בתור נסיך, להתחרפן תמיד הייתה התשובה הלא נכונה.
בתור נסיך, לא יכולתי להרשות לעצמי לאבד את דעתי ברגעים כאלה או אחרים.
בתור נסיך, אני צריך להיות צלול ומחושב בכל רגע נתון.
בתור נסיך, תפקידי הוא לדאוג שמה שקורה סביבי ימשיך על דרך הישר.
בתור נסיך, עליי לשמור על הנתינים לפני שאתפנה לשמור על עצמי.
אבל בתור סתם בן אדם, רציתי להתקפל לחיבוקו של אליוס ולאבד את שפיות דעתי.
להיתמרר על כך שבהגיעו לפה שיבש את סדר יומי כליל.
להביט אל עיניו הכחולות ולשאול אינספור שאלות.
אינספור זה יותר מדי, כמובן, אז התחלתי באחת.
''למה, בעצם, החלטת לעצור את השמש? יכולת להפוך לעכבר, או לפרה, או פשוט לזהור! כל דבר! למה, בשם כל האלים, עצרת את השמש?!''
שאלתי בכעס, והוא רק חייך.
''בשביל אנשים יפים דרושים מעשים יפים''
הסמקתי קלות ומילמלתי ברוגז ''לעצור את השמש זה לא יפה! זה מלחיץ!''
''אז אני מצטער שהלחצתי אותך. יש עוד משהו שתרצה לשאול?'' הוא הזיז את הנבל הצידה, כך שהוא לא עמד כבר מול פניי.
היה ברור שהוא מנסה לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי, ובכל זאת הנהנתי.
''אני עדיין לא מצליח להבין, למה בחרת להגיע לפה? כלומר, רק ראית אותי המרכבה וכבר החלטת לפנות מיומך העמוס כדי לשהות פה. למה?''
''טוב, כשאתה חי זמן רב מאוד, הוא עובר אחרת, והזמן שעובר נראה פחות חשוב מההנאות הפשוטות של הרגע''
''פתאום אתה פילוסוף, הא?''
''אני אל השירה, אחרי הכל'' הוא התיישב על הכיסא שבעץ, לידי.
''צודק. אמ, ואם כבר מדברים על לחיות זמן רב מאוד- אתה יכול להעניק לי חיי נצח?"
''הלוואי ויכולתי. זה היה חוסך לי הרבה טרחה בלחפש מאהבים ומחזרות במרוץ השנים''
נאנחתי קלות.
''לכמה.. מערכות יחסים כאלה או אחרות נכנסת?''
''הרבה, הרבה מאוד. ככל הנראה יותר ממספר האנשים שפגשת עד כה''
''הו''
הוא מלמל לעצמו משהו כמו 'פרות קדושות, תתאפס על עצמך', ואז החליט להוסיף עוד משהו.
''אבל אני חייב לומר שאתה המוצלח מבין כולם.''
''אני.. אין בינינו מערכת יחסים!''
''טוב הייתי רוצה שתהיה''
שנינו שתקנו לכמה רגעים, ופתאום הבנתי באיזה מצב אנחנו נמצאים. אליוס ישב על העץ לידי, קרוב אליי מאוד. כיוון שהבטנו אחד בשני, יכלתי לראות בברור את עיניו הכחולות, היפות כמו השמים, את עורו חסר הפגמים. ראיתי גם את אפו המושלם, את קו הלסת החד. עיני התקבעו על שפתיו הורדות המשורטטות, לחיי התלהטו אך לא הזזתי את מבטי.
רכנתי קלות אליו, ליבי פועם בחוזקה, כמעט סוגר את הפער הקטן שהיה בינינו, ואז נשמעה צעקה לעברי.
''תודה לאלים, זה אתה!''
הסטתי ראשי אל עבר הקול במהירות, מסמיק עמוקות.
''הו, כמה זמן חיכיתי'' נער חיוור, בעל שיער שטני ופנים אומללות רץ לעברנו, דמעות זולגות באיטיות מן עיניו.
''עמדתי מחוץ לשער הארמון קרוב לשבועיים, והוא היה נעול! חיכיתי וחיכיתי, וכבר שקלתי לוותר, אבל לוקאס מיור הורתה לי לוודא שאתה, באופן אישי, תקבל את המגילה. ואני לא יכול להפר את פקודותיה של הנסיכה!'' הוא מירר בבכי, דמעות מכתימות את לחייו.
קמתי ממקומי, ניגש לחבקו.
הוא התרפק עליי מיד, ממלמל אל חזהי שוב ושוב ''אני רוצה הביתה'', ומושך באפו, מכתים את הטוניקה שלי.
אחרי שנרגע הוא הרים את ראשו והביט בי, מבוהל.
''סליחה, הנסיך, לא התכוונתי להפריע ככה''
''אל תדאג, מחובתי לדאוג לעם. אני מתנצל על חוסר הנעימות שבוודאי נגרם לך בעוד אתה עומד מחוץ לשערי הארמון הנעולים'' השבתי לו ברוגע, למרות שליבי עדיין דפק במהירות בחזי, לא נרגע מהקרבה אל אליוס ממקודם. אחת שיזמתי בעצמי.
''בוא, תעשה מקלחת חמה באחד מהחדרים בארמון ותוכל להתאפס. בקרוב תחזור לביתך, אני מבטיח''
''תודה, תודה רבה לך!'' הוא ניגב מספר דמעות מפניו. ''לא תרגישו בנוכחותי, אהיה שקט כמו דג''
''אין בעיה עם כך שתדבר ואף תתחיל דיונים מעמיקים, אתה מוזמן להגיש חופשי. בזמן השהייה שלך פה ראה את הארמון כביתך שלך''
''אני לא יודע איך להודות לך!''
''אתה לא צריך. תפקידי הוא לעזור לכל אחד אשר יש באפשרותי לעשות כן.''
הנחתי יד על כתפו, דוחף אותו קלות, והתחלנו להתקדם מהגן אל הארמון.
הבטתי אחורה, אל אליוס, אשר מבט רגוז עיטר את פניו היפות, מבטא 'סליחה' עם שפתי וממשיך ללוות את הנער בין הפרחים שבגן.
YOU ARE READING
under the sun (עברית)
Romanceכולם מכירים את אפולו. הוא אל השמש, הוא נגן מחונן, הוא צעיר יפה תואר, והוא מנהל מאות סיפורי אהבה במקביל. עד שהוא פוגש את יקינתון. יקינתון, נסיך צעיר ושובה לב, יפיפה אפילו יותר מאפולו עצמו, הוא חכם, רגיש, ובודד. עד שהוא פוגש את אפולו. אתם בטוחים כרגע...
