נער מעצבן
להשתמש בחצים?
אוך, אפרודיטה
יקינתון והבחור (*גלגול עיניים* *אנחה מיואשת*) התחילו להתקדם, ועייני עקבו אחריהם.
לא יכולתי שלא לשים לב לדפוס החוזר והמעצבן להפליא הזה:
אני ויקינתון מדברים
אנחנו מתקרבים זה לזה
ואז מישהו מגיע והורס את זה
אבל אני לא אתן לזה לקרות הפעם.
בהחלטה נועזת ומעוררת השראה אני זינקתי ממקומי וצמצמתי את הפער שנוצר
הבנים דיברו.
יקינתון אמר משהו, ואז הבחור ענה לו "אתה לא מבין כמה אתה מדהים, תודה לך. לא פלא שכולם מדברים על הנסיך היפה והמושלם של מקדוניה"
גופי נשטף תחושה בלתי ניתנת לתיאור, המוחי צעק שזה לא מתקבל על הדעת, ולפני שהבנתי מה קרה שפתיי היו על שפתיו של יקינתון
במהירות שבה זה התחיל, ככה זה נגמר
יקינתון התנתק ונעץ בי מבט יפהפה שאין דרך להגדיר מלבד "מזועזע"
"סליחה" לחשתי, מקווה שהבחור לא שומע "אני ממש מצטער"
הוא נשף ברוגז והסיט את מבטו, חוזר להוביל אותנו כשעיניו נעוצות קדימה
"אז" אמרתי לבחור (*גלגול עיניים* *אנחה מיואשת*) "מי אתה?"
לא הסתכלתי עליו כשדיברתי, אלא התקדמתי לצידו של יקינתון כשמבטי נעוץ קדימה.
לא נראה לי שהוא מאוד יעריך את זה אם אשלח עדר חתלתולים (או להקה?) לחסל את האורח שלו, או שאגרום לו לאלרגיה חמורה ל... סביונים...
"אה, מה?" הוא ענה בקול קטן ומעט רועד
"אתה יודע, שם, גיל, סיבה לא לשלח בך את אחד מחיצי המגיפה שלי"
יקינתון דחף אותי קלות כשהבחור אמר "מה?" בקול קלוש
"שום דבר." אמרתי לו
"אה, אני איניאס, אני עובד בשביל מלך נקסוס. זאת אומרת, לא בדיוק. אבא שלי עובד בשבילו, ואני עוזר לאבא שלי"
"אני מבין..." אמרתי "ומה בקשר לאמא שלך?"
"אליוס!" יקינתון לחש לי
הסתכלתי עליו ומשכתי בכתפיי
"בעצם..." איניאס אמר "אמא שלי היא האלה אפרודיטה"
וכך, בשש המילים הפשוטות האלו, הרצון שלי לשלוף חץ מגיפה ולקלל את אפרודיטה הכפיל את עצמו
למה, בשם רוחו של הליוס, המזל שלי נעלם ביום בו פגשתי את יקינתון?
"קול" יקינתון אמר
סובבתי אליו את מבטי
לגמרי נראה שהוא עומד להתחרפן
שילבתי את אצבעותיי באצבעותיו ולחצתי קלות את ידו כשאני מקווה בלבי שאיניאס לא הבחין
אין סיכוי שזה היה עוזר ליקינתון
אבל הוא לחץ חזרה את ידי ולא עזב אותה, אז יכול להיות שהיה לו פחות אכפת באותו רגע.
☀☀☀
"מה זה היה שם?" יקינתון נכנס לחדר בסערה
היא היה בלי איניאס, ולכן אני משער שהוא מצא מקום והשליח אותו שם
"מה מה היה איפה?"
"אתה יודע, שם! למה עשית את זה?"
פניו היפהפיות היו אדומות, וידיו עברו בתלתליו הכהים כשסיים לדבר
"יקינתון..." הושטתי אליו את ידי, אבל הוא נרתע לאחור
"אפולו, אנחנו לא יכולים לעשות את זה" עיניו הסגולות פגשו את עיני "בטח לא ככה"
"למה לא? מה לא בסדר בזה?"
"אתה אל" הוא אמר "ואני צריך למצוא אישה ולהתחתן איתה בתוך חצי שנה"
"זה לא משנה, אנחנו עדיין יכולים-"
"למה אתה כאן בכלל?"
קפאתי
"מה?"
"למה אתה כאן בכלל?" הוא שאל שוב
"כבר אמרתי לך" אני עונה "אני ראיתי אותך, ו-"
"אבל למה אתה עדיין כאן? עברו שבועות, למה אתה לא עוזב?"
"אתה רוצה שאעזוב?" שאלתי, וקולי נשבר כשדיברתי
"כאילו שיש לי סמכות עליך" היא גלגל את עיניו
הוא לא ענה על השאלה שלי
"אתה רוצה שאעזוב?" חזרתי על השאלה
הוא לא דיבר
רק הביט בי ושתק
"אתה לא עונה על השאלה שלי" אמרתי "אתה רוצה שאעזוב? כן או לא, רק תגיד ואעשה"
דממה
"אז תעזוב"
"מה?"
"אז תעזוב" הוא אמר שוב, בקול ברור יותר "פשוט תעזוב. אתה לא חושב שזה יהיה יותר קל ככה? פשוט תעזוב"
שתקתי
לא הייתי מסוגל לענות
"פשוט תעזוב!" הוא קרא "תלך, תיעלם, תעשה איזה קסם אלוהי כזה ותעזוב!"
הרגשתי כאילו מישהו הכה אותי
עייני צרבו
"בסדר"
"מה?"
"בסדר" אמרתי "אני אלך. אם זה מה שאתה רוצה, אני אלך. אני- אני איעלם, אני אתנדף, אני לא אחזור לפה יותר"
הוא לא אמר כלום
הוא הביט בי
אני הבטתי בו
ונעלמתי
YOU ARE READING
under the sun (עברית)
Roman d'amourכולם מכירים את אפולו. הוא אל השמש, הוא נגן מחונן, הוא צעיר יפה תואר, והוא מנהל מאות סיפורי אהבה במקביל. עד שהוא פוגש את יקינתון. יקינתון, נסיך צעיר ושובה לב, יפיפה אפילו יותר מאפולו עצמו, הוא חכם, רגיש, ובודד. עד שהוא פוגש את אפולו. אתם בטוחים כרגע...
