under the sun (עברית)

פרק 26- יקינתון

אין הרבה דברים שיכולים לגרום לי להרגיש מאושר.

להיות שמח באמת ובתמים, ולא רק מבחוץ. לא רק למראית עין.

נגינה היא אחד מהם- אני יכול להיות חופשי לשפוך את מחשבותיי אל תוך הנבל, והוא לא שופט. אני יכול לנגן את כל העולה על רוחי. את הכעס, את העצב ואת השמחה, וכל המתבונן מצד רק נהנה מכישרונות של הנבל לעשות צליל יפה כל כך, ומכשרוני שלי, אשר מסוגל לשדל את הנבל להוציא את אותו צליל.

גם ללמוד הוא דבר שעושה אותי שמח. לגלות דבר חדש רק מפני שהתאמצתי מספיק, להפיק את המיטב מהקיים ברשותי. הפשטות הבסיסית שבלדעת דבר מה. זה הסב לי אושר, שכן חיי הארמון יכולים להיות לא פשוטים בכלל, ומכיוון שלא הייתי טוב בדבר חיוני באמת כגון קרבות רומחים, הייתי חייב לדעת כמה שיותר.

גם חבריי גרמו לי אושר, כשהיו בנמצא. יכולתי לדבר איתם על כל דבר, החל בדבר חדש שגילתי ועד הקושי שבחיי. הם היו לצידי שהייתי זקוק להם, ואני לא יודע מה הייתי עושה בלי מאיה בשנה האחרונה.

לאחרונה גילתי עוד דבר שמסב לי אושר- אליוס. השיער הבלונדיני הנפלא, שכל מה שרציתי היה להעביר בו את ידי, החיוך הצדדי שלו, שפשוט גרם לי לשמוח שהוא לצידי, עיניו הכחולות כמו השמים, שיכלתי להביט בהן שעות, ואותן הנשיקות שהוא היה מביא לי, חמימות ומתוקות, כמו לטעום פיסת אור שמש ביום חורפי.

אז כן, בזמן האחרון הייתי מאושר.

''יקינתון, יקירי, אביך רוצה לשוחח איתך'' ליוויה נקשה בדלת קלות, והמתינה. 

כאשר סיימתי לעטות את הטוניקה שלי יצאתי אליה, מהסס.

''את יודעת למה הוא קורא לי?''

''כמדומני שברצונו להפגיש אותך עם מישהו. תרצה שנקרא גם לאליוס?''

"אני אשמח."

בדיוק אז אליוס פתח את דלת חדרו, יוצא משם, כאילו בא לחפש דבר מה.

"אליוס, הכל בסדר?"

"כן, כן. יצאתי כדי למצוא משהו אבל האמת שאני כבר לא זוכר מה. מה איתך?"

"רציתי לבקש ממך ללוות אותי לפגישה עם אבי, תרצה לבוא?"

"כמובן. קרה משהו מיוחד?"

"האמת שאני לא יודע, הוא ביקש לדבר איתי"

"אם כך, קדימה, שלא ניתן לו להשתהות"

❀❀❀ 

"תכיר, זה זפירוס."

נמצאנו בחלל גדול ומפואר, עמודי שיש מקיפים אותנו והכל טבול בהילה של זהב. 

היה שם הד, כי למרות העמודים העצומים הוא היה ריק באופן מדהים, מלבד כיסא מפואר מולנו, העשוי כולו זהב ואבנים יקרות.