ככה הלכתי
מקווה שיקינתון
יעצור אותי
רצף השאלות נגמר, הנערה האחרונה יצאה מחדר, ואחריה - דממה
היא הייתה בכל מקום- סביבי, בתוך הראש שלי, אצל הזבוב שעל הקיר
אחרי העמידה הממושכת בחדר רגליי כבדות ונתועות במקומן כמו שורשים
אני לא זוכר שעשיתי יותר מכמה צעדים, אבל פתאום מצאתי את עצמי עומד מחוץ לארמון תחת שמש הצהריים
"אפו- אה, לא, לעזאזל" קולו של יקינתון נשמע מאחוריי "אליוס- איך שלא קוראים לך כרגע!"
הסתובבתי אליו
אחת הנערות לחשה לחברתה "אפולו?"
"לא אפולו!" יקינתון קרא אליהן
"בכלל לא הוא" אישרתי "למרות שאומרים שאני נאה בדיוק כמוהו, ושהדמיון מדהים"
"גם דרמטי כמוהו" יקינתון מוסיף, תלתל סורר נופל לעיניו כשהוא נועץ אותן בי וגורם ללב שלי להחסיר משהו כמו שלושים פעימות (כאילו, אם הייתי אנושי הוא כבר מזמן היה הורג אותי) "אתה כבר עוזב?"
"לא, לעולם לא" אמרתי, אבל זה יצא בתור "אתה זה שגרש אותי"
"אני לא גרשתי אותך"
"אתה זה ששאל אותי למה אני עדיין נמצא פה, אתה זה שאמר לי לעזוב, אז עזבתי, ואני לא אתקרב אליך יותר בחיים הנוכחיים שלך"
"בחיים הנוכחיים שלי? אז בחיים הבאים שלי כן תתקרב אלי?"
"כן, אם אני אזהה אותך ותהיה יפה כמו עכשיו"
"אני לא יודע אם להיות מוחמא או פגוע"
"מוחמא, אבל זה לא קשור עכשיו! אתה אמרת לי ללכת, ועכשיו אני רוצה ללכת, אבל אתה מעכב אותי"
"אני לא מעכב אותך, אתה יכול ללכת בכל רגע. אתה נמצא הרבה מעלי, אני לא קובע פה. שום דבר לא מונע ממך לעזוב"
לא רציתי לעזוב
רציתי לכרוח את ידי סביב צווארו ולחבק אותו
לא לעזוב לעולם, או לקחת אותו איתי לאולימפוס
זאוס לקח את גנימדס, ודיוניסוס את אריאדנה
שום דבר לא מנע ממני לעשות את זה
"אני לא רוצה לעזוב אותך" לחשתי, לא מסתכל עליו
"מה?" הוא שאל
"אני לא רוצה לעזוב אותך" חזרתי על דברי
עיני היו נעוצות בעיניו
הרגשתי את לחיי מתלהטות, אבל שמרתי על קשר עין
יקינתון היה זה ששבר אותו, אבל אחזתי בפניו, מאלץ אותו להסתכל עלי
"אני לא אעזוב אותך" אמרתי לו, פני במרחק נשיפה מפניו "לעולם לא"
YOU ARE READING
under the sun (עברית)
Romanceכולם מכירים את אפולו. הוא אל השמש, הוא נגן מחונן, הוא צעיר יפה תואר, והוא מנהל מאות סיפורי אהבה במקביל. עד שהוא פוגש את יקינתון. יקינתון, נסיך צעיר ושובה לב, יפיפה אפילו יותר מאפולו עצמו, הוא חכם, רגיש, ובודד. עד שהוא פוגש את אפולו. אתם בטוחים כרגע...
