ארוחת ערב.
לאוכל אנושי יש
טעם, מסתבר.
אני ישבתי מול השולחן הארוך בארמונו של פיראוס.
ישבתי מימינו של יקינתון, שנראה מאוד נבוך ודאג לשמור שהמרחק בנינו לא יהיה קטן מאורך ראש חץ ממוצע, ומול שנינו ישב המלך.
זו הייתה שעת ארוחת ערב, והשולחן היה מלא בסוגים שונים של גבינות, פירות, לחמים, ודגים שמעולם לא טעמתי.
טוב, מובן שמעולם לא טעמתי אותם, מאז שנולדתי אכלתי רק אמברוסיה ושתיתי רק נקטר, זה מה שהאלים אוכלים.
מאיה אכלה עם ליוויה בחדר אחר, ובכנות, לא הפריע לי שאהובתו החדשה של יקינתון לא נמצאת כאן איתנו.
מסיבה מסויימת אני מחבב אותה בערך כמו שליוויה חיבבה אותי, וזה אומר שבכלל לא.
"אתה לא אוכל?" לחש יקינתון באוזני, והוא היה כל כך קרוב שיכולתי להרגיש את נשימתו החמימה על פני, ולהריח את ריחו המתוק, כמו פרח שמעולם לא נברא.
שתקתי לרגע, לא בטוח מה לענות.
הוא היה כל כך קרוב, ועד היום אני חושב כי שכחתי איך לדבר באותו הרגע.
"אה, כן. כאילו, א- אני כן אוכל" אמרתי.
עיניו בלבלו אותי, כל כך יפות וחודרות, ורצון מוזר להמשיך להסתכל עליהן מבלי להסיט את מבטי עלה בי.
"תזכור מה קרה בפעם האחרונה" הזכרתי לעצמי בלבי "אתה יכול לבהות באנשים רק אם אתה הופך לגמל שלמה"
"אתה צודק" השבתי לעצמי ברטינה.
לפעמים אני ממש שונא להיות צודק (אבל אני תמיד צודק, כך שזו לא בעיה גדולה)
"אמ, לא, אתה לא" יקינתון ציין, עדיין לוחש באוזני, ואז הוא התרחק.
כבר לא הרגשתי את נשימתו החמימה על פני, או את תלתליו הכהים מלטפים את לחי, וקרירות מוזרה הגיעה אלי כמו בחודשי החורף כשאני נאלץ לכבות את החימום האוטומטי במרכבת השמש שלי, אבל אז הרגשתי יד על שלי ופני התלהטו.
יקינתון פתח את אצבעותיי והניח בידי פרי עגול ואדום שלא הכרתי (למרות שנראה לי שאפרודיטה פעם הציקה לי לגביו. היא קראה לו... משהו עם ת', אני רוצה להגיד? אולי גם פ'?)
"או, תודה" אמרתי לו ונגסתי בפרי, מיץ מתוק חמצמץ מילא את פי והחל לזלוג מהפרי במורד זרועי.
"יאק" מלמלתי, מנגב את ידי בבד הטוניקה שלי
יקינתון צחק, ואני נעצתי בו מבט שגרם לצחוקו להתחזק
היה לו צחוק יפה ונעים, מהסוג שכשאתם שומעים אותו אתם לא יכולים שלא לחייך לעצמיכם גם אם בדיוק הרגתם ענק שחיזר אחרי אחותכם (סיפור ארוך. תשאלו את ארטמיס, היא בטוח תסכים לספר לכם כמה מדהים הייתי באותו יום)
"אני רואה שהספקתם להתיידד" אמר פיראוס, ואז הביט עלי בעיניו "כבר חששתי כי לבני אין כל חוש ידידותיות. הוא נוהג להדוף את כל מי שאני שולח אליו שיארח לו חברה"
YOU ARE READING
under the sun (עברית)
Romansכולם מכירים את אפולו. הוא אל השמש, הוא נגן מחונן, הוא צעיר יפה תואר, והוא מנהל מאות סיפורי אהבה במקביל. עד שהוא פוגש את יקינתון. יקינתון, נסיך צעיר ושובה לב, יפיפה אפילו יותר מאפולו עצמו, הוא חכם, רגיש, ובודד. עד שהוא פוגש את אפולו. אתם בטוחים כרגע...
