זה היה יום יפה, ואני הייתי בסדר.
יכולתי לשמוע את הציפורים מצייצות ברכות,
ואת רוח האביב מרשרשת בשיחים.
יכולתי לשמוע את קול השיחה המהוסה של האנשים הנמצאו בחצר הארמון,
ואת צחוקם העליז של הילדים מעבר לגדרות הזהב.
יכולתי להרגיש את חיבוקו החם של אליוס, השומר עליי מכל רע,
ואת ידו העדינה מרפרפת על גופי.
זה היה יום יפה, והכל היה בסדר.
אני הייתי בסדר.
❀ ❀ ❀
''בוקר טוב פרח!''
זה היה אליוס, שנכנס בקריאה רמה לחדרי, כבר לא טורח לדפוק (הוא ידע שאני לא אענה).
''איך אתה מרגיש ביום נהדר שכזה?'' הוסיף בקריאה עוד יותר רמה, בזמן שפתח בדרמטיות את חלונות חדרי.
''בסדר?''
''רק בסדר? פרח, זה יום נפלא! תהיה מאושר, בשבילי, ובשביל השמש, ובשביל השמיים והכוכבים. העולם צריך שתהיה מאושר!'' הוא מחייך אליי חיוך רחב, והלב שלי גדל. רק קצת, אבל עוד טיפה של שמחת אפולו בחיי ואני חושב שאולי הוא יתפוצץ.
''אני מאושר, אני מאושר!'' אני מחזיר אליו חיוך, כי למרות כמה שאני עייף, אני לא יכול שלא להידבק בשמחה שלו.
''נהדר. ועכשיו כשאתה מאושר, בוא, יש לי משהו להראות לך!''
''אבל כל כך מוקדם'' אני גונח מתחת לשמיכה, מנסה לכסות את ראשי בעזרת הכרית מאור השמש החודרני.
''ואני חשבתי שאתה אדם של שמש ובוקר''
''מאיפה הגיע לך הרעיון הזה?'' אני ממלמל, עדיין מסתתר מתחת לכרית.
הוא שולף אותי מהכרית הבטוחה שלי ומנשק את שפתיי.
הוא מנשק אותי בעדינות, כאילו אני עלול להישבר, ואני מעלה את ידי ואוחז בפניו, מגשש עם לשוני אחר חום פיו, פותח את שפתיו כנגדי.
הוא מתוק, כמו אור השמש וכמו הפרחים, ואני מתמוגג לתוך הנשיקה.
אז הוא קוטע אותה, מתרחק ממני לאט, ואומר בשעשוע ''לא יודע. ככה היה נדמה לי''
''אני בהחלט אדם של שמש'' אני עונה, בצחוק קל, כבר ערני לגמרי.
''שמח לשמוע, פרח. עכשיו בוא, יש לי משהו שאני רוצה שתראה''
❀ ❀ ❀
יצאנו מן הארמון, רצים יחדיו בשביל שמעולם לא צעדתי בו, שביל שאפילו לא ידעתי שקיים.
האטנו את הקצב כעת, והלכנו יד ביד. הבטתי סביבי בפליאה, רואה יופי שעוד לא נחשפתי אליו.
פרחים קטנטנים, בגווני כחול וסגול, ריצפו את שולי השביל, והוא עצמו היה משובץ באבנים גדולות.
לא האמנתי שלא הייתי פה עדיין, מופתע שפיספסתי מקום כזה נהדר בממלכתו של אבי.
ואז הגענו לקצה השביל, שם הייתה פרוסה שמיכה יפייפה, ארוגה משבצות משבצות, ועליה היה זר פרחים וסל, ובו נאד יין וגבינות.
לא האמנתי שאליוס אירגן דבר כזה מדהים עבורי, כיוון שאף אחד עד כה לא עשה דבר כזה למעני.
הפנתי את מבטי לאליוס, שכבר הסתכל עליי, חיוך מהמם מתנוסס על פניו, ועיניו הכחולות מתנוצצות.
''אני אוהב אותך'' אמרתי לו, מביט בו, מרגיש בתוך מין הילה של אושר.
''גם אני אוהב אותך, פרח'' הוא זרח כולו, אור ציפה את גופו וחיוכו קרן יותר מהשמש.
❀ ❀ ❀
אליוס הניח את זר הפרחים השזורים על ראשי, והושיט יד לקחת גבינה.
הוא הרים את ידו אל פי בעדינות, ואני פתחתי אותו, טועם מן הגבינה.
''טעים לך?''
הנהנתי, בלי מילים, כיוון שהגבינה הייתה בפי, והייתי בושה למשפחה אם בן מלוכה היה מדבר בפה מלא.
סיימתי בפי, וחייכתי אל אפולו. ''טעים לי מאוד''
''תן לי גם לטעום''
הושטתי אליו חתיכת גבינה. ''קח!''
הוא סירב בחיוך, מחזיר אותה לסלסלה, מצמיד את שפתיו לשפתיי.
הוא ליקק את שפתי התחתונה ונשך אותה קלות, רומז לי לא כל כך בעדינות לפתוח את פי.
אני דוחף אותו אחורה, צוחק.
''אוף, אבל רציתי לטעום!''
''תתמודד'' אני מחייך, מסתובב בדרמטיות, אבל החיוך לא מסוגל לרדת מפרצופי.
❀ ❀ ❀
אליוס שלף משהו נוסף מן הסלסלה, שלא ראיתי שהיה שם.
זה היה דיסקוס יפיפיה, מעוטר בפרחים הצבועים בצהוב מתוק.
''בוא נשחק!''
קמתי ממקומי, מתרחק ממנו מעט, קורא לעברו ''תזרוק אליי!''
הוא זרק את הדיסקוס המעוטר לעברי, ותפסתי אותו, מצחקק.
זרקתי אותו אליו בחזרה, ומשב רוח הסיט אותו ממסלולו, מעיף אותו גבוה יותר משהתכוונתי.
אליוס קפץ קפיצה מדהימה, תופס את הדיסקוס.
''בפעם הבאה תכוון יותר טוב!''
''אוי, שקט.''
הוא זרק לעברי את הדיסקוס, ותפסתי אותו בקלות.
''אליוס, באמת, לפחות תקשה עליי קצת''
זרקתי אותו בחזרה, מחייך, ואליוס תפס בלי שום בעיה.
''אם אתה מתעקש''
הוא זרק את הדיסקוס, ולפתע הגיע משב רוח חזק.
הדיסקוס עבר טיפה מעל ראשי בשריקה, ונעלם היכן שהוא מאחורי.
''טוב, לא נורא. בוא נחזור לארמון?''
YOU ARE READING
under the sun (עברית)
Romanceכולם מכירים את אפולו. הוא אל השמש, הוא נגן מחונן, הוא צעיר יפה תואר, והוא מנהל מאות סיפורי אהבה במקביל. עד שהוא פוגש את יקינתון. יקינתון, נסיך צעיר ושובה לב, יפיפה אפילו יותר מאפולו עצמו, הוא חכם, רגיש, ובודד. עד שהוא פוגש את אפולו. אתם בטוחים כרגע...
