אלו הכשרונות העיקריים שלי" עניתי.
מה אוכל להוסיף? את הקטע של הנבואות? אני בתחפושת, אנשים.
אבל אולי הייתי צריך להוסיף חיוכים כובשים לרשימה
עוד לא נברתה נערה שלא נפלה בקסמי חיוכי (חוץ מאתנה, כמובן. ארטמיס לא באמת נחשבת כי היא אחותי התאומה)
המלך ליטף את זקנו שלא היה ארוך במיוחד כך שזה לא מרשים באותה המידה כמו אם איזה פילוסוף אתונאי היה עושה את זה, ואמר "אארגן לך פגישה עם בני מחר עם זריחת החמה, אתה יכול להישאר כאן הלילה בחדר שהמשרתים יסדרו לך. הנסיך יפגוש אותך בגן הארמון".
YOU ARE READING
under the sun (עברית)
Romanceכולם מכירים את אפולו. הוא אל השמש, הוא נגן מחונן, הוא צעיר יפה תואר, והוא מנהל מאות סיפורי אהבה במקביל. עד שהוא פוגש את יקינתון. יקינתון, נסיך צעיר ושובה לב, יפיפה אפילו יותר מאפולו עצמו, הוא חכם, רגיש, ובודד. עד שהוא פוגש את אפולו. אתם בטוחים כרגע...
