הזמן הוא כמו נמלים.
הוא ממהר ומזדרז לכל מקום, אך לעולם אינו עוצר או נח.
הוא צועד בשורה מתווה מראש, על פי חוקי היקום.
הוא יוצר גוש צפוף של זמן אם קורה משהו דרמטי, כמו שחס וחלילה לאחת מהנמלים נופלת פיסת הלחם שברשותה.
לפעמים הנמלים רואות סכנה באופק, והן מאטות או נעצרות עד לחלופה.
בני האדם יכולים לעצור את שורת הנמלים המדוקדקת, כמו האלים אשר יכולים לעצור את מרוץ הזמן.
ולעיתים, הזמן שוגה, נותן לאנשים פשוטים את הכוח לשלוטו, כמו מרגיש עמוק כל כך בתוך דימויי הנמלים. אך הוא תמיד לבסוף מתאחה, כמו נמלים החוזרות למחילה.
אבל נמלים הם בלתי צפויות, אז שאדם מרשים כמו אליוס בא אומר לי בחשש מה ''אולי כדאי לך לשבת'' אני מתחיל מייד לדאוג.
''אמ, אני כבר יושב..?'' השבתי בתהייה
''הו, נכון. שכח מזה.'' קולו מהוסס
''לא! מה רצית להגיד?'' אני ממהר לומר
''טוב, רציתי לספר לך משהו'' קולו עוד יותר מסויג, וכעת אני דואג בהחלט.
אני מרגיש כאילו הזמן מאט, וגורם למשפט להיות ארוך כמו שורה של נמלים שאיבדו את דרכן.
''אתה יכול, תמיד'' גם המשפט הזה נמשך נצח.
''אני.. אל'' נדמה שכל מילה לוקחת דקה לפחות
ואז הנמלים חזרו לשורה והזמן שב על קנו, ואני נותרתי מבולבל.
''אל? מה זאת אומרת?''
''אני אפולו''
היה ברור לי שהוא מדבר שטויות.
''אפולו לא היה נראה או מתנהג ככה!''
''ככה? איך ככה?''
''אתה הרבה פחות יפה מאפולו. פחות כישרוני, כמובן. אתה מסמיק מדברים שאני אומר או עושה, ואיזה מין אפולו היה מסמיק? אני בטוח שאם היית אפולו היה לך הרבה יותר ביטחון. ולמה שהוא היה אפילו טורח לדבר איתי?! וחוץ מזה, הוא לא היה יותר נמוך ממני! ובטח ובטח, לא נראה כל כך אנושי!''
הוא הביט בי, פגוע.
''מה זאת אומרת פחות יפה? ופחות כישרוני?! אני אפצפץ אותך לחתיכות קטנות!''
''זה לא הקטע של זאוס?'' ברק מבזיק בשמיים הצלולים
''טוב, כן, ואתה גם יפה מכדי לסיים כחתיכות קטנות'' הוא ממלמל ואז מוסיף בטון רציני ''אני אפצפץ אותך לחתיכות גדולות!''
אני מגחך קלות ורק עונה ''טוב, אם אתה כזה אלי, תעשה משהו מרשים''
''אני לא מרשים מספיק בפני עצמי?''
''לא, לא ממש''
פניו התכרכמו בעלבון. ''תחזור על מה שאמרת.''
''לא, לא ממש?'' אני רק משיב, ואפשר לראות את כמה שהוא פגוע בעיניו הכחולות היפות(לא מספיק, כמובן, בשביל להיות אפולו).
הוא פותח את פיו בכדי לומר משהו, ואז מתחרט וסוגר אותו.
יש כמה שניות של דממה, ואז השמש עוצרת בשמיים.
מעולם לא שמתי לב כמה משמעותית תנועתה, עד שלפתע היא נעצרה.
נדמה לי שבשלב זה התעלפתי.
❀ ❀ ❀
כשהתעוררתי אליוס ישב לצידי וידו על חזי. היד זהרה, משום מה.
שמתי לב שהשמש חזרה לנוע בשמיים ונמלאתי הקלה.
ואז נמלאתי בהלה מחודשת, כי השמש עצרה.
אני מביט באליוס שממלמל משהו על כך שהיה לי דום לב קל והוא הציל אותי.
אני מביט לכל מקום חוץ מאליוס, ומוצא בצידי השני את ליוויה.
היא מסמנת לי קלות לגשת אליה, ואני מוריד את ידו של אליוס מחזי, מסמיק קלות.
אני קם מהכיסא שבתוך העץ שלי, מסוחרר, והולך אל ליוויה, מתנדנד קלות.
שאני מגיע אליה אני כבר יציב, ובכל זאת הרגשת מבטו של אליוס על צווארי גורמת לי להיות מסוחרר מחדש.
ליוויה תופסת בכתפי לוקחת אותי משם.
''מה קרה לך שם?'' היא מביטה לעברי
''אני לא בטוח. התעלפתי, נראה לי'' אני משיב
''מדוע?''
''השמש עצרה! איך אף אחד לא שם לב?!'' אני אומר, מתוסכל.
''אתה יודע, בעוד כארבעה חודשים תהיה בן שש עשרה וחצי, שזה הגיל הראוי למצוא לך זוגיות קבועה. אתה צריך להיות יציב בנפשך בשביל למצוא שידוך הולם. זה שאתה נסיך לא תמיד יעזור לך בכך, אתה יודע''
''אני בריא בנפשי! ואני בכלל לא רוצה בכך. אני לא רוצה להתחתן!''
''אני שמחה שאתה מבין מה אתה רוצה, אבל בעניין הזה אין לך כל בחירה. אם לא תמצא זוגיות עד אותו התאריך, אביך יבחר בשבילך.''
''אני יודע'' אני ממלמל, מובס
''רק שתדע, לדעתי אילוס הוא אינו שידוך הולם. אבל אם הוא עושה אותך שמח, מי אני שאסרב? אתה יודע שאני רק רוצה בטובתך.''
אני מביט לעברה, מופתע.
''אני..אנחנו לא ביחד!''
YOU ARE READING
under the sun (עברית)
Romanceכולם מכירים את אפולו. הוא אל השמש, הוא נגן מחונן, הוא צעיר יפה תואר, והוא מנהל מאות סיפורי אהבה במקביל. עד שהוא פוגש את יקינתון. יקינתון, נסיך צעיר ושובה לב, יפיפה אפילו יותר מאפולו עצמו, הוא חכם, רגיש, ובודד. עד שהוא פוגש את אפולו. אתם בטוחים כרגע...
