פרק 11- אפולו

125 16 125
                                    

אוי המבוכה
כן, תספורת חדשה
מה אמרת, שוב?

הפנים שלי האדימו, יכולתי להרגיש את זה
אבל עכשיו לא היה שיער שיסתיר את הסומק

"אתה יפהפה" הוא אמר
ואני יודע את זה

אנשים, אלים, נימפות, כולם אמרו לי את זה במשך מאות שנים

אני אומר את זה לעצמי בכל יום

אז למה עכשיו זה גרם לי להרגיש ככה, כאילו תחושה חמימה שוטפת את ורידי ורצון בלתי מוסבר מתעורר בי

אני לא בטוח מה הרצון הזה
אני לא בטוח עד שאני עושה את זה
וגם כשאני עושה את זה אני לא בטוח

אבל אני נעמדתי ונישקתי אותו.

אנחנו שנינו איבדנו שיווי משקל, אבל יקינתון צעד לאחור וייצב אותנו
הוא לא התנתק
וגם אני לא

ואז אני כן, כי יש שאלה שחייבת להישאל
"מה בנוגע למאיה?"

"מה בנוגע למאיה?" יקינתון שאל

"אתם לא, כאילו..."
"מה? לא!" הוא ממש צחק "לא לא, בכלל לא! היא רק חברה"
"הו" מצאתי את עצמי נאנח בהקלה "אז, אה, אני יכול...?"
"הא? אה, כן" הוא הנהן, ואני נישקתי אותו שוב

אצבעותי התחפרו בשיערו, והוא אחז בי, ואז הדלת חרקה ונפתחה

היינו כל כך קרובים שיכולתי להרגיש את ליבו מכפיל את קצב פעימותיו

"א- אני מצטערת"
אני מסתכל
זו אחת המשרתות

יקינתון הצמיד את ידיו לגופו, ופתאום הוא היה בצד השני של החדר
"מה את רוצה?" הוא שאל את המשרתת

"א- אביך" היא מגמגמת "הוא שלח אותי לחפש אותך. הוא רצה למסור לך יום הולדת שמח"
הוא הנהן "תמסרי לו תודה רבה"

היא הנהנה במהירות ויצאה מהחדר, סוגרת אחריה את הדלת

יקינתון התיישב על הרצפה במקום בו עמד קודם, פניו טמונות בכפות ידיו

אני ניגש אליו בזהירות
"אתה... אהמ... הכל בסדר?"

הוא נעמד "לא" הוא אמר
הוא התחיל להתהלך בחדר, אצבעותיו עוברות בתלתליו הכהים שוב ושוב ושוב "לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא"

נעמדתי לפניו ואחזתי בכתפיו כדי לגרום לו להיעצר
עיניו הסגולות היו פרועות ומלאות בדמעות, ופניו הביעו רגש אחד
פאניקה

הרמתי את זרועותי ואחזתי בו, מחבק אותו חזק ומצמיד אותו לגופי
"זה בסדר, הכל יהיה בסדר"

"א- אבא שלי" הוא גמגם "אבא שלי יגלה. אסור שהוא יגלה. אסור"
הוא נשמע כל כך מפוחד ואבוד

רציתי להמשיך לחבק אותו וללחוש באוזניו שהכל יהיה בסדר, שאבא שלו לא ידע

under the sun (עברית)Where stories live. Discover now