שמאיה החליטה שנעשה מסיבת כדים, לא חשבתי שהיא מתכוונת לזה ברצינות.
כלומר, מי ירצה לבוא עד לארמון, כדי לתת כד לנסיך?
אז מסתבר שלמאיה יש מספר בהחלט מרשים של חברים, ושלהם יש מספר מרשים עוד יותר של כדים.
ומה שהכי מרשים, הוא שהם החליטו להביא את הכדים שלהם אליי.
ובכן, מי אני שאתלונן?
נסיך מקדוני עם כדים הוא נסיך מאושר, וכולם אוהבים נסיכים מאושרים.
בעיקר הנסיכים עצמם, ואני יכול להעיד ממבט ראשון על כך.
''נו? אתה נהנה?''
קפצתי בבהלה.
לצידי עמד אדם שלא זיהיתי. פרצופו היה לי מוכר מעט, אך לא זכרתי מהיכן. הוא היה גבוה וחיוור, עייניו בצבע השמיים ביום מעונן ושיערו היה כהה ומבולגן.
''אני זפירוס. זוכר אותי?''
''מה? אה, כן. ברור!''
''אני שמח שאתה אוהב כדים. כבר הבאתי לך כד פעם, ותהיתי אם זאת המתנה הראויה לנסיך יפייפה כמוך''
''כן, הכד היה מקסים. אני זוכר. ואתה גם יפה בעצמך!''
''נחמד מצידך לומר. אהבת את הציור שהיה עליו?''
''כמובן!'' לא זכרתי מה היה עליו, אבל מין הראוי שאהיה מנומס. ''הוא היה מאוד מעורר השראה''
''מעורר השראה, אתה אומר?''
הנהנתי במבוכה. איך אני אמור להמשיך את השיחה? אני לא זוכר את הבן אדם או את הכד.
''אני שמח לשמוע. תגיד תרצה להתלוות איתי לקחת איזה שיכר מבר העץ? אוכל לבדוק למענך אם יש משהו מעניין.''
''תודה, אני אבוא איתך''
עמדנו ליד אחד מקירות אולם הנשפים, והתחלנו להתקדם אחד לצד השני לעבר הבר, שעמד בפינה הקרובה אלינו של הקיר.
החדר היה רועש למרות שכולם דיברו בקולות מהוסים, והייתה אווירה חמימה.
ובכן, איך האווירה יכולה להיות אחרת כשיש כל כך הרבה כדים באזור?
הרגשתי מרחף, למרות שלי שתיתי בכלל. מה נסיך מקדוני צריך חוץ מכדים?
אולי קצת אוכל ומים, אבל לא יתר מזה.
שמתי לב למאיה בזווית עייני, ונופפתי לה.
היא הייתה מוקפת בקהל של אנשים שלא הכרתי, וגם אחת שזיהיתי מהפגישות עם בנות זוג אפשריות.
היא החזירה לי ניפנוף בידה וחייכה אלי, מטה את ראשה קלות על האחת מהפגישות.
חיוכה התרחב, ואז עיניי נפערו.
'אמנדה?' סימנתי את שפתיי, והיא הנהנה בחצי ראש, ופנתה לדבר איתה, החיוך על פניה רק גדל.
''היא בת הזוג שלך?'' שמעתי את זפירוס שואל.
''לא'' למה כולם חושבים כך? מותר לנו להיות חברים טובים.
''הו, חששתי לרגע''
''למה חששת?''
אני רואה את אליוס ליד שולחן המשקאות, משוחח עם אחיו.
מבט כחול פוגש במבטי, ואני מסמיק.
הוא יפה במיוחד היום, ונראה זורח, כאילו השמש מרצדת על פניו באולם הסגור.
יכול להיות שזה באמת מה שהיא עושה. אני חייב לזכור, הוא הרי אל השמש בעצמו.
''כי אתה מוצא חן בעייני''
''מ-מה?'' אני מנתק את מבטי מזה של אליוס ומסמיק עוד קצת , כי זפירוס עומד לידי, וראה את המבט הזה, ככל הנראה .
הוא מתחיל ללכת לכיוונינו, ובאמת שאני לא זוכר מה הוא אמר.
''גם אתה'' אני מצחקק במבוכה, כדי שלא תהיה דממה.
''באמת?''
''כמובן'' איך אני יוצא מהסיטואציה הזאת?
הוא מחייך, ואני חייב להבין מה הוא אמר.
אבל זה לא משנה עכשיו, כי אליוס מתקרב לעברי.
''אתה אוהב את המסיבה עד כה?''
''מאוד. אף פעם לא קיבלתי כל כך הרבה כדים''
''אתה מאוד אוהב כדים, הא?'' אני מהנהן ואליוס מגחך קלות.
''אני יכול לארגן שיביאו לך מספר רב אפילו יותר של כדים, עם העיתור שאהבת. כמובן לא רק אותו, אלא עוד דומים לו.'' נזכרתי שזפירוס כאן רק עכשיו.
''מי אתה?'' אליוס שואל בחשדנות
''זה זפירוס. הוא הביא לי כד מקסים פעם'' אני עדיין לא זוכר איזה כד זה היה.
''הו''
''כן. תגיד, אחיך ממליץ על איזה משקה?''
''הוא תמיד משבח איזה אחד, אבל אני ממליץ לך לא לשתות שום דבר שהוא מגיש לך.''
''בסדר, אולי זפירוס ירצה לשתות משהו''
''אתה צודק'' זפירוס מהנהן בכובד ראש והולך אל בר העץ.
❀❀❀
סליחה על העיקוב הקל עם הפרק.
וכן, זה שוב הכד ההוא.
YOU ARE READING
under the sun (עברית)
Romanceכולם מכירים את אפולו. הוא אל השמש, הוא נגן מחונן, הוא צעיר יפה תואר, והוא מנהל מאות סיפורי אהבה במקביל. עד שהוא פוגש את יקינתון. יקינתון, נסיך צעיר ושובה לב, יפיפה אפילו יותר מאפולו עצמו, הוא חכם, רגיש, ובודד. עד שהוא פוגש את אפולו. אתם בטוחים כרגע...
