להיות נסיך זאת מותרות.
זה דבר שאנשים מייחלים לו בעודם הולכים לישון אחרי עוד יום עבודה ארוך.
זאת יכולת שאין לרוב האנשים- לבחור לעשות משהו, ואז לעשותו.
זה מעבר לידע הרחב שלי בשלל נושאים, מעבר לכסף או לארמון.
זאת האפשרות ללמוד את כל מה שברצוני, להשיג את כל מה שנפשי חפצה בו.
זאת אפשרות שתמיד הייתה לי, ועד כה, לא באמת הבנתי עד כמה היכולת הזאת היא מותרות.
תמיד התלוננתי בתוך תוכי על כמה שקשה זה להיות נסיך. על החיוכים האין- סופיים, על הפגישות המתישות, על התחרות הלא נגמרת עם עצמך להיות הכי טוב שאפשר.
ידעתי, כמובן, על הקושי שבחיי האיכרים.
על גבם הכפוף, זרועותיהם העייפות וקולם הצרוד.
הם באו לעיתים אל הארמון, מבקשים הקלה במיסים הקשים או עזרה עם היבול, כי השנה פשוט לא ירד גשם.
ניסיתי לעזור- דיברתי עם אבי, עם עוזריו ולפעמים פשוט עשיתי את הקישור בניהם, בין אותו איכר שלא מצליח למכור את החיטה שלו לבין בעלת מאפייה חסרת סחורה.
ידעתי על הקושי הזה, ובכל זאת נתתי למשרתת קשישה לנקות את שברי הכדים שזרקתי, נתתי לעזור בא בימים לבשל את האוכל שהובא לשולחני.
חשבתי שאני עושה די והותר, אך כעת נדמה לי שלא עשיתי דבר.
ולפיכך, הנחתי את את מכתבה של מאיה בצד, קם ממקומי והולך לאסוף את שברי החרסינה שליד הקיר.
עצרתי במקומי, לא יודע איפה לשים את חתיכות הכדים.
החלטתי לקחת סדין מארוני ולשים את השברים שם.
פתחתי את הארון, אבל לא היו שם סדינים.
רק עוד כדים.
איך, בשם אפולו הקדוש, יש לי כל כך הרבה כדים?
החלטתי לוותר על לסדר את הבלגן שעשיתי, מציין לעצמי לעתיד שבהחלט כדאי שאלמד לעשות דברים פשוטים כמו זה.
אני תוהה מה יש לי לעשות- בהחלט נמאס לי מרפואה, ואני חד משמעית לא מעריץ את הרעיון של לשבת לצידו של אבי, הישר מתחת למבטו המאוכזב.
אולי אצא לשוק עם ליוויה, לטעום שוב את כל הריחות והצלילים הנפלאים שנמצאים שם בכל פינה.
אבל לפני זה, אני מתיישב לכתוב מכתב למאיה.
❀❀❀
''יקינתון, יקירי, אני באמת לא יכולה עכשיו. אתה יודע כמה עבודה זה לראיין את כל הנשים הראיות באזור?''
YOU ARE READING
under the sun (עברית)
Romantizmכולם מכירים את אפולו. הוא אל השמש, הוא נגן מחונן, הוא צעיר יפה תואר, והוא מנהל מאות סיפורי אהבה במקביל. עד שהוא פוגש את יקינתון. יקינתון, נסיך צעיר ושובה לב, יפיפה אפילו יותר מאפולו עצמו, הוא חכם, רגיש, ובודד. עד שהוא פוגש את אפולו. אתם בטוחים כרגע...
