הפתעה יפה
הנה גבעה אקראית
הייקו מלא ה"א
"יקינתון, אתה חייב לראות מה מצאתי!"
הוא הרים את ראשו והוריד את ידיו מהנבל
"מה זה?"
הוא חזר kנגן בימים האחרונים, מנגינות רגועות ואיטיות, לעיטים עצובות, אבל לפחות הוא קצת יצא מהאבל אל אור השמש
הוא נראה קצת מאושר יותר
"אתה צריך לבוא, אתה צריך לראות את זה במו עיניך!" אחזתי בזרועו וגררתי אותו אחריי לכיוון שממנו הגעתי.
גיליתי את המקום הזה באותו היום כשהסתובבתי באיזור עם דיוניסוס, שהיו לו כמה רכילויות חדשות לעדכן בהן אותי ואת הרמס (אבל מלך הגנבים החליט להיעלם לאנשהו בלי שום הסבר, אז היינו רק שנינו).
המחשבה הראשונה שלי כשהגעתי לשם הייתה "היא בגדה בו עם אחותה?!?!?!"
המחשבה הראשונה שלי על המקום הייתה "זה המקום השני הכי יפה ביוון, אני חייב להביא לפה את יקינתון"
"לאן אתה לוקח אותי?" היה שמץ של שעשוע בקולו
"זו הפתעה" השבתי
"אתה יודע שאני לא אוהב הפתעות"
"זו הפתעה יפהפיה, אתה תאהב אותה"
"זו לא הפתעה יפהפיה אם אתה אומר לי שהיא עומדת להיות" הוא ציין
"אז אולי זו לא הפתעה, אבל זה כן יהיה יפהפה"
הגענו לראש הגבעה, שלא הייתה גבוהה, מבודדת, מעוררת יריאה ובעתה, כמו האולימפוס, אבל ניתן היה לראות ממנה את כל הממלכה כמו מתוך ציור או תיאור מוצלח למדי במחזה.
הקרקע הייתה מכוסה פרחים שמעולם לא ראיתי בשום מקום אחר.
"אתה צודק, זה באמת יפהפה" יקינתון אמר, מביט בנוף.
הארמון גם היה חלק מהתמונה, איפשהו במרחק בלתי ניתן לקביעה
יקינתון הסתכל עליו
"זה מה שרצית להראות לי?"
"כן"
הרוח הייתה קרירה
שיערי נכנס לפי
עיניו היפות של יקינתון התכסו בתלתליו, והוא סירק אותם לאחור
"גם הבאתי את זה" הוספתי, מראה לו דיסקוס עשוי מתכת.
על המתכת היו עיטורים שהקלו על הזריקה - זה היה מותר, הוא לא נוצר למטרות ספורט
הם היו יפהפיים, אם כי אני לא יכול להגיד שאני זוכר מה הם היו.
יתכן והם סיפרו סיפור, אבל הסיפור לא נחקק בזכרוני
זה לא היה הדיסקוס הכי משמעותי בחיי האלמוות שלי.
הוא חייך וצעד לאחור
"תמסור לי!" הוא קרא
השלחתי את הדיסקוס והוא שט על פני הרוח, נוחת בידו המושטת של יקינתון
הוא השליח אותו חזרה "אני מתערב איתך שאתה לא יכול לפגוע בעץ שם" הוא הצביע על עץ לא רחוק מאחוריו
חלק במעמעקי מוחי צורח, אבל אני לא בטוח למה
אני רואה דם, אבל הוא לא אמיתי
הוא רק בראש שלי
"מתערב על מה?"
"למה, אתה מפחד?"
"מפחד? לא, אני רק רוצה לדעת איזו להתערבות אני נכנס"
"אני עוד אחשוב על משהו"
"תחשוב על מה אני אקבל כשתפסיד בהתרבות" השבתי לו והשלחתי את הדיסקוס
הזריקה הייתה מכוונת היטב
אחד הענפים של העץ נחתך מעוצמת הזריקה
רצתי אליו "אז? מה אני מקבל?"
"אני עדיין צריך לחשוב על זה" הוא השיב
התקרבתי ונישקתי אותו על שפתיו "זה בסדר, בינתיים אני אסתפק בזה"
השפתיים שלו היו פסוקות מעט בהפתעה
הוא היה יפהפה
צחקתי ונישקתי אותו שוב, והפעם הוא נישק אותי בחזרה
הדיסקוס נשכח לייד הענף
אחזתי בשיערו, אצבעותי מתחפרות בין תלתליו הכהים
✹✹✹
"אוריון" יקינתון הצביע על הכוכבים
שכבנו על הקרקע, השמש כבר שקעה מזמן
הדשא דגדג את עורי ובגדיי היו מבולגנים סביבי
חמימות גופו של יקינתון שתפה אותי
"הרגתי אותו פעם" אמרתי "הוא ניסה לגרום לארטמיס להפר את השבועה שלה, אז חיסלתי אותו בשבילה"
"אני לא מאמין" הוא קרא "לאפולו הגדול אכפת מאנשים!"
"ברור שאכפת לי מחלקם" דחפתי אותו מעט והוא צחק "אכפת לי מארטמיס, ומאמא, ולפעמים גם משאר האחים שלי" אחזתי בידו ונשקתי למפרקי אצבעותיו "ואכפת לי ממך. מאוד"
הוא התקרב ושפתיו נחו על מצחי
פני התלהטו
"גם לי אכפת ממך" הוא לחש
"אתה סתם הופך את זה לדרמטי" רטנתי
"אתה פשוט מתוסכל כי לרגע לקחתי לך את התפקיד" החיוך שלו האיר את הלילה
"אני לא דרמטי"
"תמשיך להגיד את זה לעצמך"
נישקתי אותו כדי לגרום לו לסתום, אני לא אכחיש את זה
אבל גם כי הוא היה כל כך קרוב, ולא יכולתי שלא
"רואה? דרמטי!" הוא לחש לתוך שפתיי, אבל הוא נישק אותי חזרה
YOU ARE READING
under the sun (עברית)
Romantizmכולם מכירים את אפולו. הוא אל השמש, הוא נגן מחונן, הוא צעיר יפה תואר, והוא מנהל מאות סיפורי אהבה במקביל. עד שהוא פוגש את יקינתון. יקינתון, נסיך צעיר ושובה לב, יפיפה אפילו יותר מאפולו עצמו, הוא חכם, רגיש, ובודד. עד שהוא פוגש את אפולו. אתם בטוחים כרגע...
